הזמנה ללימוד
נקרין על הלוח תמונות של טקסים יהודיים.
נשאל את התלמידים:
- האם כל אדם בעולם עושה את כל הטקסים האלה? (לא, רק יהודים)
- למה לכל עם יש טקסים המיוחדים לו? (כדי להגביר את תחושת השייכות לעם, להזכיר לנו את הזהות שלנו ולחזק אותה)
בשיעור היום נראה את סעיפי הסיכום של הברית בין אלוהים לעם ישראל ואת התנאים לקיומה.
כל הטקסים והמנהגים שראינו כאן הם מעין חותמת של עם ישראל על סעיפי הברית הזאת, כדי להזכיר לנו שאנחנו שייכים לעם ישראל, העם שכרת ברית עם אלוהים, ולהזכיר לנו את ההתחייבויות שלנו בהיותנו חלק מהעם הזה.
מבט ראשון
נקרין על הלוח את פסוקים כ-לג ונקרא אותם בקול.
נסב את תשומת לב התלמידים למבנה תחבירי מיוחד שנמצא בפסוקים אלה: "שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע" (פסוק כב). נבקש מהתלמידים למצוא שני מקומות נוספים שבהם מופיע המבנה הזה: "הָרֵס תְּהָרְסֵם", "שַׁבֵּר תְּשַׁבֵּר" (פסוק כד).
נשאל:
- למה לדעתכם צריך לחזור על אותו הפועל פעמיים ולא די להגיד "תשמע", "תהרוס", "תשבר"?
נסביר שכאשר בתנ"ך רוצים להדגיש משהו פעמים רבות ההדגשה תהיה במבנה הזה: "הָרֵס תְּהָרְסֵם" נשמע חזק הרבה יותר מ"תְּהָרְסֵם" בגלל ההכפלה.
מבט שני
נזכיר את ראשית השיעור ונסביר: פרשת משפטים היא מעין חוזה בין אלוהים לעם בהתנהגותו בארץ, וכאן אלוהים מציג לעם סיכום של החוזה כולל תנאים ומה קורה אם מפרים אותם. נחלק לתלמידים את דף העבודה ובו ימלאו את הדרישות של החוזה בהתאם לכתוב בפסוקים (ראו פתרון למורה. נמצא גם בממערך השיעור).
נשאל את התלמידים:
- למה לדעתכם אלוהים בוחר לסכם את כל החוקים, הדינים והמצוות במילים האלה דווקא?
- למה הוא חוזר לעניין העבודה הזרה ולהבטחת יישוב הארץ רגע לפני הסוף?
אלוהים בוחר לסיים את החוקים והדינים בתזכורת הכי בסיסית, והיא הברית העמוקה והייחודית שנכרתה בינו ובין העם. הוא אומר לעם – כל הדינים והמצוות שנתתי לכם בפירוט רב עד כה הם תוצאה של דבר ראשוני מאוד: אתם בוחרים בי ואני בוחר בכם. אם תזכרו את זה – כל השאר יצליח לנו. אם תפרו את הברית הבסיסית הזאת – כל השאר לא רלוונטי.
מבט שלישי
- האם עם ישראל קיים תמיד את החוזה הזה?
נחלק את התלמידים לזוגות. כל זוג יקבל שתי כרטיסיות העוסקות בקיום הברית או בהפרתה. כל אחד מבני הזוג יעבוד על כרטיסייה אחת ויספר לבן זוגו מה למד בכרטיסייה שלו (ראו דף עבודה גם בממערך השיעור).
נאסוף את תשובות התלמידים במליאת הכיתה ונסכם: לא תמיד שמרו בני ישראל את הברית, אבל אלוהים אף פעם לא עזב לגמרי את עם ישראל והמשיך לקיים את החוזה באופן חד-צדדי.
מבט לחיים
לסיכום הפרק והנושא ניגש להכין יחד את החוזה הכיתתי שלנו. נדגיש שהחוזה, במקרה שלנו, הוא גם בין התלמידים למורה וגם בין התלמידים לבין עצמם. נבקש מכל זוג תלמידים לחשוב על כלל כלשהו בניסוח הזה:
התלמידים מתחייבים ש___________, בתמורה מתחייב המורה ש_________.
נשמע כמה דוגמאות וננסה לנסח חוזה שהכול מסכימים לו. נכתוב את החוזה בכיתה, אפשר על דף גדול. נקשט אותו יחד ונחתום עליו באופן חגיגי – כל תלמיד יבוא לחתום את שמו. זו גם הזדמנות לתלמידים להשקיע מחשבה באופן שבו היו רוצים לחתום את שמם. לחלופין, אפשר להזמין את התלמידים לחתום בטביעת אצבע בגואש.
הערה: אם הכיתה ברמה גבוהה מאוד, אפשר להכין חותמות אישיות בגילוף פשוט של מספריים במחקים, ובצבע גואש. יש להיזהר בעבודה במספריים.
לסיכום - מה היה לנו?
תוכן: למדנו את סיום פרק כג: ההבטחה של אלוהים לעם לרשת את הארץ בתנאי שיעבדו רק אותו ולא יפנו לאלילים זרים. זוהי תזכורת לחוזה הבסיסי ביותר בין העם לאלוהיו: בלעדיות.
מיומנויות: מילוי קלוז לפי הפסוקים, קריאה עצמאית של טקסטים מקראיים.
מתודות: לימוד עצמי בזוגות, ניסוח חוזה כיתתי.
