העם כועס על משה ואהרון
פרק ה, טו–כג
הזמנה ללימוד
נפתח בצפייה בסרטון "חיבוק דב" (אפשר וכדאי לצפות בו ללא קול, והוא מובן לחלוטין גם כך).
נזכיר לתלמידים שבפרק הקודם שמענו שמשה ואהרון ביקשו מפרעה לשלוח את העם, ובמקום לקבל את בקשתם הוא העניש אותם:
(י כֹּה אָמַר פַּרְעֹה: 'אֵינֶנִּי נֹתֵן לָכֶם תֶּבֶן. יא אַתֶּם לְכוּ קְחוּ לָכֶם תֶּבֶן מֵאֲשֶׁר תִּמְצָאוּ, כִּי אֵין נִגְרָע מֵעֲבֹדַתְכֶם דָּבָר').
ניזכר שהכוונה של משה ואהרון הייתה טובה, אבל התוצאה שלילית. נשער: כיצד יגיבו בני ישראל לתוצאה הזו?
מבט ראשון
נבקש מתלמיד מתנדב לקרוא בקול רם את הפסוקים, ולעצור בכל פעם שהוא מגיע למילה לא מובנת. בכל עצירה כזאת נכתוב את המילה על הלוח, נזמין את שאר התלמידים להציע רעיונות לביאור, ונעזור גם אנחנו עד שנגיע יחד למילה מוכרת שאפשר לכתוב על הלוח לצד המילה הקשה. בתום הקריאה נקרא שוב ברצף את הפסוקים, ונחליף את המילים הבלתי מובנות במילים המוכרות שמצאנו יחד.
מבט שני - טענות העם
נחלק לתלמידים (בזוגות) דף עם הפסוקים, ונבקש מהם להדגיש את הטענות המופיעות בהן ולהשוות ביניהן (ראו גם פתרון למורה. נמצא גם בממערך השיעור).
לאחר העבודה העצמאית נשווה בין הטענות: במה הן דומות ובמה הן שונות? (שתי הטענות עוסקות באותו עניין: הדרישה של פרעה להכין אותה כמות לבנים אבל לאסוף את התבן לבד. הטענה אל פרעה מוצגת כשאלה: למה עשית לנו כך? ועוסקת בעונש בלבד, הטענה נגד משה ואהרון אומרת שהם אשמים בעונש שהטיל פרעה על בני ישראל ובכך שמצב בני ישראל קשה יותר, ואלוהים ישפוט אותם על המעשה שעשו.)
מבט שלישי - כיצד מתגלים המנהיגים בפרק?
נבקש מהתלמידים לדון בזוגות או בקבוצות בשאלה כיצד מתגלים פרעה ומשה כמנהיגים בפרק. ברעיונות שיביאו נדון לאחר מכן במליאה.
דוגמאות למורה:
פרעה מתגלה בפרק כמנהיג זומם מזימות. הוא מקשה את עבודתם של בני ישראל לאחר שמשה ואהרון ביקשו ממנו להוציא אותם ממצרים, ולכן הכעס הגדול יוצא על משה ואהרון. פרעה מצליח ליצור סכסוך בתוך עם ישראל ולגרום לתחושת מרמור כלפי מי שעתידים להנהיג את היציאה ממצרים. פרעה בחר בעונש שייצור עומס יתר על בני ישראל, במחשבה שכך הם לא יהיו פנויים להרהורים על יציאה ממצרים. כשאדם טרוד בהישרדות יומיומית, אין לו יכולת להגות בהיחלצות ממנה.
משה חוזר אל אלוהים ושואל: "לָמָה הֲרֵעֹתָה לָעָם הַזֶּה? לָמָּה זֶּה שְׁלַחְתָּנִי?". הוא מתגלה כמנהיג שאינו מסוגל לראות את עמו בסבלם המחריף תחת עול השעבוד. כשראה את צרת עמו הוא שכח את דבר ה' אליו על אי הצלחת שליחותו בתחילה ועל הכבדת לב פרעה כדי להענישו. מעומק נשמתו פרצו מילות הכאב: "לָמָה הֲרֵעֹתָה לָעָם הַזֶּה?… וְהַצֵּל לֹא הִצַּלְתָּ אֶת עַמֶּךָ!" (לפי "שמות פרק ה – הכישלון של משה מול פרעה", מאת אביבה לוטן, מקראנט 2012).
מבט לחיים
נבקש מהתלמידים להיזכר במקרה שבו הם התכוונו לטוב וקיבלו תוצאה לא טובה, או לחלופין שמישהו התכוון לעשות להם משהו טוב אך נכשל (מתנה לא מוצלחת שהתקלקלה בתוך רגע? חבר הזמין אותם לסרט מפחיד שליווה אותם אחר כך בחלומות? הם הכינו כרטיס ליום הנישואין של ההורים, והצבעים הכתימו את הספה? ועוד כהנה וכהנה סיפורים עגומים). נבקש מהם לחשוב איך הרגישו האחראים למעשה ברגע שהבינו שהכוונה לא הצטרפה אליו, ושהתוצאה שונה ממה שקיוו.
נחלק דפי שורות ומעטפות, ונזמין את התלמידים לכתוב מכתב הסבר מאת מי שעשה את המעשה שחולל את הבלגן (ראו דף עבודה גם בממערך השיעור).
עכשיו נקרא יחד שוב את סוף הפרק, פסוקים כ-כג, ונשים לב לכך שמשה ואהרון לא ענו על טענת העם.
נזמין את התלמידים לחשוב:
- מה היו משה ואהרון כותבים במכתב תשובה לעם, אילו היו כותבים כזה?
- האם לדעתם יש לגילוי הכוונה משמעות גם מבחינת מי שנפגע מהמעשה?
- האם העובדה שמשה לא חזר לנחם את העם מלמדת על אורך רוח בהנהגתו?
- האם העם היה מסוגל לקבל דברי נחמה בשעה שקשיי השעבוד רק גברו?
לסיכום - מה היה לנו?
תוכן: למדנו על תוצאות המפגש בין משה לפרעה: הכבדת עול השעבוד על העם. שמנו לב שהמעשה הטוב הוביל לקושי זמני גובר. דיברנו על מקרים שבהם יש פער בין מעשה לכוונה. רצינו לעשות משהו טוב, והתוצאה לא הייתה ממש מה שהתכוונו אליו.
מיומנויות: זיהינו מילים לא מובנות וביארנו אותן.
מתודות: השתמשנו בכתיבת מכתבים כדי לקשר בין הסיפור ליכולת הביטוי וההבנה של התלמידים. קישרנו את הנושא לחיי התלמידים, תוך יצירת הזדהות והבנת הפער בין כוונה לתוצאה.
