נלמד על נאום השוטרים והכוהן לחיזוק הלוחמים ערב היציאה למלחמה, ונבחן מהן הסיבות לפטור ללוחמים מן המלחמה במקרא ובימינו. מה בין חובת הגיוס לצבא לבין הרצון למימוש עצמי של האדם.
הצעה ראשונה – שיר ודיון:
נשמיע לתלמידים את השיר 'כאב של לוחמים' של עידן עמדי ונדון בשאלות המובאות בעזר ההוראה.
הצעה שנייה – פטוח מחוק שירות הביטחון:
נקרא עם התלמידים את המידע על הפטור מחוק שירות הביטחון מתוך אתר מיטב ונדון בשאלות המובאות בעזר ההוראה.
הצעה שלישית – ציר אנושי:
נבקש מהתלמידים לעמוד בציר אנושי מאחד עד עשר בהתאם לעמדתם לגבי ההיגדים שיובאו להלן (1-מסכימים, 10-לא מסכימים בכלל). לאחר כל היגד נבקש מכמה תלמידים להסביר מדוע עמדו דווקא בנקודה שבחרו.
ואלו הם ההיגדים:
נקרא את פסוקים א-ח.
דברי הכוהן:
נקרין את פסוק ג על הלוח ונשאל:
דברי השוטרים:
נחלק לתלמידים את פסוקים ה-ח ונבקש מהם לסמן ביטויים חוזרים ולציין מי הן הקבוצות הזוכות לשחרור (ראו דף עבודה ופתרון למורה. נמצא גם בממערך השיעור).
נשאל את התלמידים:
נביא את דברי רש"י המסביר את טעמו של הפטור: אדם צעיר המצוי בעיצומן של ההכנות לחיים חדשים, יחוש עוגמת נפש למחשבה שהוא ימות במלחמה ולא יזכה לממש את מה שהתכונן כל כך אליו, ולא עוד אלא שאיש אחר יקצור את מה שזרע.
נציג את דגם שלושה וארבעה (הדגם הפשוט ביותר של שלושה וארבעה הוא של שלוש פעמים שחוזרות כמעט במדויק זו אחר זו ובפעם הרביעית יש חידוש) ונדגים את הדגם ממשלי פרק ל פסוקים יח-כ:
"שְׁלֹשָׁה הֵמָּה נִפְלְאוּ מִמֶּנִּי, וארבע (וְאַרְבָּעָה) לֹא יְדַעְתִּים. דֶּרֶךְ הַנֶּשֶׁר בַּשָּׁמַיִם, דֶּרֶךְ נָחָשׁ עֲלֵי צוּר
דֶּרֶךְ אֳנִיָּה בְלֶב יָם וְדֶרֶךְ גֶּבֶר בְּעַלְמָה".
שלוש דרכים נסתרות ולא מובנות והרביעית "דֶּרֶךְ גֶּבֶר בְּעַלְמָה" יותר מכולן.
נשאל את התלמידים:
נשאל את התלמידים:
המילה 'יראה' מוכרת לנו במשמעות של פחד ואימה. אך הביטוי 'רך הלבב' אינו ברור. פרשני ימי הביניים הכירו בבעייתיות של יישום החוק במציאות. נקרין לתלמידים את הפירושים של הרמב"ם ושל רשב"ם. הרמב"ם מפריד בין מלחמת רשות שבה אפשר לפטור מלחימה ובין מלחמת חובה שבה אין שחרורים. לפי הרשב"ם "הַיָּרֵא וְרַךְ הַלֵּבָב" מסכם את שלושת הפטורים הקודמים ומסביר את הרקע הנפשי לשחרורים האלה – לוחם באמצע משימות חיים אלה (כרם, בית, נישואין) הוא ירא ואינו יכול להתייצב מול האויב במלחמה. אנשים אלה מחויבים לחזור לביתם ואסור להם להשתתף במלחמה, כיון שהם עלולים לגרום לתבוסה. כלומר יש כאן שלושה פרטים, והרביעי הוא הכלל שמסביר את הפרטים שלפניו.
נשמע את תשובות התלמידים ונסביר:
הרמב"ם מגדיר "מלחמת מצווה" מלחמת אין ברירה – "עזרת ישראל מיד צר שבא עליהם" (הלכות מלכים ה, א). כלומר, פעולת מגן שנכפתה על ישראל.
לעומת זאת, מלחמת רשות היא מלחמה התקפית שהמלך (ובימינו הממשלה) יוזם "כדי להרחיב גבול ישראל ולהרבות בגדולתו ושמעו".
נשאל את התלמידים:
בספר מקבים מסופר על יהודה המקבי שמשחרר לוחמים לפני המלחמה, נקרא את הקטע מספר מקבים.
נשאל את התלמידים:
נשאל שאלות לסיכום:
הרב אלחנן סמט במאמרו 'דיני מלחמה בספר דברים' מציע הסבר נוסף לפטורים, נקרין קטע ממאמרו על הלוח.
לפי הסבר זה לא הפחד הוא המניע את הפטור, אלא הכרה שהמלחמה אמורה לשרת את החיים, ואנשים שהם בשיא היצירה של חייהם יהיו פטורים מהחובה הכללית.
נקרא מאמר ונפתח דיון על התקבעות חוק הגיוס בישראל במשך השנים (נבחר אחד מהמאמרים שבעזר ההוראה):
אפשר להביא לתלמידים דוגמאות לבקשות פטורים של צעירים לפני גיוס ולשאול אם לגייס אותם או לא ומדוע.
לדוגמה: אדם פציפיסט (מתנגד למלחמות), ספורטאי מצטיין, זמר מוכר, בחור ישיבה, בן למשפחה שכולה, תלמיד מחונן שלומד באקדמיה.
תוכן: למדנו על נאומי השוטרים והכוהן לחיזוק הלוחמים ערב היציאה למלחמה. בחנו את הפטורים מן המלחמה. נעזרנו בפרשנים כדי להבין את הסיבות לצמצום הפטורים במהלך ההיסטוריה ועמדנו על משמעותם הסגולית.
מיומנויות: פרשני ימי הביניים, דגם שלושה וארבעה, איתור תבנית חוזרת, השוואת מקורות, בחינת הרלוונטיות.
מתודות: ניתוח משותף, דיון.
קרדיט: פורסם על ידי עידן עמדי ב-6 בספטמבר 2011.
קרדיטL
המידע על פטור מחוק שירות הביטחון מתוך אתר מיטב
"פֶּן יָמוּת בַּמִּלְחָמָה, וְאִישׁ אַחֵר יַחְנְכֶנּוּ"- ודבר של עגמת נפש הוא זה.
רמב"ם:
שמחזירין אנשים אלו מעורכי המלחמה במלחמת הרשות, אבל במלחמת מצוה הכל יוצאין ואפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה.
רשב"ם:
"פֶּן יָמוּת בַּמִּלְחָמָה וגו'" – שיש נותן אל לבו כשהולך למלחמה ודואג שמא אין לי מזל לחנך את ביתי, או את אשתי או את כרמי ולכך גרם מזלי ללכת עתה למלחמה ומתוך כך ירא למות. ושלשה מעשים הזכיר: בית, אשה וכרם.
ולבסוף כולל כל הדברים: "מִי הָאִישׁ הַיָּרֵא וְרַךְ הַלֵּבָב" – בין באלו שאמרנו בין בדברים אחרים.
ואחרי כן הקים יהודה ראשי העם שרי אלפים שרי מאות שרי חמישים ושרי עשרות.
ויאמר לבוני בתים ולמארשי נשים ולנוטעי כרמים ולרכי הלבב לשוב כל איש לביתו על פי התורה.
Trueshadowspawn /Shutterstock.com
אמר ר' יוחנן בן זכאי: בוא וראה כמה חס הקב"ה על כבוד הבריות.
כל מי שפטורים מלצאת למלחמה היו צריכים להביא עדותם: מי שבנה את ביתו ומי שארש לו אישה, חוץ מן "הירא ורך הלבב", שמראהו החיצוני בלבד מעיד על מצבו. שאפילו מקול נקישת מגיני המלחמה זה בזה, נבהל ונבעת עד אימה, שאפילו מקול צהלת סוסים, רועד הוא מפחד, ואפילו מקול תקיעת קרנות (שופרות הקרב) נבהל, אפילו רואה שליפת חרבות הקרב, מטיל מימיו מפחד.
(עיבוד. על פי: מדרש ספרי על ספר דברים, סימן קא)
Dreamer da Vinci / shutterstock.com
חז"ל הבחינו בין שני סוגים של מלחמות:
מלחמת רשות – מלחמות שמטרתן לכבוש שטחים מחוץ לארץ ישראל או לתפוס שלל וכדומה.
מלחמת חובה – מלחמה על כיבוש הארץ או לצורך הגנה עליה, או מלחמה לשם קיום המצווה של השמדת עמלק.
במה דברים אמורים? במלחמת הרשות,
אבל במלחמת חובה הכל יוצאין, אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה.
מבוסס על ח"נ ביאליק וי"ח רבניצקי, ספר האגדה, 2015, עמ' 939. פירוש חדש של אביגדור שנאן.
Vorontsova Natalia / Shutterstcok.com
מקובל לראות בצירוף "רך לבב" ביטוי לפחד, היפוך מ"אומץ לב". כך פירש רבי עקיבא: "שאינו יכול לעמוד בקשרי המלחמה ולראות חרב שלופה". הרמב"ן פירש: "שאינו בטבעו לראות מכת חרב והרג… מפני חולש טבעו, כי ינוס או יתעלף".
אבל חלק מהמפרשים הקדומים סברו כי "רך לבב" משמעותו רחמן. כפי שניסח הפרשן חזקוני: "הירא, לסבול מכת אחרים; ורך הלבב, להכות אחר".
מבוסס על: יעקב חיים (ג'פרי) טיגאי, שמואל אחיטוב (עורך) מקרא לישראל: פירוש מדעי למקרא: דברים, כרך שני, טז, יח-לד, יב, 2016, עמ' 510-509. © הוצאת עם עובד.
Lightspring / Shutterstock.com
"כי האדם עץ השדה, כמו האדם גם העץ צומח…" שירו של נתן זך, המבוסס על פסוק זה, מדבר על הדמיון בין האדם לעץ – השאיפה לצמוח, להתפתח ולעלות למעלה מצד אחד, והסכנה להיגדע אם לא מקבלים את התנאים שזקוקים להם.
מקורו של הביטוי "כי האדם עץ השדה" בפרק כ, ומעניין לשים לב לגלגולו. במקור, בפרק, מדובר בכלל בשאלה רטורית – כי האדם עץ השדה? שאלה שמטרתה להזהיר את היוצא למלחמה מכפיות טובה ומניצול הטבע לטובת מלחמות בני האדם.
מתגייסים לחטיבת הצנחנים בבקו"ם. צילום: לע"מ
שיעור תנ"ך / אמנון פרנקו
בן שלוש עשרה למדתי בשיעור תנ"ך,
מי האיש אשר נטע כרם ענבים ולא בצר,
מי האיש אשר בנה בית ובו לא גר
מי האיש אשר נשא אישה ואין לו ילד רך,
מי האיש אשר הפחד בלבו אחז
ישוב לביתו ולא יצא לקרב,
פן יצא שכרנו בהפסדנו, יהיה עמלנו לשווא.
בן שמונה עשרה הלכתי לצבא.
עוד לא נטעתי כרם ולא בניתי בית,
לא נשאתי אשה וילד לא נברא.
ולא שלחוני לביתי, ולקרב הטילוני
ולא רך לבב, נחוש וחדור מטרה,
נשבעתי לשמור על האומה.
בן עשרים ושתיים הייתי.
עוד לא נטעתי כרם ולא בניתי בית,
ולא נשאתי אשה וילד לא נברא.
וכבר הרגשתי דם חם זולג על הידיים,
וראיתי רוח עוזבת גוף,
הרחתי ריח הבשר השרוף.
ראיתי את הרס המלחמה,
טעמתי מן הארס הנותר בתודעה.
נכזבתי, אין גיבורים בשדה הקרב.
רק לובשי מדים ירוקים, דומים דומים.
רק מפקדים חוזרים ומשננים משפטים ישנים.
בן שלושים אני.
נטעתי כרם, בצרתי דעת ותובנה
ומצאתי בית,
נשאתי אשה וילד נברא
ולבבי אינו ירא, יש בי כוח וגבורה.
ועם כרם, אשה וילדה רכה
יודע שכבר עומד בן שמונה עשרה חדש.
מוכן לשכב על הגדר.
ומעבר לגדר בן שמונה עשרה אחר.
ואין להם כרם ודעת נבונה,
אשה וילד לא נברא.
יחל מהתחלה.
© כל הזכויות שמורות למחבר.
חנה סנש בגיל 16. משפחת סנש וארכיון בית חנה סנש, שדות ים, מתוך אתר פיקיויקי
בִּמְדוּרוֹת מִלְחָמָה / חנה סנש
בִּמְדוּרוֹת מִלְחָמָה, בִּדְלֵקָה, בִּשְׂרֵפָה,
בֵּין יַמִּים סוֹעֲרִים שֶׁל הַדָּם,
הִנְנִי מַבְעִירָה פַּנָּסִי הַקָּטָן,
לְחַפֵּשׂ, לְחַפֵּשׂ בֶּן-אָדָם.
שַׁלְהֲבוֹת הַשְּׂרֵפָה מַדְעִיכוֹת פַּנָּסִי,
אוֹר הָאֵשׁ מְסַנְוֵר אֶת עֵינַי;
אֵיךְ אַבִּיט, אֵיךְ אֶרְאֶה, אֵיךְ אֵדַע, אֵיךְ אַכִּיר,
כְּשֶׁהוּא יַעֲמֹד לְפָנַי?
תֵּן סִימָן, אֱלֹהִים, תֵּן סִימָן עַל מִצְחוֹ,
כִּי בָּאֵשׁ, בַּדְלֵקָה וּבַדָּם,
כֵּן אַכִּיר אֶת הַזִּיק הַטָּהוֹר, הַנִּצְחִי,
אֶת אֲשֶׁר חִפַּשְׂתִּיו: בֶּן-אָדָם.
נהלל, 11.10.1940
מפה משוערת של כנען לפני שבני ישראל כבשו אותה. המפה מחלקת את כנען לפי העמים הנזכרים במקרא כיושביה. bible-history.com
הכנענים – בני העמים שישבו בארץ כנען לפני שבני ישראל כבשו אותה. במשמעות מצומצמת – אחד מעמי כנען.
השם "כנען", או "כנע", פירושו במקורות העתיקים: צבע הארגמן. כלומר, ארץ כנען היא ארץ סוחרי הארגמן, הם הפֵנִיקִים, שעיקר סחורתם היה בד צבוע ארגמן. על פי מקורות חיצוניים למקרא, ארץ כנען השתרעה מעזה בדרום עד אזור אוּגָרִית שבצפון סוריה.
במקרא מתואר הירדן כגבולה המזרחי של הארץ. עמי כנען חיו במסגרת ערים-מדינות שבראשן עמדו מלכים. הערים היו מבוצרות היטב, והתרבות החומרית הייתה מפותחת בתחומי הקַדָרוּת, הבנייה, חרושת המתכות, החקלאות והמסחר. הכנענים דיברו ניבים שונים שהיו קרובים מאוד לעברית המקראית. בדת הכנענית היו אלים רבים, ועלילותיהם ומנהגי הפולחן שלהם מוכרים לנו מחפירות העיר אוגרית בסוריה.
עמי כנען חיו במשך מאות שנים תחת שלטון מצרי, לפני שבני ישראל כבשו את הארץ. מצב זה גרם לסִינְקְרֶטִיזְם דתי ותרבותי בין מצרים לכנען. הכיבוש של בני ישראל, ואחרי כן הפלישוֹת של גויי הים וההתיישבות הפְּלִשְׁתִית, דחקו את הכנענים צפונה. בתקופה מאוחרת יותר, התפשטות הארמים הגבילה את תחום היישוב הכנעני לערי החוף, ומאז נקראו הכנענים במקרא 'צידונים'.
עיבוד. מבוסס על: "כנענים", מקרא גשר: האתר שלך ללימודי התנ"ך – אנציקלופדיה. © גשר מפעלים חינוכיים.
מחנה צבא ישראל, שבו נוכח ה' הנלחם עבור ישראל, היה כפוף למשטר טומאה וטהרה חמור. בחקיקה הכוהנית שבספרי ויקרא ובמדבר מודגש שהטומאה אינה מתיישבת עם נוכחות ה', ויש להרחיקה מהמחנה שבו מצוי המשכן: "וְהִזַּרְתֶּם אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִטֻּמְאָתָם וְלֹא יָמֻתוּ בְּטֻמְאָתָם בְּטַמְּאָם אֶת מִשְׁכָּנִי אֲשֶׁר בְּתוֹכָם" (ויקרא טו, לא).
לפיכך, כל אדם שסבל מפריחה חריגה בעורו ("נגע צרעת") או מזיבה, וכל מי שנטמא בשל מגע עם גופת מת, היה חייב לצאת מהמחנה (במדבר ה, א-ד). במחנה הצבא, גם מי שאירעה לו פליטת זרע (בלשון חז"ל "בעל קרי") היה חייב לצאת מהמחנה, ואף פעולה שגרתית כדוגמת עשיית הצרכים הייתה צריכה להיעשות רק מחוץ למחנה.
עיבוד. מבוסס על: יעקב חיים (ג'פרי) טיגאי, שמואל אחיטוב (עורך) מקרא לישראל: פירוש מדעי למקרא: דברים, כרך שני, טז, יח-לד, יב, 2016, עמ' 574. © הוצאת עם עובד.
מרכבה מצרית מתקופת המלך תות ענת אמון. צילום: © Traumrune, Wikimedia commons, CC BY-SA 3.0
בעת העתיקה היו הצבאות מורכבים מחיל רגלים ומחיל רכב – מרכבות רתומות לסוסים. המרכבות שימשו בעיקר כבימות ניידות ליריית חיצים ולהשלכת רמחים, מהירותן וכושר תמרונן הקנו לחיל הרכב יתרון טכנולוגי אדיר. על חיל פרשים איננו שומעים עד סוף האלף השני או ראשית האלף הראשון לפנה"ס, אף כי הרכיבה על סוסים כשלעצמה הייתה ידועה. לפי המסופר בספרי יהושע ושופטים, בשעה שבני ישראל נכנסו לארץ כנען לא היו להם מרכבות, בעוד שלכנענים היו מרכבות. גם בתקופות מאוחרות יותר נאלצו בני ישראל להתמודד עם נחיתות זו. לישראל לא היה חיל רכב עד ימי דוד ושלמה.
מבוסס על: יעקב חיים (ג'פרי) טיגאי, שמואל אחיטוב (עורך) מקרא לישראל: פירוש מדעי למקרא: דברים, כרך שני, טז, יח-לד, יב, 2016, עמ' 506. © הוצאת עם עובד.
מצבת מישע התגלתה בדיבון בעבר הירדן בשנת 1868 על ידי מיסיונר גרמני. הבדואים יושבי האזור סברו שבתוכה מצוי מטמון זהב, ולכן ניפצו את האבן. למרבה המזל, לפני כן הם העתיקו את הכתובת שחקוקה על האבן. העתק מן המצבה המשוחזרת, המוצג במוזאון הלובר בפריז. צילום: Neithsabes, Wikimedia commons, CC BY-SA 3.0
כתובת מישע היא מצבת זיכרון של מישע מלך מואב, שבה המלך מתאר את ניצחונותיו על יהודה ועל ישראל. הכתובת חשובה גם להבנת ההיסטוריה של התקופה המקראית המקבילה (מלכות בית אחאב בישראל ומלכות יהושפט ביהודה) וגם ללימוד תולדות הכתב העברי הקדום שבו כתובה המצבה.
בכתובת זו נמצאת גם עדות למנהג החרם – "שבעת אלפים גברים ונערים (?) ונשים ונערות (?) – ופלגשים (?), כי לעשתר-כמוש החרמתים."
מנהג זה של החרמה והקדשה לאל, במקרה זה לאלה עשתר, היה מקובל במזרח הקדום בעת מלחמה.
עיבוד. מבוסס על: יוסף ניצן ויהושפט נבו, "ארכיאולוגיות מתקופת המקרא: כתובות מישע", צוהר למקרא, תשס"ד. © מכון מופ"ת.
הרב בני לאו וליאת רגב בשיחה על דברים פרק כ.
קרדיט: סימנים דברים פרק כ | 929 תנך ביחד
מקבלים שבת עם דב אלבוים – פרשת "כי תצא" – אורח: אפי איתם, תת-אלוף במיל', בעל עיטור המופת, חבר כנסת ושר לשעבר.
קרדיט: מקבלים שבת עם דב אלבוים – פרשת "כי תצא" – אורח: אפי איתם | כאן 11 לשעבר רשות השידור
