סגור תצוגת כיתה
הפרק

תפילת נחמיה

שיעור ראשון מתוך שלושה
*לפניכם הצעה לשיעור, מוזמנים לקבל השראה ורעיונות ולערוך את השיעור בהתאם לכיתתכם. לימוד מהנה.

בכמה מילים

התקופה היא ימי שיבת ציון. לאחר כ-70 שנה מאז גלות בבל התיר כורש ליהודים לחזור לגור בארץ ולבנות את המקדש. לא הרבה יהודים עלו, רובםנשארו עדיין בפרס ובבבל. הספר פותח בסיפור של אחד מהעולים המגיע לפרס ומעדכן את נחמיה על קשיי העולים בירושלים ועל הרס החומה. החל בפסוק ב בפרק הדברים נכתבים כזיכרונות. בספר נחמיה שתי חטיבות גדולות של זיכרונות נחמיה – פרקים א-ז בתחילת הספר ופרקים יב-יג בסוף הספר -וסימן ההיכר שלהם הוא שימוש בגוף ראשון יחיד או רבים ובמונחים התואמים את בני התקופה. זיכרונות נחמיה אינם זיכרונות אישיים במובן המקובל, אלא מבטאים את פעילותו בתחום הפוליטי-חברתי ולפיכך הם מסמך נדיר ואותנטי המשמש מכשיר רבערך להכרת התקופה.

במהלך הוראה זה נדון בסוג הכתיבה של נחמיה ובתוכן שלה. נלמד מה מעורר את נחמיה לפעולה שתעצב את מעמדה של מדינת יהודה מבחינה מעשית-ביטחונית ולאחר מכן מבחינה חברתיתודתית. בהמשך נלמד את התפילה שבפסוקים ד-יא שבה נחמיה מבקש מה' שמשימתו לפני מלך פרס תצליח. האם התפילה היא תפילת חרטה, וידוי, בקשה למחילה או הטלת אשמה?

נבחן כמה מודלים של תפילות מסורתיות ותפילות מודרניות.

הזמנה ללימוד

אפשרות ראשונה: יומני היקר
בתחילת הפרק נכתב כי נחמיה כותב את זיכרונותיו – אירועי התקופה מתוארים כדיבור אישי, מעין יומן.

נשאל את התלמידים:

  • מי מכם כתב פעם יומן?
  • מה מתאפשר לכותב בכתיבת יומן? (פתיחות, סובייקטיביות, כנות)
  • אילו יומנים או ספרי זיכרונות בהיסטוריה אתם מכירים?

לאחר שהתלמידים יענו נקרין על הלוח את התמונות מעזר ההוראה: יומנים היסטוריים ואישיים. יומנים וספרי זיכרונות מוכרים (מקצתם מובאים בעזר ההוראה): זיכרונות המצביא נפוליאון; יומן איש ביל"ו; יומנה של אנה פרנק; זיכרונות המרשלז'וקוב הנלחם נגד הנאצים; יומני הערפד; יומני הנסיכה; יומנו של חנון; יומנה של ברידג'ט ג'ונס.

נפתח דיון בשאלות אלה:

  • האם יש הבדל בין קריאת יומן בזמן חייו של אדם או לאחר מותו?
  • מה נחשב לדעתכם מקור מידע אמין יותר- יומן אישי וספר זיכרונות או ספר היסטוריוגרפי? מדוע?

אפשרות שנייה: מנהיג מדיני-מעשי או מנהיג דתי-רוחני – למי פונים?
נחמיה מתגלה מיד עם הופעתו בספר כמנהיג מעשי הרבה יותר מעזרא.

נפתח דיון בכיתה:

  • האם אין די במנהיג שנשען על אלוהים כמו עזרא? למה צריך איש מעשה כמו נחמיה כדי לפתור את הבעיות ביהודה?

הן עזרא, המנהיג הדתי, הן נחמיה מייחסים את הצלחתם לאלוהים. אפשר לראות זאת לכל אורך זיכרונותיו וכן בחזרה על הביטוי: "זָכְרָה לִּי אֱלֹהַי" כמה פעמים בפרק יג. רקע לדיון אפשר לקרוא ברשומתו של נח חיות באתר 929 בקישור זה.

נשאל את התלמידים:

  • האם סוג מנהיג אחד מועדף על פני האחר בתנ"ך?
  • אילו זוגות מנהיגים כאלה אתם זוכרים? (למשל שמואל ושאול; דבורה הנביאה וברק)

אפשרות שלישית: דיון על התפילה
נשאל את התלמידים:

  • מדוע אנשים מתפללים לפני מעשה שהם עושים ולא תלוי במשהו על־אנושי?
  • מה באדם גורם לו להתפלל?
  • איזו תחושה מעניקה התפילה לאדם?
  • האם תפילה יכולה להשפיע גם אם מי שאומר אותה לא מאמין בכוחה להשפיע?

אפשרות רביעית:תפילה אישית ותפילה קולקטיבית
נבקש מהתלמידים לחשוב על אירוע קשה או שמח שבו הם חיברו תפילה בלב או שבו היו רוצים להתפלל מליבם. התפילה יכולה להיות חילונית או דתית, מיוחסת למישהו או כללית. נאפשר לתלמידים המעוניינים לשתף בכיתה ואחר כך נשאל את התלמידים:

  • באילו מטבעות לשון נעזרתם בחיבור התפילה האישית?
  • מה ההבדל בין תפילה אישית לבין תפילה קולקטיבית?

הזמנה לקריאה

שלב 1: פסוקים א-ג
נקרא את פסוקים א-ג.

פסוק א – "דִּבְרֵי נְחֶמְיָה בֶּן חֲכַלְיָה". נשאל את התלמידים:

  • מי היה נחמיה ומה הקשר בינו לבין עזרא? (השם נחמיה נזכר במקרא בפעם הראשונה בספרי עזרא-נחמיה. על פי התלמוד הבבלי, בבא בתרא דף יד עמוד ב, ספרי עזרא ונחמיה הם שני חלקים של חיבור אחד בשם עזרא)

נקרא את פסוק ב בפרק ב בספר עזרא ואת פסוק טז בפרק ג בספר נחמיה. נחמיה מוזכר שם ברשימת "בְּנֵי הַמְּדִינָה הָעֹלִים מִשְּׁבִי הַגּוֹלָה" וברשימת בוני החומה.

נפתח בנחמיה פרק ב ונקרא את פסוקים א-ה. בפסוקים אלה נחמיה מבקש מהמלך: "תִּשְׁלָחֵנִי אֶל יְהוּדָה, אֶל עִיר קִבְרוֹת אֲבֹתַי, וְאֶבְנֶנָּה". נשאל את התלמידים:

  • מה נחמיה מבקש?
  • האם הוא נענה בחיוב? (המלך נענה לבקשתו, ונחמיה עולה ליהוד מדינתא בשנת עשרים למלך ארתחשסתא הראשון, ככל הנראה היה זה בשנת 445 לפני הספירה, כתשעה עשורים אחרי הצהרת כורש וכשבעים שנה אחרי חנוכת בית המקדש השני).

נשוב לפסוק ב בפרק א ונשאל:

  • מיהו חנניומה הוא מבקש מנחמיה? (חנני עמד בראש המשלחת שהגיעה לנחמיה בשושן הבירה)

בפסוק ב כתוב: "וַיָּבֹא חֲנָנִי אֶחָד מֵאַחַי" – נסביר כי הכינוי "אַחַי" הוא דרך פנייה מקובלת לבעלי תפקידים שווים, כפי שהיום אנחנו מכירים בדיבור בין שני חברים לצבא או סתם אדם קרוב.אך ייתכן גם שחנני היה קרוב משפחה של נחמיה.

נקרא את פסוק ג – חנני מגיע מירושלים ומספר לו: "וַיֹּאמְרוּ לִי הַנִּשְׁאָרִים אֲשֶׁר נִשְׁאֲרוּ מִן הַשְּׁבִי שָׁם בַּמְּדִינָה בְּרָעָה גְדֹלָה וּבְחֶרְפָּה, וְחוֹמַת יְרוּשָׁלִַם מְפֹרָצֶת, וּשְׁעָרֶיהָ נִצְּתוּ בָאֵשׁ".

נשאל:

  • מי היה בצרות? האם אלו תושבי יהודה שנשארו עוד מימי החורבן? (לא. הנשארים מן השבי הנזכרים בדברי חנני אינם שרידיהם של תושבי יהודה מימי החורבן ב-586 לפני הספירה, אלא גולי בבל שכבר חזרו ליהודה)

נבקש מהתלמידים לחפש בפסוק מילות תואר הממחישות ומדגישות את מצבה של יהודה. ("בְּרָעָה גְדֹלָה וּבְחֶרְפָּה"– לשון לעג, קלון ובוז משמשת בזיכרונות נחמיה מוטיב מרכזי הממריץ לבנות את החומה ולהשיב ליהודה את מעמדה הנכבד – השוו פרק ב פסוק יז; פרק ג פסוק לו; ופרק ה פסוק ט)

מזיכרונות נחמיה עולה הרושם כי חנני מספר לו על אירוע שקדם אך במעט לעליית נחמיה.

כדי להבין טוב יותר את הרקע לנחמיה פרק א עלינו לחזור אחורה לעזרא פרק ד – כתב השטנה של רחום ושמשי. בפרק ד בעזרא הבונים מכונים כך "היהודים אשר עלו מעמך אלינו לירושלים" (על פי תרגום פסוק יב). מכינוי זה אפשר להבין כי רחום ושמשי אינם מאשימים את הבונים בבנייה שלא כחוק אלא להפך – בנייה ברישיון המלך. טענתם היחידה של רחום ושמשי נגד הבונים היא שבניית החומה משמשת להם מסווה למזימות מרד.

שלב 2: התפילה
לפני שנקרא את התפילה נפתח ברקע – נחמיה מגיב בבכי, אבל וצום ומתחיל להתפלל מיד עם הישמע השמועות מיהודה.

  • מדוע נזכר נחמיה לבכות עכשיו? ומי הם השבויים שעליהם הוא שואל?

נחמיה מגיב לשמועות שמגיעות אליו בעודו יושב בשושן הבירה בתפקיד המשקה למלך ארתחשסתא הראשון, על אירוע שהתרחש ביהודה כמה שנים קודם לכן. נחמיה ידע על ההתקפה שבה נשבו שבויים, כך אפשר לראות בשאלתו לחנני: "וָאֶשְׁאָלֵם עַל הַיְּהוּדִים, הַפְּלֵיטָה אֲשֶׁר נִשְׁאֲרוּ מִן הַשֶּׁבִי וְעַל יְרוּשָׁלִָם" – משמע שידע על ההתקפה, אלא שהיקפה של הפורענות לא היה ידוע לו. נחמיה אינו בוכה על חורבן ירושלים משנת 586 לפנה"ס אלא על אירוע מאוחר הרבה יותר. נחמיה מתפלל על בני ישראל, מתוודה "עַל חַטֹּאות בְּנֵי יִשְׂרָאֵל", ומתוודה גם על חטאיו עצמו: "וַאֲנִי וּבֵית אָבִי חָטָאנוּ" (פסוק ו). הרב שטינזלץ מציג אפשרות נוספת שהשבי אינו אלא כינוי לגלות, כלומר נחמיה שואל על מצב היהודים שנשארו בירושלים כל זמן הגלות.

שלב 3: הבנת הנקרא
נקרא את פסוקי התפילה וננסה לשרטט את התהליך שנבנה בתפילה זו:

  1. כמה פעמים מופיעה המילים "אָנָּא" או "נָא" בתפילה.
  2. מה נחמיה מבקש מאלוהים?
    א. נחמיה מבקש את תשומת הלב של אלוהים (פסוקים ה-ו).
    ב. נחמיה מבקש שאלוהים יזכור את תנאי בריתו עם עם ישראל (פסוק ח).
    ג. נחמיה מבקש שה' יאזין לוושיצליח את עמידתו של נחמיה לפני איש אחד (פסוקים ט-יא).
  3. קראו בעיון את פסוקים ו-ח: "וּמִתְוַדֶּה עַל חַטֹּאות בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר חָטָאנוּ לָךְ, וַאֲנִי וּבֵית אָבִי חָטָאנוּ. חֲבֹל חָבַלְנוּ לָךְ וְלֹאשָׁמַרְנוּ אֶת הַמִּצְוֺת וְאֶת הַחֻקִּים וְאֶת הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוִּיתָ אֶתמֹשֶׁה עַבְדֶּךָ. זְכָר נָא אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוִּיתָ אֶתמֹשֶׁה עַבְדְּךָ לֵאמֹר: אַתֶּם תִּמְעָלוּ אֲנִי אָפִיץ אֶתְכֶם בָּעַמִּים".מדוע נחמיה מזכיר את חטאיו ואת חטאי העם בתפילת בקשה כזו? האומנם אלוהים יעזור לנחמיה לאחר שהוא מזכיר לא רק את חטאיו ואת חטאי משפחתו אלא גם את חטאי העם מאז ימי משה ועד ימיו?
    בשאלה זו נדון בחלק הבא – הסטריאוטיפיות של התפילה.

שלב 4: הסטריאוטיפיות שבתפילת נחמיה
התפילה של נחמיה בפרקנו רוויה בציטוטים, בעיקר מספר דברים ומתפילת שלמה.

נחלק לתלמידים את דף העבודה: תפילת נחמיה – השוואת מקורות ובו הם ימצאו את הקטעים ששובצו בתפילת נחמיה.

(למורה: יש גם דמיון רב בין תפילת נחמיה לתפילות בדניאל פרק ט פסוקים ג-יט,ובעזרא פרק ט פסוקים ה-טו)

השוואה זו מלמדת אותנו שהתפילה של נחמיה לא נוצרה יש מאין, אלא היא משוקעת בקטעים מקראיים, מטבעות לשון שרובן מדו-שיח בין דמות מסוימת כמו משה, שלמה או דניאל לאלוהים. עובדה זו שופכת אור על מסורת משותפת לז'אנר של טקסטים אלו.

נחמיה משתמש במסורות קודמות כדי להעצים את תפילתו, להשתכנע ולשכנע. כך למשל הוא מזכיר את תאריו של ה' – שומר הברית והחסד. נראה כי אזכור זה של תוארי האל בספר דברים פרק ז רומז לבקשת נחמיה כי כמו בגאולת מצרים הנזכרת בדברים, גם דור שבי ציון יזכו לגאולה שלמה (רמז למשימתו של נחמיה בירושלים) ואולי אף בקשה סמויה לעבור בשלום את התייצבותו מול מלך זר אחר – ארתחשסתא מלך פרס.

שלב 5: מצלול
בתפילה חוזרים צלילי האותיות שי"ן ומ"ם פעמים רבות (ראו דף עבודה: תפילת נחמיה – מצלול מסומן). הצלילים החוזרים הם אמצעי ספרותי נוסף המבטא את הרעיונות המרכזיים בתפילת נחמיה.

המילים: שמע, שמר, שם מבטאות את האמונה של נחמיה באלוהים ובקשר שלו עם ישראל.

כפי שראינו, נחמיה מתפלל את תפילתו כאשר הוא מתוודע למצוקת העם. בחלק הבא של היחידה נבחן כמה ביטויים של פנייה לאל מחיי היום-יום ולבטים בנוגע לתפילה בעת מצוקה – היכן האל והאם חייבים אותו כדי להתפלל?

מבט לחיים

שלב א: תפילות מתוך מצוקה
נחלק את הכיתה לשתי קבוצות. כל קבוצה תקבל תפילה ותצטרך לנתח אותה:

  • מתי נכתבה?
  • מי כתב אותה?
  • לאיזו מטרה?
  • איזו תפיסה משתקפת מהתפילה?
  • מאילו נושאים התפילה בנויה?
  • האם יש מבנה קבוע לתפילות או שהוא משתנה מתפילה לתפילה?

התפילות שייבחנו הן: תפילה ליציאה לקרב ותפילה לפרנסה טובה (ראו דף עבודה: תפילות).

שלב ב: מטרת התפילה
לעיתים רבות האדם נושא תפילה בעת משבר ומצוקה.

  • היכן האל במצבים אלו?
  • האם חייבים אותו כדי להתפלל?

אפשרות ראשונה לדיון: תפילה בלי אלוהים
נבקש מהתלמידים לקרוא את הקטע שבדף העבודה: תפילת אתאיסטים ולהציג את עמדתם בכיתה בשאלה זו:

  • האם יש תפילה חילונית?

אפשרות שנייה לדיון: תפילה והצלה
נצפה עם התלמידים בריאיון עם הרב ישראל מאיר לאו, על שואה ואמונה (ראו עזר הוראה: ריאיון עם הרב לאו).

יש עדויות כיצד קורבנות רבים בשואה נשאו תפילה רגע לפני הכניסה לתאי הגזים או במקרים אחרים של יאוש וסבל. נדון עם התלמידים:

  • האם אותם יהודים התפללו להצלה או שהם התפללו אף שידעו שלא ינצלו?
  • האם מטרת התפילה היא להביא לתוצאה כרצון המתפלל או שמא יש לתפילה מטרות אחרים?

סיכום - מה היה לנו?

תוכן: למדנו את פרק א בנחמיה – הפנייה לנחמיה ותפילתו.ביארנו את אירועי התקופה ואחר כךעסקנו בווידוי על החטאים בתפילה שמטרתה בקשת ישועה מהאל והשווינו את התפילה לתפילות בדברים ובעזרא. דנו בכמה תפילות מודרניות ובנסיבות שבהן אדם מוצא את עצמו מתפלל–בין שהנמען הוא אלוהים ובין שלא.

מיומנויות: השווינו בין מקורות ומצאנו שיבוצים סטריאוטיפיים של קטעים מהתפילה. פגשנו באמצעי הספרותי מצלול.

מתודות: פתחנו במשימת כתיבה אישית, זיכרון, חוויה של תפילה. המשכנו בלימוד צמוד של הפסוקים והשוואה למקורות נוספים. סיימנו בדיונים פילוסופיים על מקומה של התפילה בצמתים קשים בהיסטוריה האנושית.

אפשר עוד...

"אֱלֹהֵי הַשָּׁמָיִם"
בפסוק ה נחמיה מכנה את ה' "אֱלֹהֵי הַשָּׁמָיִם"– השימוש בכינוי זה לאל נדיר במקרא וחורג מן הסטריאוטיפים של התפילה. מלבד בזיכרונות נחמיה (פרק א פסוק ד, ופרק ב פסוקים ד וכ) הוא נזכר בספר עזרא בתיאור הצהרת כורש (פרק א פסוק ב) ובמסמכים ארמיים המשוקעים בספר. כמו כן מופיע הכינוי חמש פעמים באחד הפרקים הארמיים של ספר דניאל (פרק ב). מחוץ למסגרות הספרותיות שצוינו לעיל נזכר הכינוי במקרא פעמיים בלבד: בדברי אברהם בבראשית פרק כד פסוק ז ובפסוק הארמי המשוקע בנבואת ירמיהו בפרק י. השימוש בכינוי זה מייחד אפוא את תפילת נחמיה בפרט ואת זיכרונות נחמיה בכלל, ויש בו כדי להעיד על קרבה ללשון הארמית המקובלת באותה תקופה.

השוואה לתפילות אחרות במקרא
נשווה בין תפילת נחמיה לתפילות אחרות במקרא: גם עזרא בפרק ט פסוק ז בכה בתפילתו על ההפקרה "בְּיַד מַלְכֵי הָאֲרָצוֹת בַּחֶרֶב בַּשְּׁבִי וּבַבִּזָּה וּבְבֹשֶׁת פָּנִים כְּהַיּוֹם הַזֶּה". אפשר להניח שדווקא עליית עזרא וחיזוק כוחה של יהודה בכמה אלפי אנשים גרמו להתקפה קשה נוספת ולשרפת שערי העיר ביד הצוררים שבהמשך ינסו לסכל את שיקום ההריסות בידי נחמיה. השמועות הקשות הגיעו גם לשושן, ובפרקנו נחמיה הגיב לשמועות בצום ובתפילה, כמו דניאל (פרק ט פסוקים ג-יט) וכמו עזרא (פרק ט פסוקים ה-טו) בכל התפילות בולט הווידוי על "חטאינו ואשמותינו". פתיחת התפילות של נחמיה ושל דניאל דומות. עזרא פתח בווידוי (או שפתיחת השבח לא נכתבה), ואילו דניאל ונחמיה התוודו אחרי פתיחת השבח שנשענה על צירוף מתפילות משה בדברים פרק ז ופרק י. הן דניאל הן נחמיה השמיטו את הכינוי "הגיבור" מכינוייו של ה' בשבח. לדעת חז"ל (תלמוד בבלי יומא דף סט עמוד ב)בתוך תחנוניהם ניסו נחמיה ודניאל לרמוז כי קשה לראות את גבורות ה' בחרפה הזאת בירושלים – "איה גבורותיו"?

אפשר להשוות את תפילת נחמיה גם לתפילת ברוך בספר החיצוני ברוך.

לאחר שהשווינו בין התפילות נשאל את התלמידים:

  • מה אפשר ללמוד מההשוואה על התפילה של נחמיה ועל בחירתו בניסוח זה?

"מַשְׁקֶה לַמֶּלֶךְ"
נשאל את התלמידים:

  • מהי משרת ה"מַשְׁקֶה לַמֶּלֶךְ"? (שר המשקים המלכותי הייתה מן המשרות הנכבדות בחצר המלוכה במזרח הקדום)
  • מי עוד היה שר המשקים בתנ"ך? (בבראשית פרק מ מסופר על "מַשְׁקֵה מֶלֶךְ מִצְרַיִם" שיוסף פתר את חלומו. הוא קרוי גם "שר המשקים" והוא מהמייעצים למלך פרעה. עוד דמות מוכרת שהייתה שר המשקים במקרא הוא רבשקה שסנחריב מלך אשור במסעו ליהודה בשנת 701 לפניה"ס שלח אותו לשכנע את חזקיהו והעם להיכנע לאשור במלכים ב פרק יח פסוק יז–גם ממקור זה אפשר ללמוד על מרכזיותו של התפקיד)

אנאכרוניזם
לפעמים מטבע לשון מסוים או רעיון מסוים מופיעים בטקסט מוקדם אך לקוחים מתקופה מאוחרת יותר במקרא. תופעה זו נקראת אנאכרוניזם – שיוך דבר לתקופה שאינו שייך לה, טעות בזמן. מנהג או השקפה שנתיישנו, מחוץ לזמנו.נשאל את התלמידים:

  • היכן אפשר למצוא אנאכרוניזם בתגובתו של נחמיה לחנני? (רק בשלב מאוחר יותר שימש חנני בתפקיד בכיר בחצרו של נחמיה הפחה, ראו פרק ז פסוק ב, ולכן אפשר לראות בכינויו של נחמיה לחנני "אחד מאחי" בפרק א אנאכרוניזם)

שמות החודשים בתנ"ך ומקורם
נשאל את התלמידים:

  • מה מקור שמות החודשים בתנ"ך?
  • מה אתם יודעים על שמות החודשים העבריים בימינו?
  • האם ספירת החודשים בתנ"ך היא אחידה?

נחמיה נוקב בזיכרונותיו בשמות החודשים הבבליים: כסלו, ניסן (פרק ב פסוק א), אלול (פרק ו פסוק טו) ואילו בספר עזרא ובחלקים של ספר נחמיה שאינם מזיכרונותיו מוזכרים החודשים במספריהם הסידוריים. השימוש בשמות החודשים הבבליים המוכרים לנו כיום נהוג רק בספרי המקרא המאוחרים (לבד מזיכרונות נחמיה גם בזכריה ובאסתר) ומהם נשתמרו השמות ניסן, סיוון, אלול, כסלו, טבת, שבט ואדר. שמות אלה המשמשים בלוח העברי עד ימינו נשאלו מן הלוח הבבלי הפותח בחודש ניסן. כדברי חז"ל: "שמות החודשים עלו איתם מבבל" (תלמוד ירושלמי ראש השנה פרק א הלכה ב). שימוש זה בשמות החודשים מלמד על שפתו העממית של נחמיה.

העשרות
ממערך השיעור
מדרשים
ניבים וביטויים
תרבות ואומנות
סיפורו של מקום
ריאליה מקראית
סרטונים
יומנים היסטוריים ואישיים
יומנים היסטוריים ואישיים

1. יומנה של בריג'ט ג'ונס

ויקישיתוף

2. יומנה של אנה פרנק

ויקיפדיהAnne Frank / Public domain

3. יומנו של חנון

ויקיפדיה

ריאיון עם הרב לאו
ריאיון עם הרב ישראל מאיר לאו בקישור זה: פורסם על ידי מט"ח – המרכז לטכנולוגיה...
ריאיון עם הרב לאו

ריאיון עם הרב ישראל מאיר לאו בקישור זה:

פורסם על ידי מט"ח – המרכז לטכנולוגיה חינוכית ב-27 באפריל 2014

דפי עבודה והעשרה
לחגוג את סוכות
התלמוד מעלה את השאלה: "אפשר בא דוד ולא עשו סוכות עד שבא עזרא?" (תלמוד בבלי,...
לחגוג את סוכות
"וַיַּעֲשׂוּ כָל הַקָּהָל הַשָּׁבִים מִן הַשְּׁבִי סֻכּוֹת וַיֵּשְׁבוּ בַסֻּכּוֹת כִּי לֹא עָשׂוּ מִימֵי יֵשׁוּעַ בִּן נוּן כֵּן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַד הַיּוֹם הַהוּא וַתְּהִי שִׂמְחָה גְּדוֹלָה מְאֹד". (ח, יז)

ayelet-keshet / Shutterstock.com

התלמוד מעלה את השאלה: "אפשר בא דוד ולא עשו סוכות עד שבא עזרא?" (תלמוד בבלי, מסכת ערכין, דף לב עמוד ב).
כלומר: האם יש לראות בלשון הכתוב בפסוקים – "כִּי לֹא עָשׂוּ מִימֵי יֵשׁוּעַ בִּן נוּן כֵּן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַד הַיּוֹם הַהוּא" – קביעה היסטורית?

להמשך קריאה

רבים מהפרשנים ביקשו להיעזר בדרך הפלפול כדי ליישב אמירה מטרידה הקובעת שמימי יהושע לא חגג העם את חג הסוכות. אחד הפירושים הוא כי מדובר בלשון מליצה וגוזמה, שמטרתה להעצים את אותה חגיגה שהתקיימה בימי עזרא ואף לשוות לה דמיון למעמד הר סיני.

מבוסס על רפאל ועקנין, "חג הסוכות בימי עזרא", המעין, תשרי תשס"א, גיליון מא (א), מוסד יצחק ברייער של פועלי אגודת ישראל.

  • מהו הקושי שהמדרש מתמודד איתו? וכיצד מנסים הפרשנים ליישב את הקושי?
זכרה לי אלהי לטובה
התלמוד שואל שאלה מפתיעה על ספר נחמיה: הרי את כל דברי עזרא – נחמיה בן...
זכרה לי אלהי לטובה
"זָכְרָה לִּי אֱלֹהַי לְטוֹבָה כֹּל אֲשֶׁר עָשִׂיתִי עַל הָעָם הַזֶּה".
(ה, יט)

Dim Tik / Shutterstock.com

התלמוד שואל שאלה מפתיעה על ספר נחמיה:

הרי את כל דברי עזרא – נחמיה בן חכליה אֲמָרָם. מדוע אם כן לא נקרא הספר על שמו [של נחמיה]? אמר רבי ירמיה בן אבא: מפני ש[נחמיה] החזיק טובה לעצמו, שנאמר: "זָכְרָה לִּי אֱלֹהַי לְטוֹבָה כֹּל אֲשֶׁר עָשִׂיתִי עַל הָעָם הַזֶּה" (נחמיה ה, יט).

(מסכת סנהדרין, דף צג עמוד ב)

להמשך קריאה

התלמוד הבבלי שואל, מדוע הספר שכתב נחמיה לא נקרא על שמו (אלא נקרא "ספר עזרא"), ומשיב – שנחמיה נענש על שנהג ביהירות וייחס לעצמו הצלחה.
את הקורא בן זמננו מפתיעה שאלת התלמוד משום שבתנ"ך שבידינו מצוי ספר ששמו "ספר נחמיה".
כפי הנראה ספרי עזרא ונחמיה הופיעו בימי התלמוד תחת כותרת אחת – "ספר עזרא", ורק אחר כך פוצלו לשני ספרים נפרדים – ספר עזרא וספר נחמיה.

מבוסס על רוני מגידוב, אביבה לוטן ואילה פז, חורבן, גלות וגאולה, 2005, עמ' 130. © מטח

  • מה הקושי שמעלה התלמוד לגבי שם הספר – "עזרא"? ולמה קשה לנו היום להבין את הקושי הזה?
מועל יד
לאחר שעזרא פתח את ספר התורה ובירך, ענה העם "אָמֵן אָמֵן בְּמֹעַל יְדֵיהֶם" (ח, ו)....
מועל יד
"וַיְבָרֶךְ עֶזְרָא אֶת ה' הָאֱלֹהִים הַגָּדוֹל וַיַּעֲנוּ כָל הָעָם אָמֵן אָמֵן בְּמֹעַל יְדֵיהֶם וַיִּקְּדוּ וַיִּשְׁתַּחֲווּ לַה' אַפַּיִם אָרְצָה". (ח, ו)

Mark stock / Shutterstock.com

לאחר שעזרא פתח את ספר התורה ובירך, ענה העם "אָמֵן אָמֵן בְּמֹעַל יְדֵיהֶם" (ח, ו). הביטוי "מוֹעַל יד" מתאר בלשון ימינו את ההצדעה הנאצית. מקור הביטוי בעברית הוא בנחמיה פרק ח, ומשמעותו – תנועת יד המופנית כלפי מעלה ומלווה את הקריאה "אמן אמן". אחרי הנפת הידיים למעלה הגיב העם בתנועה הפוכה – והשתחווה לה' כשפניו מופנות אל האדמה – "אַפַּיִם אָרְצָה".

מבוסס על רוני מגידוב, אביבה לוטן ואילה פז, חורבן, גלות וגאולה, 2005, עמ' 134. © מטח

  • אם נניח בצד את ההקשר המטריד, מה מביעות המחוות הגופניות של העם?
אוזן קשבת
נחמיה מבקש את הקשב והמבט של אלוהים. ייתכן שכמו אסתר בזמנה, גם נחמיה חושש להתייצב...
אוזן קשבת
"תְּהִי נָא אָזְנְךָ קַשֶּׁבֶת וְעֵינֶיךָ פְתוּחוֹת לִשְׁמֹעַ אֶל תְּפִלַּת עַבְדְּךָ אֲשֶׁר אָנֹכִי מִתְפַּלֵּל לְפָנֶיךָ הַיּוֹם יוֹמָם וָלַיְלָה עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עֲבָדֶיךָ". (א, ו)

Arthimedes / Shutterstock.com

נחמיה מבקש את הקשב והמבט של אלוהים. ייתכן שכמו אסתר בזמנה, גם נחמיה חושש להתייצב לפני המלך ולבקש בקשות עבור עַמוֹ. תפילתו לאורך שבעה פסוקים מבקשת הצלחה בעמידתו לפני איש אחד – המלך ארתחשסתא. משמעות הביטוי "אוזן קשבת" היום דומה למשמעותה המקורית: האזנה קַשׁוּבָה לדברי הזולת מתוך נכונות להבין אותו ולהיענות לבקשתו.

מבוסס על רוני מגידוב, "נחמיה א'", חורבן, גלות וגאולה – הצעות הוראה, מכון שלום הרטמן.

  • מה מבקש נחמיה?
  • מה ההבדל בין שמיעה להקשבה?
הריסות חומות ירושלים
בתחריט מתוארים נחמיה ומלוויו, המגיעים אל חורבותיה של חומת ירושלים הפרוצה והשרופה. בחלקה העליון של...
הריסות חומות ירושלים
"וַיֹּאמְרוּ לִי הַנִּשְׁאָרִים אֲשֶׁר נִשְׁאֲרוּ מִן הַשְּׁבִי שָׁם בַּמְּדִינָה בְּרָעָה גְדֹלָה וּבְחֶרְפָּה וְחוֹמַת יְרוּשָׁלִַם מְפֹרָצֶת וּשְׁעָרֶיהָ נִצְּתוּ בָאֵשׁ".
(א, ג)

גוסטב דורה, נחמיה מתבונן בהריסות של חומות ירושלים, 1866

בתחריט מתוארים נחמיה ומלוויו, המגיעים אל חורבותיה של חומת ירושלים הפרוצה והשרופה. בחלקה העליון של היצירה ייתכן שמתואר עשן, ואולי אלו הם פשוט שמיים מאיימים. נחמיה הוא כנראה הדמות על הסוס ("אֵין עִמִּי כִּי אִם הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר אֲנִי רֹכֵב בָּהּ", ח, יב). הוא גבוה יותר מהאחרים ומואר באור חזק.

להמשך קריאה

ראשו המורכן של נחמיה והדמות הנמצאת לפניו, כורעת ברך ומרכינה ראש, מבטאים את העצב על מצבה של ירושלים.
לפי הכתוב המקראי, המאורע התרחש בלילה. בתמונה זו אור חזק מטיל את צילו הכהה של נחמיה על המבנה. ייתכן כי למרות שמדובר על אש ששרפה את השערים בעבר, בתמונה מוצג אורה של האש הבוערת, דבר היכול להסביר גם את תיאור השמיים כמלאים עשן.

מבוסס על "נחמיה על חומות ירושלים" אתר מקראנט. © מטח

  • מן היצירה עולה האווירה העגומה השוררת בירושלים.
    מהו הרקע ההיסטורי הנדרש להבנת התמונה?
שבי ציון במנורת הכנסת
מנורת הכנסת, יצירתו של האומן בֶּנוֹ אלקן, ניצבת בגן הוורדים בירושלים. המנורה, מסמליה החדשים של...
שבי ציון במנורת הכנסת
"וְהָיוּ לָנוּ הַלַּיְלָה מִשְׁמָר וְהַיּוֹם מְלָאכָה".
(ד, טז)

בנו אלקן, שבי ציון, פרט מתוך מנורת הכנסת, צילום: © תמר הירדני, ויקישיתוף

תוכנית מנורת הכנסת. יוצרת הסרטוט: © תמר הירדני, מתוך ויקישיתוף

מנורת הכנסת, יצירתו של האומן בֶּנוֹ אלקן, ניצבת בגן הוורדים בירושלים. המנורה, מסמליה החדשים של ירושלים, הוענקה במתנה למדינת ישראל הצעירה מממשלת בריטניה בשנת 1956. שבעת הקנים של המנורה נושאים עליהם שלושים תבליטים המתארים אירועים מתולדות עם ישראל, ולכן יש המתייחסים אל היצירה כאל "ספר לימוד".

להמשך קריאה

האירועים מסודרים בצמדים – אלה מול אלה. מול תבליט ובו הגולים הבוכים על נהרות בבל, כשכינורותיהם מוטלים לרגליהם, ניצב תבליט המתאר את שיבת ציון: נחמיה אוחז בידו את מגילת ארתחשסתא המתירה לבנות מחדש את ירושלים, מצביע לעבר ציון ומנצח על עבודת הבונים.
תבליט זה, המתאר את שיבת ציון, יוצא דופן במנורה כולה מפני שהוא מכיל פרט החורג מן התקופה המתוארת: יש בו דמות של חלוץ מודרני, שומר ונשק בידיו. באמצעות "ייבוא" החלוץ הציוני לסצנה העתיקה קשר האומן בין שיבת ציון של תקופת בית שני ובין שיבת ציון המודרנית. בשתיהן משימת הבנייה ומשימת ההגנה היו בלתי נפרדות.

מבוסס על דליה מרקס, "שומרים ובונים", אתר מיזם 929

  • מרבים להשוות את חזרת עם ישראל לארצו בימי קום המדינה לימי שיבת ציון – איזה ביטוי ניתן לתפיסה הזאת במנורת הכנסת?
מגדל עץ
"מגדל עץ" – צירוף יחידאי בתנ"ך. קשה להניח שהמילה "מגדל" בצירוף זה נושאת את משמעותה...
מגדל עץ
"וַיַּעֲמֹד עֶזְרָא הַסֹּפֵר עַל מִגְדַּל עֵץ".
(ח, ד)

הגבהת ספר תורה, תפילת בוקר בבית הכנסת של בית הספר ביל"ו, תל אביב, תש"ז- 1947. צילום: זולטן קלוגר, לע"מ

"מגדל עץ" – צירוף יחידאי בתנ"ך. קשה להניח שהמילה "מגדל" בצירוף זה נושאת את משמעותה הרגילה. בתרגום השבעים (תרגום התנ"ך ליוונית, המאות 2-3 לפני הספירה) תורגם הצירוף: על בימה. על פי המתואר כאן, 14 איש ניצבו על "המגדל', ונראה שהכוונה היא למעין בימה רחבה ויציבה.

עזרא ניצב גבוה מעל העם על מגדל עץ ופתח את ספר התורה לעיני כל העם. מעשה זה של עזרא – הגבהת הספר הפתוח לפני הקריאה והצגתו לפני העם – מקובל עד היום בטקס הקריאה בבתי הכנסת הספרדיים. בעדות אשכנז נעשית הגבהת הספר הפתוח עם תום הקריאה.

מבוסס על רוני מגידוב, אביבה לוטן ואילה פז, חורבן, גלות וגאולה, 2005, עמ' 130. © מטח ועל שמואל אחיטוב (עורך), מקרא לישראל – פירוש מדעי למקרא: עזרא ונחמיה, 2019, עמ' 358. © הוצאת עם עובד.

  • אילו הקבלות אפשר למצוא בין טקס הקריאה בתורה של עזרא לטקס המקובל בבתי כנסת היום?
שושן
שושן הייתה העיר הראשית בְּעֵילָם, ומימי דריוש הייתה אחת מארבע ערי הבירה של האימפריה הפרסית....
שושן
"דִּבְרֵי נְחֶמְיָה בֶּן חֲכַלְיָה וַיְהִי בְחֹדֶשׁ כִּסְלֵו שְׁנַת עֶשְׂרִים וַאֲנִי הָיִיתִי בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה".
(א, א)

מפת ממלכת פרס בשיא גודלה. יוצרים: Fabienkhan ורוליג, ויקיפדיה העברית, CC BY-SA 2.5

שושן הייתה העיר הראשית בְּעֵילָם, ומימי דריוש הייתה אחת מארבע ערי הבירה של האימפריה הפרסית. שושן הייתה מרכז מנהלי, ובחודשי החורף ישבו בה המלך ואנשי חצרו. שושן היא זירת ההתרחשויויות במגילת אסתר, ונזכרת גם בספר דניאל: "וַאֲנִי בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה אֲשֶׁר בְּעֵילָם הַמְּדִינָה" (ח, ב).

מבוסס על: שמואל אחיטוב (עורך), מקרא לישראל – פירוש מדעי למקרא: עזרא ונחמיה, 2019, עמ' 254. © הוצאת עם עובד.

  • העיר שושן קושרת אותנו באופן אסוציאטיבי למגילת אסתר. אילו נקודות דמיון נוספות אתם מוצאים בין המסופר בספר נחמיה למגילת אסתר?
צרי יהודה ובנימין
  אנשי המשלחת מירושלים סיפרו לנחמיה על הגולים ועל חומות העיר הפרוצות, ונחמיה פרץ בבכי....
צרי יהודה ובנימין
"וָאֹמְרָה לָהֶם אֲנַחְנוּ קָנִינוּ אֶת אַחֵינוּ הַיְּהוּדִים הַנִּמְכָּרִים לַגּוֹיִם כְּדֵי בָנוּ וְגַם אַתֶּם תִּמְכְּרוּ אֶת אֲחֵיכֶם וְנִמְכְּרוּ לָנוּ וַיַּחֲרִישׁוּ וְלֹא מָצְאוּ דָּבָר". (ה, ח)

הצעה למראה אפשרי של צרי יהודה ובנימין, אנשים ממוצא צפוני (סורי, אשורי). בתמונה: סבלים סורים בגלימות ארוכות (ברצועה העליונה) וחיילים אשורים (ברצועה התחתונה). קטע משערי בלוואת, אוּר, המאה ה-9 לפנה"ס. Walters Art Museum, CC BY-SA 3.0

 

אנשי המשלחת מירושלים סיפרו לנחמיה על הגולים ועל חומות העיר הפרוצות, ונחמיה פרץ בבכי. מדוע? מה הסעיר כל כך את נחמיה? הרי מצב זה שרר בירושלים קרוב ל-150 שנה. מובן שנחמיה לא התאבל ולא בכה על חורבנה של ירושלים בימי נבוכדנאצר, ומובן שהנותרים מן השבי שהוזכרו בדברי חנני אינם שרידי החורבן של 586 לפנה"ס.

להמשך קריאה

נראה שחנני סיפר לנחמיה על אירוע קשה אחר שבו נשבו חלק מיושבי ירושלים, ועל כך שהחומות שהחלו להיבנות סביב העיר – נפגעו. מתוך סיפורו של חנני הבין נחמיה שהמצב ביהודה קשה.
מסתבר שלבניית בית המקדש הפריעו "צָרֵי יְהוּדָה וּבִנְיָמִן" (עזרא ד, א). ייתכן שבין אנשי הקבוצה שמנעה את המשך בניית המקדש והעיר, לבין המתיישבים צאצאי הגולים שהגיעו מפרס לירושלים התרחשה התנגשות אלימה, ובמהלכה נשבו חלק מן המתיישבים החדשים – ועל כך סיפר חנני לנחמיה.

מבוסס על: רוני מגידוב, אביבה לוטן ואילה פז, חורבן, גלות וגאולה: פרקי לימוד במקרא עם מדריך הכנה לבגרות, 2005, עמ' 128-127. © מטח

  • קיימת מחלוקת, אם "צרי יהודה ובנימין" היו תושבי שומרון בני עמים זרים או צאצאי עשרת השבטים.
    כיצד כל אחת מהעמדות משנה את הבנת הסיפור על האיבה בין שבי ציון ל"צרי יהודה ובנימין"?
רקע היסטורי לפעילות נחמיה
    נחמיה פותח את זיכרונותיו בשנת עשרים לארתחשסתא הראשון מלך פרס (445 לפנה"ס), אבל...
רקע היסטורי לפעילות נחמיה
"דִּבְרֵי נְחֶמְיָה בֶּן חֲכַלְיָה וַיְהִי בְחֹדֶשׁ כִּסְלֵו שְׁנַת עֶשְׂרִים וַאֲנִי הָיִיתִי בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה. וַיָּבֹא חֲנָנִי אֶחָד מֵאַחַי הוּא וַאֲנָשִׁים מִיהוּדָה וָאֶשְׁאָלֵם עַל הַיְּהוּדִים הַפְּלֵיטָה אֲשֶׁר נִשְׁאֲרוּ מִן הַשֶּׁבִי וְעַל יְרוּשָׁלִָם". (א, א-ב)

קיימים מספר שחזורים לתוואי החומה מימי נחמיה. בתמונה: חומת הר הבית (מכיוון דרום). צילום: אבי אוחיון, לע"מ.

קטע מחומת ירושלים העות'מנית הבנויה על גבי חומה מימי בית שני. בחלקים מסוימים של החומה ניתן להבחין גם בחומה קדומה יותר מתחת לחומה מימי הבית השני. צילום תמר הירדני, ויקפדיה העברית

 

 

נחמיה פותח את זיכרונותיו בשנת עשרים לארתחשסתא הראשון מלך פרס (445 לפנה"ס), אבל נראה כי המניע לפעילותו היה אירוע שהתרחש ביהודה קודם לכן.
נחמיה חקר את אנשי המשלחת מיהודה כדי להבין מה מצב "הַיְּהוּדִים הַפְּלֵיטָה אֲשֶׁר נִשְׁאֲרוּ מִן הַשֶּׁבִי" (א, ב).

להמשך קריאה

מכאן מובן שנחמיה ידע על כך שנלקחו שבויים, אלא שהיקף הפורענות וההרס לא היה ידוע לו. חברי המשלחת מספרים לנחמיה על הנופלים בשבי ועל מצב החומה, שאינו מאפשר להגן על העיר. בתגובה מתאבל נחמיה ומתפלל. לאחר מכן הוא מסתכן בפנייה ישירה למלך כדי לקבל ממנו הרשאה לצאת ליהודה ולבנות את ירושלים.

מבוסס על עולם התנ"ך: דניאל, עזרא ונחמיה, 2002, עמ' 200, הוצאת דברי הימים. © הזכויות בעולם התנ"ך שמורות ליהודה עתי.

  • מה אפשר ללמוד מהקטע על חשיבות החומה עבור יושבי ירושלים, ומה אפשר להסיק על אופן חזרתם של היהודים לארץ ישראל (שיבת ציון)?
חג הסיגְד - והקשר לנחמיה
חג הסיגְד חל בכל שנה בתאריך כט בחשוון, שבעה שבועות אחרי יום הכיפורים: אחרי יום...
חג הסיגְד - והקשר לנחמיה
"וַיִּפְתַּח עֶזְרָא הַסֵּפֶר לְעֵינֵי כָל הָעָם כִּי מֵעַל כָּל הָעָם הָיָה וּכְפִתְחוֹ עָמְדוּ כָל הָעָם".
(ח, ה)

חג הסיגְד חל בכל שנה בתאריך כט בחשוון, שבעה שבועות אחרי יום הכיפורים:
אחרי יום הכיפורים סופרים שבעה שבועות, שהם 49 ימים, וביום ה-50 חוגגים את חג הסיגד.

להמשך קריאה

בחג זה יהודי אתיופיה מזכירים ומחדשים את הברית שנכרתה במעמד הר סיני בין עם ישראל ובין ה'. חג הסיגד הוא גם יום של געגועים ותקווה לשוב לירושלים. יהודי אתיופיה האמינו שקיום הברית (שמירת המצוות) ישמור על הקהילה ויוביל להגשמת חלומם לשוב לארץ ישראל ולירושלים.

  • צפו בסרטון – ציינו שתי נקודות דמיון בין חג הסיגד לבין מעמד קריאת התורה המתואר בנחמיה ח.

קרדיט: חג הסיגד – הלו"ז העברי

והארץ הייתה תוהו ובוהו
הפרק השישי בסדרה "והארץ הייתה תוהו ובוהו", המספרת על תולדות ארץ ישראל – עוסק בשיבת...
והארץ הייתה תוהו ובוהו
"וַיֵּאָסְפוּ כָל הָעָם כְּאִישׁ אֶחָד אֶל הָרְחוֹב אֲשֶׁר לִפְנֵי שַׁעַר הַמָּיִם".
(ח, א)

הפרק השישי בסדרה "והארץ הייתה תוהו ובוהו", המספרת על תולדות ארץ ישראל – עוסק בשיבת ציון (332-586 לפנה"ס) ומשלב בין הציר המחקרי, ההיסטורי-ארכיאולוגי, לציר המקראי.
צפו בקטעים מן הפרק השישי בסדרה העוסקים בספר נחמיה:

  • מעמד הקריאה בתורה – נחמיה ח (דקות 11:19- 13:45)
  • החומה כאמצעי התבדלות של שבי ציון (מדקה 30:00)
  • פערים חברתיים בימי נחמיה וטקס קריאת התורה (מדקה 47:00)
  • מה חידש לכם הפרק השישי בסדרה על ספר נחמיה?

קרדיט: והארץ הייתה תוהו ובוהו – תולדות ארץ ישראל: פרק 6: השיבה | כאן 11 לשעבר רשות השידור

נחמיה- מפרס לירושלים -יומן אישי
נחמיה עוזב קריירה מפוארת בבירת האימפריה הגדולה בעולם, כדי לחזור לעיר עזובה ומבוזה. אחיו היהודים,...
נחמיה- מפרס לירושלים -יומן אישי
נחמיה ב, יז: לְְכוּ,וְְנִבְְְנֶה אֶת־חוֹמַת יְְרוּשָׁלִַם, וְְלֹא־נִהְְְיֶה עוֹד חֶרְְְפָּה.

נחמיה עוזב קריירה מפוארת בבירת האימפריה הגדולה בעולם, כדי לחזור לעיר עזובה ומבוזה. אחיו היהודים, היושבים בירושלים, זקוקים לעזרתו; הם נתונים תחת התקפות חוזרות ונשנות מצד עמי הסביבה והמעטים שנשארו לא ישרדו לאורך זמן. נחמיה מחליט להקים חומת מגן לעיר. עליו להתגבר על קשיים עצומים –כולל ניסיון התנקשות בחייו. הסרט עוקב אחר קטעי יומן שכתב נחמיה, וממחיש את סיפורו המרתק של מנהיג שעזב הכל והצליח, כנגד כל הסיכויים, להציל את מפעל שיבת ציון מקריסה ולהצעיד את ירושלים לעתיד המפואר של ימי הבית השני.

  • מדוע לדעתכם שימש דוקא סיפור נחמיה, כהשראה למפעל הציוני בראשית קום המדינה? אילו מבין הפעולות של נחמיה הופכות אותו לדעתכם לדמות של מנהיג?

קרדיט: נחמיה- מפרס לירושלים -יומן אישי, 2020, מכון מגלי"ם