בְּעֵינֵיהּ / ילי שנר
שֶבָע שָנִים הָיוּ
בְּעֵינָיו כּיָמִים אָחַדִים,
וָתַקָם בָּבֹּקֶר, והִנֵה הִיא לֵאָה:
אוכֵל, כְּבִיסָה, ילָדִים.
בשיעור זה נלמד את המשך סיפורם של יעקב, רחל ולאה באמצעות שתי השוואות המופיעות בפסוקים. נשווה בין רחל ללאה ונראה כיצד ההבדלים ביניהן יוצרים מורכבות ביחסו של יעקב לשתי נשותיו. נשווה גם בין מעשה הרמייה של לבן ליעקב ובין גנבת יעקב את הבכורה, ונציע כיצד רמייה זו מאפשרת ליעקב לסגור מעגל עם עברו. מתוך ההשוואות האלה נבחן את בחירותיו של יעקב כמו גם את בחירותינו בין מה שראוי לעשות לבין נטיית ליבנו.
אפשרות ראשונה – שקרים בתוך המשפחה – שיר ושיחה:
נשמע יחד את שירה של תרצה אתר 'אהבה יומיומית' שהלחינה ושרה יהודית רביץ.
נשאל את התלמידים:
נציין שהיום נלמד על שקר שבן משפחה אחד מספר לאחר, וכיצד שקר זה קשור לשקר דומה שסופר ממש לא מזמן, שני פרקים לפני פרקנו. בשיעור נבדוק כיצד השקר משפיע על היחסים בתוך המשפחה.
אפשרות שנייה – מדרשיר:
נקרא יחד את פסוקים יב-לה, נסביר בקצרה את העלילה ונאזין לשיר 'אני אוהב אותך לאה' שכתב אהוד מנור והלחין ושר צביקה פיק.
נשאל את התלמידים:
נתמקד במילים: "הינה ימים רבים חלפו" ונשאל:
נציין שהיום נעמיק ביחסו של יעקב אל שתי הנשים – רחל ולאה – ובמורכבות היחסים הנוצרת בביתם בעקבות השקר של לבן.
אפשרות שלישית – שתי נשים, שתי פנים לנשיות:
נקרא יחד את פסוקים יב-לה, נסביר בקצרה את העלילה ונקרא עם התלמידים את שירה של ילי שנר 'בעיניה'.
נשאל את התלמידים:
נספר שהיום נבחן את מערכת היחסים המורכבת הנוצרת במשפחתם של יעקב, רחל ולאה בעקבות רמייתו של לבן את יעקב.
יעקב בין שתי נשים – השוואה בין רחל ללאה לאורך חיי הזוגיות:
ראשית נקרא את פסוקים יב-יח ונשאל:
נמשיך ונקרא שנית את פסוק יח: "וַיַּעֲבֹד יַעֲקֹב בְּרָחֵל שֶׁבַע שָׁנִים, וַיִּהְיוּ בְעֵינָיו כְּיָמִים אֲחָדִים בְּאַהֲבָתוֹ אֹתָהּ".
נציין שמשפט זה הפך להיות ביטוי שגור המסמל אהבה גדולה וחזקה.
נשאל את התלמידים:
נמשיך ונקרא את פסוקים יט-לא ונוודא הבנת העלילה בפרק כולו. נציין כי בפסוקים שקראנו עד כה נוכחת מאוד ההשוואה. נשאל את התלמידים:
נקרין על הלוח שתי השוואות – מפורשת ומרומזת.
נציין שבפרק מסתתרת גם השוואה רחבה יותר שמלווה למעשה את כל סיפורי יעקב, ואותה נגלה במהלך הלימוד.
נתחיל בהשוואה הראשונה, הגלויה בפרק: ההשוואה בין רחל ללאה. נציין שכדי לתאר תמונה רחבה של התהליך כולו בהשוואה זו נדלג בינתיים על העמקה ברמיית ליל הכלולות ונמשיך לסוף הפרק.
נחלק לתלמידים את דף העבודה לעבודה בזוגות על היחסים בין האחיות מן ההיכרות עם יעקב ועד לידת הילדים (ראו פתרון למורה. נמצא גם בממערך השיעור).
נאסוף את התשובות במליאה ונסכם: ההנגדה בין לאה לרחל מתחילה כבר בתיאור המראה החיצוני שלהן ומתעצמת בסיפורי הלידה של בניהן.
השוואה שנייה – יעקב רימה את עשו, לבן מרמה את יעקב:
נמשיך ונקרא את פסוקים כא-ל ונשאל את התלמידים:
נקרין על הלוח מדרש חז"ל המנסה להסביר את פשר טעותו של יעקב.
נשאל בעקבות הקריאה:
נעיין בבראשית פרק כז פסוקים טו-טז ופסוק כג ונשאל את התלמידים.
נשוב למליאה, נשמע את תשובות התלמידים ונסכם: תשובתו הצדקנית של לבן מבהירה מעל לכל ספק שמעשה הרמייה שלו היה מתוכנן היטב, וברמיזתו לרמאותו של יעקב הוא מעמת אותו עם חטאו בעבר. החילופין בין רחל ללאה הן עונש הפועל על פי העיקרון האלוהי של מידה כנגד מידה על מעשה הרמייה בפרשת הבכורה והברכה שגנב מעשו, ועל פי המדרשים יש כאן סגירת מעגל שפוקחת את עיניו לראות את חטאו שלו.
עם זה, ניכר גם הבדל חשוב בין מעשי הרמייה. נשאל את התלמידים:
נעיין שוב בפרק כז פסוקים יא-יג ונבחן את הדו-שיח בין יעקב לאמו סביב הרמאות המתוכננת ונשאל את התלמידים:
לסיום נקשור בין שתי ההשוואות שעשינו דרך השאלה:
נסכם: מהפסוקים שלמדנו בפרק זה עולות שתי השוואות ומהם יצאנו לשאלה כיצד המתחים שמעוררות השוואות אלה משפיעים על יעקב. אומנם מעשה הרמייה של לבן והנישואין הכפולים מתארים שינוי בהלך רוחו של יעקב המקבל עליו את גזרת 'מידה כנגד מידה', אבל ההשוואה בין שתי הנשים והמתח המתעורר מן הקנאה ביניהן נותר לא פתור. יעקב קיבל את ברכת אביו כבכור בעזרת תחבולה, ולכן יש אולי מן הצדק שיישא את לאה הבכורה לאחר התחבולה. נראה שיעקב מבין ומקבל זאת בדיעבד, אך איננו מוותר על נישואיו לרחל אהובתו. באופן אירוני, אך גם הגיוני מאוד, דווקא לאה הבכורה השנואה היא שמסייעת לו לממש את ברכת הזרע, אל מול רחל היפה והאהובה שבפרק זה עומדת עדיין בעקרותה. השידוך שנכפה על יעקב מתגלה לפחות בינתיים, כשידוך ראוי ופורה יותר בעבורו, מהשידוך לאהבת ליבו.
יעקב בחר להמשיך לחיות עם לאה, אך גם לממש את אהבתו לרחל. בסופו של תהליך נראה שיעקב קיבל באופן מלא את נישואיו ללאה. כדי להבהיר לתלמידים את התמודדות יעקב עם המצב שנכפה עליו נציג לכיתה את המשפט הזה:
'אם החיים נותנים לך לימונים – תעשה מהם לימונדה'. (פתגם עממי שמיוחס לסופר דייל קרנגי)
נציג את המשפט בכיתה ונזמין את התלמידים לענות:
תוכן: עסקנו בהשוואות שהפרק מזמן: בין רחל ללאה ובין רמיית יעקב לרמיית לבן.
מיומנויות: השווינו בין רמיית יעקב את עשו לרמיית לבן את יעקב.
מתודה: שמענו שיר שמציע פרשנות מדרשית לסיפור יעקב, רחל ולאה.
מאמרים:
קרדיט: השיר 'אהבה יומיומית' שכתבה תרצה אתר והלחינה ושרה יהודית רביץ, פורסם בערוץ של יהודית רביץ ב-21 בפברואר 2012.
קרדיט: השיר 'אני אוהב אותך לאה' שכתב אהוד מנור והלחין ושר צביקה. פורסם בערוץ הרשמי של צביקה פיק ב-3 באוגוסט 2011.
השוואה מפורשת: בין רחל ובין לאה.
השוואה מרומזת: בין רמיית לבן את יעקב לרמיית יעקב את עשו.
אמר יעקב לרחל: "התנשאי לי?"
אמרה לו: "כן, אבל אבא רמאי הוא, ולא תוכל לו".
אמר לה: "מה רמאותו?"
אמרה לו: "יש לי אחות מבוגרת ממני, ולא ישיא אותי לפניה".
אמר לה: "אחיו אני ברמאות" (גם אני יודע לרמות)…
מסר לה סימנים (שכך יזהה אותה בליל הכלולות).
כשהביאו לו את לאה חשבה רחל: עכשיו תתבזה אחותי (יעקב יגלה שרומה ויגרש אותה מהאוהל), מסרה לה את הסימנים. וזה מה שכתוב: "וַיְהִי בַבֹּקֶר, וְהִנֵּה הִוא לֵאָה" (בראשית פרק כט פסוק כה), וכי עד עכשיו לא הייתה לאה? אלא, מתוך סימנים שמסר יעקב לרחל ומסרה אותם ללאה לא היה יודע זאת עד אותה השעה (עד שבא הבוקר).
(עיבוד לפירוש רש"י לבראשית לב, ט)
מתוך אתר ספר האגדה מבית סנונית
כשלבן פוגש את יעקב, הוא מביע קרבה רבה אל יעקב: הוא רץ לקראתו, מחבק ומנשק אותו ומכריז: "עַצְמִי וּבְשָׂרִי אָתָּה", כלומר אתה בן משפחתי הקרוב. מובן שביטויי קרבה אלה עומדים בניגוד למה שעתיד להתרחש בקרוב – לבן ירמה את יעקב וייתן לו את לאה במקום את רחל.
המילה "עַצְמִי", המציינת את הגוף בכללותו, התגלגלה מן המילה "עֶצֶם", שמשמעה כל אחד מחלקי השלד. הביטוי "עצמי ובשרי" מתאר קרבת דם בין בני משפחה קרובים, בדומה למשמעות הביטוי בפרק.
בסיפור שלפנינו יעקב מציע ללבן עסקה: תמורת רחל הוא יעבוד שבע שנים אצל לבן. פרטי העִסקה היו מפורשים ומדויקים: יעקב יעבוד אצל לבן תמורת רחל בתו הקטנה. על רקע הפירוט בולט עוד יותר מעשה הרמייה של לבן.
היום משמעות הביטוי "ברחל בתך הקטנה" היא – באופן ברור ומפורש, בלי להשאיר מקום לספק. משמעות הביטוי התגלגלה בעקבות מדרש חז"ל המראה כיצד רימה לבן את יעקב אף שזה דייק כל כך בתנאי העִסקה.
קטֹנתי
מילים: מן המקורות
לחן: יונתן רזאל
קָטֹנְתִּי מִכֹּל הַחֲסָדִים
וּמִכָּל הָאֱמֶת
אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת עַבְדֶּךָ
כִּי בְמַקְלִי עָבַרְתִּי אֶת הַיַּרְדֵּן
עַתָּה הָיִיתִי לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת
הַצִּילֵנִי נָא
הַצִּילֵנִי נָא
הַצִּילֵנִי נָא
כִּי חַסְדְּךָ גָּדוֹל עָלָי
וְהִצַּלְתָּ נַפְשִׁי מִשְּׁאוֹל תַּחְתִּיָּה.
קרדיט: קטֹנתי – יונתן רזאל / מוזיקה ישראלית
השיר "אני אוהב אותך לאה" שכתב אהוד מנור, מתאר את לאה מנקודת מבטו של יעקב.
אני אוהב אותך לאה
מילים: אהוד מנור
לחן: צביקה פיק
את אותו הבוקר לא אשכח
כשטמנת ראשך בתוך הַכַּר
אור השמש על האוהל נח
וראשי הָלוּם שֵׁכָר.
כשלחשתי באוזנך את שמה
את ידי אספת ביד קרה
ודמעה אחת חמה
אל כפות ידי נשרה.
הנה ימים רבים חלפו
ושתי ידי עייפו
ועינייך מה יָפוּ
כעיני רחל.
אני אוהב אותך לאה
אוהב אותך גאה
אם אשכח אותך לאה
שמי לא ישראל.
אל ימר ליבך על אחותך
הן בנייך לצידך יושבים
אל תפני אישה את מבטך
כל חלומותיי קרובים.
מה בקשתך אִמְרִי לאה
שבע השנים חלפו מזמן
ונותרה רק עוד שעה
טרם ייסגר הגן.
הנה ימים רבים חלפו…
© כל הזכויות שמורות למחבר ולאקו"ם.
קרדיט: צביקה פיק – אני אוהב אותך לאה / מוזיקה ישראלית
פנואל שכנה בעֵבֶר הירדן המזרחי (בשטחה של ירדן כיום) על שפת נחל יבוק. שמה של העיר קשור למסורת זו: "וַיִּקְרָא יַעֲקֹב שֵׁם הַמָּקוֹם פְּנִיאֵל, כִּי רָאִיתִי אֱלֹהִים פָּנִים אֶל פָּנִים…" (בראשית לב, לא). אם כן מדרש השֵׁם – שָׁם ראה יעקב את פני האל. בספר שופטים מסופר כי אנשי פנואל סירבו לסייע לגדעון כאשר רדף אחר מלכי מִדְיָן, ולכן גדעון הענישם קשות. לאחר פילוג הממלכה המאוחדת בחר ירבעם בן נבט בפנואל כעיר הבירה של ממלכת ישראל.
אדום (או שעיר) הייתה ממלכה ששכנה בהרי אדום שבדרום עבר הירדן המזרחי, על פני רוב שטחה של מדינת ירדן כיום. על פי המקרא, צאצאי עֵשָׂו ישבו במקום.
בתקופת הנדודים במדבר סירבו האדומים לתת לבני ישראל לעבור בארצם. בתקופת דוד נכבשה אדום, והפכה לממלכה כבושה שהעלתה מיסים לישראל. בהמשך מרדו האדומים בישראל כמה פעמים ואף השתתפו בהחרבת בית המקדש הראשון.
מן הממצאים הארכאולוגיים באזור אפשר ללמוד כי ההתיישבות בו החלה באלף השלישי לפני הספירה, אולם שיאה של הממלכה האדומית היה בין המאות 11-13 לפני הספירה, והיא אף מוזכרת בכתובות מצריות עתיקות מתקופה זו. אדום נחשבה לממלכה חזקה מבחינה כלכלית ומבחינה תרבותית, בין השאר בזכות מכרות הנחושת שלה ודרכי המסחר הבין-לאומיות החשובות שעברו בה.
רועה הצאן מוציא את הצאן למרעה, דואג לו למזון, למים ולמחסה ומגן עליו מפני חיות טרף, פגעי טבע ושודדים. זהו אחד המקצועות העתיקים ביותר – ידוע כי רועים היו קיימים במזרח התיכון עוד לפני כ-10,000 שנה.
המקצוע מופיע לראשונה בתורה בסיפור קין והבל. אנו לומדים מן המקרא כי בדרך כלל שימשו הבנים הצעירים במשפחה כרועי צאן, ואִם לאב המשפחה לא היו בנים – בנות המשפחה היו נוטלות על עצמן את התפקיד. משה ודוד החלו את דרכם בתור רועי צאן. לפעמים מתוארת מערכת היחסים בין האל לעמו כמערכת היחסים שבין רועה הצאן לעדרו.
סרקופג (ארון קבורה) מסביבות 520 לפנה"ס המתאר משתה. sailko,Urnetta cineraria da chiusi con scene di banchetto, CC BY-SA 3.0
על פי התיאורים במקרא, כדי לשאת אישה היה צריך הגבר לתת לאבי הכלה מוהר, כלומר תשלום. בקרב עמי האזור היה נהוג שביום החתונה החתן הלך בראש תהלוכה חגיגית אל בית הכלה. החתן היה לבוש בגדים מפוארים והכלה הייתה מקושטת בתכשיטים. את האירוע היו מציינים במשתה שנמשך שבעה ימים בהשתתפות בני משפחה, חברים ואנשי המקום.
הסרטון הוא קטע מסרט המבוסס על ספרה של אניטה דיאמנט "האוהל האדום". הספר מתאר את קורותיהן של הנשים בחיי יעקב, החיות בימי הנידה שלהן באוהל המכונה "האוהל האדום". הסיפור מסופר מנקודת מבטה של דינה, בת יעקב.
קרדיט: 2016 ,Jacob Meets Rachel – "The Red Tent" / Veronique Lauren