הנוירולוג והפסיכיאטר ויקטור פראנקל עסק בשאלות אלו בספרו "אדם מחפש משמעות". פראנקל היה ניצול אושוויץ ומייסד שיטת הלוגותרפיה העוסקת בריפוי באמצעות חיפוש אחר משמעות. פראנקל מתאר את חוויותיו ממחנה הריכוז.

חגורה. shutterstock.com

לאחר שנגלה אליו מתוך הסערה, פונה אלוהים אל איוב ומאתגר אותו: "אֱזָר נָא כְגֶבֶר חֲלָצֶיךָ, וְאֶשְׁאָלְךָ וְהוֹדִיעֵנִי".
כלומר – אני אשאל אותך כמה שאלות, בוא נראה עד כמה אתה חכם ויודע לענות.

shutterstock.com

"עפר ואפר" – צירוף המבטא דבר נטול כל ערך, שערכו נתפס כאפסי.
אדם שחש כ"עפר ואפר" חש שכבודו נרמס, שהוא הושפל, בדומה לעפר ולאפר שעליהם דורכים.

איוב אמנם זוכה להתגלות אלוהית, אך המענה אינו מה שציפה לקבל. אלוהים שואל אותו סדרת שאלות רטוריות, המתארות בפניו את פלאי הבריאה, את סדר הטבע ואת השגחתו של האל על ברואיו.
עקבו אחר הסרטון תוך עיון בפסוקים (בסרטון הפסוקים כתובים באנגלית).

איור לספר איוב מאת וויליאם בלייק, 1826. The William Blake Archive

בהדפס של בלייק – איוב מוקף בשלוש בנותיו היפות. הדמויות יושבות בחדר המעוצב בסגנון הבארוק, ועל הקיר מאחור מתוארים שלושה מראות של התגלויות אלוהיות.
הדפס זה הוא חלק מסדרת מופת של איורים חרוטים של בלייק הממחישים את ספר איוב. התחריטים מאופיינים במסגרות מעוטרות ועשירות בסמלים שמשובצים בהן הפסוקים הרלוונטיים מהתנ"ך.

ויליאם בלייק, אלוהים עונה לאיוב, 1826, מאוסף Museum of the Shenandoah Valley, מתוך ויקישיתוף

אחרי 38 פרקים שבהם מתואר שאיוב סובל ודורש להבין את סיבת הסבל, אלוהים מופיע בכבודו ובעצמו ועונה לאיוב.
איך ירגיש איוב ברגע זה? באיזו נימה יפנה אליו אלוהים – בכעס או בחמלה?
האומן ויליאם בלייק הרבה לעסוק ביצירותיו באיוב. הוא יצר כמה סדרות של תחריטים ואיורי צבע בעקבות הנושאים שבהם עוסק הספר. ביצירותיו הציג את הפירוש שלו לטקסט, בצירוף ציטוטים מהתנ"ך ופרפראזות.
לקריאה נוספת

שלושה ספרים נכללים בספרות החוכמה המקראית – איוב, קהלת ומשלי.
ספרות החוכמה פונה אל האדם האוניברסלי, אך לא מדובר בספרות חילונית, הנחת היסוד היא האמונה באלוהים. ספרות החוכמה מדגישה את המוסר האישי, את הוויית היחיד ואת הצלחתו. ספרות זו עונה על שאלות של מוסר ושאלות פילוסופיות כמו "צדיק ורע לו" ושאלת קיום השגחה אלוהית בעולם.
ספרות החוכמה מיוחדת בכך שהיא נטולה כל התייחסות לאומית, היא כללית ופונה אל האדם באשר הוא.

דוגמא לטיח צבוע על קיר, אתר הרודיון המאה הראשונה לפנה"ס. המשלחת לחקר הרודיון, האוניברסיטה העברית (צילום: טל רוגובסקי)

משמעות המילה "טָפַל" – הדביק, מרח, טָח. באמצעות צירוף הזה רומז איוב כי רעיו הם כבנאים רמאים, שמטייחים את קירות הבית בטיח פגום או שמטייחים את הקירות הסדוקים בטיח, כדי שלא ייראו הסדקים בבית. במעשים אלה הם גורמים להתמוטטות הבית מבלי שניתן יהיה להבחין בסימני אזהרה מוקדמים.
פרשנות אחרת לצירוף – רעיו הם כרופאים רמאים, המורחים על הפצעים משחות מזויפות.

מבוסס על: גרשון גליל (עורך ומרכז), עולם התנ"ך – איוב, 2002, עמ' 88, הוצאת דברי הימים. © הזכויות בעולם התנ"ך שמורות ליהודה עתי.

איוב מתוסכל. הוא יודע שהוא חף מכל חטא, והוא מוכן להתעמת עם ה' ולהוכיח את צדקתו. "וּקְרָא וְאָנֹכִי אֶעֱנֶה, אוֹ אֲדַבֵּר וַהֲשִׁיבֵנִי", הוא פונה לאל ואומר – ענה לי, כדי שנוכל לקיים דיאלוג.

איליה רפין, איוב וחבריו, 1869, שמן על קנבס, מתוך ויקישיתוף

איליה רפין, בן המאה ה-19, היה אומן רוסי ממוצא אוקראיני שנודע בסגנונו הריאליסטי. יצירותיו עסקו פעמים רבות בקונפליקטים דרמטיים מיתולוגיים, אך גם בחייהם של פשוטי העם – האיכרים והפועלים, והיו פרי של מחקר מדוקדק וגרסאות רבות.

צילום: shutterstock.com

איוב מוכן "לשים את נפשו בכפו" – לסכן את חייו – בשביל להתעמת עם אלוהים ולהגן על האמת שלו. זאת בניגוד לרעיו, המעדיפים להצדיק את האל ולנהוג כלפיו בחנופה.

"שם את נפשו בכפו" – ביטוי ציורי המתאר אדם שכביכול מוציא את הנפש ממקומה הנסתר, המוגן, ומסכן אותה על ידי כך שהוא מניח אותה על כף ידו. זו פעולה המסכנת את חייו של האדם.
מעניין לציין כי במקרא המילה "נפש" מייצגת גם את הגוף הגשמי.

צילום: shutterstock.com

האם איוב עובד את אלוהים מאהבה גדולה או מפחד גדול?
חכמים ניסו לענות על שאלה זו, וכשהגיעו לפרק יג התגלעה ביניהם מחלוקת.

צילום: החברה לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה, חפירות חצור. באדיבות פרופסור אמנון בן-תור.

בכאבו איוב פותח בפרץ קללות שבהן הוא מבקש לשנות את העבר. הוא מקלל את היום שבו נולד ואת הלילה שבו בישרו על היוולדו. הוא מבקש שאותו הלילה יקולל על ידי "אֹרְרֵי יוֹם" – מכשפים שיש ביכולתם להפוך יום ליום של מזל רע.

צלמית אישה הרה, אכזיב' תקופת הברזל II, המאה ה-8 עד ה-6 לפני הספירה, חרס. אוסף רשות העתיקות, צילום © מוזיאון ישראל, ירושלים על ידי דוד חריס

"אַחֲרֵי כֵן פָּתַח אִיּוֹב אֶת פִּיהוּ וַיְקַלֵּל". אבל לא את אלוהים, אלא "אֶת יוֹמוֹ" – את היום שבו הוא עצמו נוצר ובא לעולם. עם חיים כאלה, איוב מעדיף שלא להיות קיים בכלל.
איוב מצטער על כך שההיריון נקלט ברחם אימו, וגם על כך שהלידה וגידולו כתינוק עברו בשלום.
בתקופת המקרא הצלמיות (פסלונים) שימשו כחפץ פולחן או כקמע. בחפירות ארכאולוגיות בארץ נמצאו אלפי צלמיות בבתים, במבני ציבור, בקברים ובמקדשים.
בחפירות אכזיב נמצאה צלמית חרס של אישה הרה. האיברים הבולטים הם בטן הריונית שהאישה מניחה עליה יד, והשדיים.

איוב מטולטל בהתמודדות עם סֵבֶל נורא ללא סיבה נראית לעין, וכך גם רעיו ואפילו הקוראים. מה עושה הסבל לאמונה? לתובנות המוכרות על שכר ועונש? מה הוא עושה לרעות?

ההצגה "איוב" היא מסע מוזיקלי–תיאטרלי בעקבות הטרגדיה התנ"כית של איוב. ההצגה עלתה בכיכובם של ששון גבאי בתפקיד איוב, קרן הדר בתפקיד אשת איוב ושחקנים מתיאטרון האינקובטור.

ויליאם בלייק, הרעים מוכיחים את איוב, 1805, מאוסף ספריית מורגן, מתוך ויקישיתוף

בסוף פרק ב אנו שומעים על מטרת ביקורם של רעי איוב: "…וַיִּוָּעֲדוּ יַחְדָּו לָבוֹא לָנוּד לוֹ וּלְנַחֲמוֹ" (איוב ב, יא).
בציור של בלייק נראים שלושת רעי איוב ניצבים מולו כחוֹמה שקשה להתחמק ממנה – מול פניו, מתחת להם וממעל. ידיהם שלוחות לעבר איוב לא בתנועת ניחומים רכה אלא בתנועת תוכחה מאיימת, אצבעותיהם נראות חדות כקוצים. אשתו של איוב מביטה בו מודאגת במבט שואל, ואילו איוב עצמו מתחמק ממבטיהם הקשים ומביט אל השמיים.

צילום: shutterstock.com

רבים סבורים שהמילה המאיימת "צלמוות" נוצרה מחיבור המילה "צֵל" והמילה "מָוֶת", אך נראה שלא כך הדבר.
שורשה של המילה היא צ.ל.מ, שמשמעו בשמית הקדומה – להיות כהה, חשוך. מכאן, שמשמעותה נרדפת למילה חושך, ולכן היא מופיעה לעיתים בצמידות למילתה הנרדפת – חושך וצלמוות.

צילום: shutterstock.com

ביטוי שמשתמשים בו גם היום ומשמעותו – מה שחששתי ממנו, קרה לי.

הפועל "יגורתי" דומה בצורתו לפועל "יכולתי". זהו פועל בעבר מהשורש יג"ר בבניין קל, ופירושו – פחדתי, חששתי.

בפסוק הפועל "יבוא" מופיע בזמן עתיד: "אֲשֶׁר יָגֹרְתִּי יָבֹא לִי" (איוב ג, כה), אבל בלשון המקראית הוא מתאר דווקא זמן עבר.
היום אומרים: "אשר יגורתי בא לי", וכאן שני הפעלים הם בעבר כפי שמקובל בעברית של ימינו.

עיבוד. על פי: השפה העברית. כל הזכויות שמורות © רוני הפנר 2004–2019

צילום: shutterstock.com

אליפז הוא הרֵעַ הראשון המדבר אל איוב. הוא אומר:
"זְכָר נָא מִי הוּא נָקִי אָבָד, וְאֵיפֹה יְשָׁרִים נִכְחָדוּ".

על פסוק זה מרחיב המדרש:

טקס אשכבת הגופה על ידי בני המשפחה ומריטת שערות של האבלים (המקוננים והמקוננות), יוון, המאה השישית לפסה"נ . Walters Art Museum.

מנהג שבעת ימי האבלות הוא מנהג קדום, ונזכר כבר בספרות המסופוטמית הקדומה אצל העמים השומרים, האכדים, הבבלים והאשורים.

צילום: Ester Inbar, מתוך ויקישיתוף

חברי איוב מגיעים מארצות שונות לנחם אותו. חוקרים ניסו להבין מהיכן הם הגיעו והעלו השערות בקשר למוצאם:
"אֱלִיפַז הַתֵּימָנִי" – מרבית החוקרים משערים שתימן היא עיר או מחוז באדום (דרום-מערב ירדן).
"וּבִלְדַּד הַשּׁוּחִי" – שוח מזוהה כאזור בגבולה הצפוני-מערבי של בבל (אזור הפרת התיכון)
"וְצוֹפַר הַנַּעֲמָתִי" – השם הגאוגרפי "נעמה" אינו ידוע ממקור אחר, ולכן אינו מזוהה.

מבוסס על: יעקב קליין (עורך), עולם התנ"ך – איוב, 2002, עמ' 36-35, הוצאת דברי הימים. © הזכויות בעולם התנ"ך שמורות ליהודה עתי.

shutterstock.com

ארץ עוץ מוזכרת שלוש פעמים בתנ"ך – בספר איוב, בספר ירמיהו ובמגילת איכה.
מרבית החוקרים סבורים שארץ עוץ שכנה בארץ אדום (דרום-מערב ירדן של ימינו), אך יש הסבורים שעוץ הייתה ממוקמת דווקא באזור דמשק. ואכן, עד היום קיים ליד דמשק מנזר הנקרא "דיר איוב", זכר למסורת שקשרה את איוב לאזור זה.

השחקן אורי גוטליב מדבר על דמותו על איוב. גוטליב מספר שגם הוא עושה לעיתים מבחני אמונה לעצמו – עד כמה הוא מוכן לסבול התנהגויות של אנשים הקרובים אליו, ומתי הוא אומר – עד כאן!

רחל המשוררת. צילום: מתוך ויקישיתוף

איוב / רחל

תְּנָ"כִי פָּתוּחַ בְּסֵפֶר אִיּוֹב.
– אִישׁ מֻפְלָא! לַמְּדֵנוּ גַּם אָנוּ
לְקַבֵּל אֶת הָרַע כְּקַבֵּל אֶת הַטּוֹב
בִּבְרָכָה לָאֵל שֶׁהִכָּנוּ.
לוּ כָּמוֹךָ נֵדַע בַּהֶגֶה וָהִי
לְפָנָיו לִשְׁפֹּךְ אֶת הַשִּׂיחַ,
וְכָמוֹךָ נָבוֹא בְּחֵיקוֹ הָאֲבָהִי
אֶת הָרֹאשׁ הֶעָיֵף לְהָנִיחַ.

יעקב שטיינהרט, איוב, רישום בפחם בשנת 1945. באדיבות משפחת האומן יעקב שטיינהרדט

לפי הסיפור המקראי, חולשתו של איוב היא כפולה. הוא חלש פיזית בשל השחין שאינו נותן לו מנוח, והוא חלש נפשית לאחר שאיבד את כל היקר לו. אל המצוקה הגדולה שבה נתון איוב מתווספת מצוקת האמונה – איוב אינו מבין מדוע הביא עליו האל את כל הסבל הזה.

צילום: shutterstock.com

הצרות הקשות ניתכות על ראשו של איוב זו אחר זו, ותגובתו היא: "עָרֹם יָצָאתִי מִבֶּטֶן אִמִּי וְעָרֹם אָשׁוּב שָׁמָּה. ה' נָתַן וַה' לָקָח יְהִי שֵׁם ה' מְבֹרָךְ".
משמעות הביטוי "ה' נתן וה' לקח" – אני משלים עם הגורל שלי משום שהכול בא מאת ה', גם הטוב וגם הרע.
מאחורי ביטוי זה מסתתרת התפיסה שיש מערכת קוסמית של שכר ועונש, ולאדם אין יכולת להבין מדוע קורים הדברים, לכן יש לסמוך על ה' שהוא שופט צדק.

ז'ורז' דה לה טור, איוב ואשתו, המאה ה-17, מתוך ויקישיתוף

כאילו לא די באובדן ילדיו ורכושו, השטן אינו מרפה וממשיך להכות את איוב. והפעם בשחין, מחלת עור קשה, מכף רגלו ועד קודקודו.
אשתו של איוב פונה אליו ואומרת לו: עֹדְךָ מַחֲזִיק בְּתֻמָּתֶךָ? בָּרֵךְ אֱלֹהִים וָמֻת!

השיר "ברית דמים" מתאר את מותם הטראגי של שני חיילים בעלי אותו שם – יובל הראל – במלחמת לבנון הראשונה. שניהם גרו בשכונת תלפיות בירושלים וכאשר האחד נהרג, הוריו של השני קיבלו את בשורת האיוב שבנם נהרג, ולאחר מכן קיבלו הודעה שחלה טעות. על הטלטול הרגשי ועל הידיעה הקשה שגם יובל הראל השני נהרג, קראו כאן.
בשיר מקבל הביטוי "עוֹד זֶה מְדַבֵּר וְזֶה בָּא" מקום מרכזי.
שמעו את השיר תוך כדי קריאת המילים.

איור: shutterstock.com

בדרשות חז"ל יש תשובות שונות לשאלה באיזו תקופה חי איוב.

א.מ. ליליין, איוב המתאבל, 1922. מאוסף מכון ליאו בק, מתוך ויקישיתוף

בהזדמנויות שונות משווים חז"ל בין איוב לבין דמויות מקראיות אחרות.