מגילת אסתר – 929, 2018

המגילה קרויה על שם אסתר, משום שאסתר היא דמות המפתח בסיפור. היא עמדה בפני בחירה קשה ביותר – להציל את חייה או להסתכן ולנסות להציל את בני עמה. אסתר בחרה לנסות להציל את בני עמה, פעלה בתבונה והצליחה. ומאז היא ה-מלכה לדורות.

מישאל ציון, מגילת אסתר, 2019, עמ' 55. © הוצאת משכל.

המגילה מרבה לתאר את מערכת שליחת הדואר באימפריה הפרסית, ויש לכך סיבה טובה. אחת ההמצאות החשובות של האימפריה הפרסית הייתה דרך להעברת מידע באופן מהיר, לראשונה בעולם: דרך המלך, שייסד המלך דריווש הראשון, אפשרה תנועה רציפה מיוון ועד שושן, מהלך תשעים יום, יכול היה דואר השליחים הרכוב להעביר דואר תוך שבעה ימים בלבד.

מבוסס על: מישאל ציון, מגילת אסתר, 2019. © הוצאת משכל.

כריכת הספר: מאיר שלו, תנ”ך עכשיו
הוצאת שוקן, ‏2016 . © כל הזכויות שמורות

בספרו, מאיר שלֵו מעלה תפיסה חילונית, המסירה מגיבורי המקרא את קדושתם ומציגה אותם כאנשים בשר ודם. הוא עוסק בהיבטים האקטואליים של המקרא – באינטריגות הפוליטיות, בשחיתותה של הכהונה, בעסקנות המפלגתית, במִמסד השלטוני וגם בסיפורי האהבה של הימים ההם.

לקוח מהוצאת שוקן

ההימור של מרדכי
אם כך, מדוע לא השתחווה מרדכי לפני המן? התשובה לכך ברורה ופשוטה. זה היה צעדו הראשון בדרכו אל כהונת השרים. לפנינו מאבק פוליטי נוקשה מהזוג המקובל גם כיום, ההיסטוריון היווני הרודוטוס יודע לספר על המנהגים בפקידות הפרסית של הימים ההם. כאשר נפגשו שני פקידים פרסיים שווי-דרגה, חיֵב אותם הנימוס לנשק זה את זה. כאשר נפגשו פקידים שדרגתם שונה, היה על הזוטר להשתחוות לבכיר. גם במגילה נאמר שהשרים והעבדים השתחוו להמן, כי היתה זאת "מצוות המלך". התעלמותו של מרדכי ממנהג זה היא קריאת תיגר ברורה והשלכת כפפה להמן. ברור היה למרדכי שהמן לא יוכל לעבור לסדר היום על הפגיעה המכוונת והפומבית במעמדו ובפקודת המלך, וברור היה לכל שהתגובה תהיה חריפה.
אבל מרדכי היה קרובהּ ואיש סודהּ של המלכה, ואת זאת לא ידע איש, גם לא המלך, וגם לא המן, שעתיד היה ללמוד זאת בדרך הקשה.
מאיר שלו, תנ"ך עכשיו, 2016, עמ' 96, הוצאת שוקן.

איור: shutterstock.com

המלך אחשוורוש מבטיח לאסתר "עד חצי המלכות". הוא לא באמת מתכוון להבטיח לה חלוקה שוויונית של הכוח בין המלך למלכה, אלא מבטא באמצעות ביטוי זה את חיבתו הגדולה אליה. משמעות הביטוי היא – כמעט כל מה שתרצי, תקבלי.
אסתר, שמבינה היטב שמדובר בדיבור לא מחייב, מפתיעה את המלך ואת הקוראים כשהיא מבקשת בצניעות ובחוכמה בקשה אחרת לגמרי מהמצופה.

נוסח הקרדיט: מבוסס על: מישאל ציון, מגילת אסתר, 2019, עמ' 126. © הוצאת משכל.

פול לירוי, מרדכי מסרב להשתחוות מול שיירתו של המן, 1884, מאוסף מוזיאון אודסה, מתוך ויקישיתוף

ציווה המלך להיות כל עַם וְעַם כורעים ומשתחווים להמן. ומה עשה המן? עשה לו צֶלֶם* רקום על בגדו ועל ליבו, וכל מי שהיה משתחווה להמן, השתחווה בעצם לעבודה זרה. ראה זאת מרדכי, ולא קיבל עליו את ציווי המלך.

(עיבוד. על פי: פרקי דרבי אליעזר, פרק מט)

*צֶלֶם – דמות של אליל.

נוסח הקרדיט: מבוסס על: מישאל ציון, מגילת אסתר, 2019, עמ' 88. © הוצאת משכל.

ושתי, מתוך מגילת אסתר. JT Waldman Copyright 2005 Image from Megillat Esther

ושתי מוצגת ביצירה כאישה מלאת ביטחון עצמי ומודעות עצמית. אדונית לעצמה ולגופה. בעידן המודרני דמותה מייצגת פעמים רבות גיבורה פמיניסטית.

ושתי המלכה מסרבת לבקשתו של המלך אחשוורוש. איך העזה לעשות זאת, ומדוע עשתה זאת? מסתבר שבפרס הקדומה לנשים היה הרבה יותר כוח ממה שאנחנו חושבים.

ד"ר תמר עילם-גינדין, חוקרת במרכז לחקר איראן באוניברסיטת חיפה, מדברת על ההקשרים ההיסטוריים של מגילת אסתר ונשאלת אם מדובר באמת היסטורית או באגדה.

כיצד הגיע מרדכי לשושן? בשלהי תקופת הבית הראשון הגלה נבוכדנצר מלך בבל את יכניה מלך יהודה [הקרוי גם בשמות יהויכין או כניהו (מלכים ב, כד)] ויחד איתו את המשפחות המיוחסות שביהודה, ובתוכן אנשי מקצועות הברזל.

המלך כסרכס הראשון, בארמון בעיר פרספוליס, אחת מבירות המלכים האחמנים בפרס. Nick Taylor, at flickr, CC BY 2.0

השם "אחשוורוש" הוא ההגייה העברית של השם חְ'שַיָארְשָׁא, שמם של שני מלכים מהשושלת האַחֶ'מֶנית. ההגייה היוונית של השם היא קְסֶרְקְסֶס. השושלת האח'מנית שלטה בפרס במאות השישית והרביעית לפני הספירה. אחשוורוש של מגילת אסתר מזוהה עם ח'שיארשא הראשון, שמלך בשנים 465-486 לפני הספירה. כאשר ח'שיארשא הראשון מונה את המדינות שבשליטתו, המזרחית ביותר שהוא מציין היא הִנְדוּשׁ (עמק האינדוס, שעל שמו נקראת הודו), והדרומית ביותר – כּוּשִׁיַּה.

מבוסס על: תמר עילם גינדין, "ויהי בימי קְסֶרְקְסֶס", אתר מיזם 929

השושלת האַחֶ'מֶנית שלטה בפרס במאות השישית והרביעית לפני הספירה. השם "אחשוורוש" הוא ההגייה העברית של השם חְ'שַיָארְשָׁא, שמם של שני מלכים מהשושלת האַחֶ'מֶנית.
שושן הייתה בירת החורף של המלכים האח'מניים. ההיסטוריונים היוונים מכירים רק אותה, אף שהיו בירות נוספות באימפריה. שושן, שהיום נקראת שׁוּשׁ, הייתה לפני כן בירת אימפריית עילם, והיא שוכנת במחוז החם ביותר באיראן. עד היום נמדדות שם בכל קיץ טמפרטורות שיא.

מבוסס על: תמר עילם גינדין, "ויהי בימי קְסֶרְקְסֶס", אתר מיזם 929

מפת ממלכת פרס בשיא גודלה. יוצרים: Fabienkhan ורוליג, ויקישיתוף, CC BY-SA 2.5

בשנת 539 לפני הספירה כבש כורש מלך פרס את בבל, ושלט על הגדולה בממלכות שקמו עד אז בעולם העתיק – ממלכת פרס. אחר כך הורחבו גבולותיה של ממלכת פרס עד למצרים ולצפון הודו, והיא השתרעה "מֵהֹדּוּ וְעַד כּוּשׁ שֶׁבַע וְעֶשְׂרִים וּמֵאָה מְדִינָה" (אסתר א, א).

אדווין לונג (1891-1829), אסתר בהרמון המלך, אנגליה 1878, מאוסף הגלריה הלאומית של ויקטוריה, מתוך ויקישיתוף

בציור מתוארת אסתר ממתינה בהַרְמוֹן, בית הנשים המלכותי, למפגש לֵילִי חד-פעמי עם המלך. נערות בית הנשים דואגות לטיפוחה – על פי הפסוקים היה מדובר בשנה שלמה של מירוק בשמן המור, בבשמים ובתמרוקי נשים.
מבטה של אסתר, הבעת פניה ותנוחת גופה חושפים כלפי חוץ את סערת הרגשות שלה.

shutterstock.com

במשתה הגדול של אחשוורוש שתו "כדת", כלומר – לפי מנהג המקום. וגם "אין אונס", כלומר – נתנו לכל איש לשתות כפי רצונו מהיין של המלך, לא כפו על המשתתפים לשתות וגם לא מנעו מהם לשתות.

shutterstock.com

בעברית יש מילים רבות לכעס. אנחנו מתרגזים, כועסים, זועמים וזועפים, ובסלנג מתפוצצים מכעס, והפיוּזים שלנו קופצים.
גם בתנ"ך יש מילים רבות לכעס: חרוֹן, חרון אף, חמה, זעם, זעף, עברה, קצף ועוד.

ארט דה גלדר, משתה המלך אחשוורוש, המאה ה-17, מאוסף מרכז גטי, מתוך ויקישיתוף

כדי להבין את המדרש נדרש ידע על הרקע ההיסטורי של התקופה. במאה החמישית לפנה"ס, יהודי ממלכת פרס בוחרים בחיים בגולה על פני שיבה לארץ ישראל. ויותר מזה, הם מואשמים באימוץ תרבותם הקלוקלת של הפרסים.