אֱלוֹהִים שׁוֹמֵעַ אֶת זַעֲקַת הָעֲשׁוּקִים הָעוֹלָה מֵהֶעָרִים סְדוֹם וַעֲמוֹרָה, וּמַחְלִיט לָרֶדֶת וְלִבְדוֹק אִם הַמַצָב שָׁם בֶּאֱמֶת כָּל כָּךָ קָשֶׁה, לִפְנֵי שֶׁיַחְלִיט כֵּיצַד לִפְעוֹל וְאִם לְהַעֲנִישׁ.
הַמִילָה "הַכְּצַעֲקָתָהּ" מְבַטֵאת שְׁאֵלָה וּתְמִיהָה: הַאִם הַדָבָר בֶּאֱמֶת חָמוּר כָּל כָּךָ?

 

מַשְׁמָעוּת הַבִּיטוּי הַמִקְרָאִי "כָּעֵת חַיָה" – בְּעוֹד שָׁנָה בְּדִיוּק מֵהַיוֹם. הַצֵירוּף הַזֶה מוֹפִיעַ בַּתַנַ"ךְ בִּשְׁנֵי סִיפּוּרִים הַקְשׁוּרִים לַהַבְטָחָה לְלֵידַת בֵּן: פַּעַם אַחַת כַּאֲשֶׁר הַמַלְאָךְ מְבַשֵׂר לְשָׂרָה שֶׁהִיא עֲתִידָה לָלֶדֶת בֵּן, וּבַפַּעַם הַשְׁנִיָיה כַּאֲשֶׁר הַנָבִיא אֱלִישָׁע מַבְטִיחַ לָאִישָׁה הַשׁוּנַמִית שֶׁהִיא תֵלֵד בֵּן (בספר מלכים ב, פרק ד).

יֵשׁ הַמְזַהִים אֶת הָאֲתָר רַאמַת אֶל חַלִיל הַנִמְצָא סָמוּךְ לְחֶבְרוֹן, כְּאַלוֹנֵי מַמְרֵא הַמִקְרָאִית.
מְשַׁעֲרִים שֶׁבַּמָקוֹם הָיְיתָה חוֹרְשַׁת אַלוֹנִים בְּנַחֲלָתוֹ שֶׁל אָדָם בְּשֵׁם מַמְרֵא שֶׁהָיָה מִבַּעֲלֵי בְּרִיתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם בְּמִלְחַמְתוֹ נֶגֶד מַלְכֵי הַמִזְרָח.
עַל פִּי תֵיאוּרִים רַבִּים, הָיָה בָּאֲתָר עֵץ גָדוֹל וּמַרְשִׁים שֶׁכּוּנָה "עֵץ אַבְרָהָם".

עַל פִּי הַסִיפּוּר הַמִקְרָאִי, הֶעָרִים סְדוֹם וַעֲמוֹרָה נִמְצָאוֹת בְּאֵזוֹר כִּיכַר הַיַרְדֵן.
כִּיכַר הַיַרְדֵן – הָאֵזוֹר שֶׁבּוֹ נְהַר הַיַרְדֵן נִשְׁפָּךְ לְיָם הַמֶלַח. בְּאֵזוֹר זֶה יֵשׁ שֶׁפַע שֶׁל מַעְיָינוֹת וְהוּא נֶחְשַׁב לִנְוֵוה מִדְבָּר פּוֹרֶה. הָאֵזוֹר נוֹשֵׁק לְמִדְבַּר יְהוּדָה. מִצִידוֹ הָאֶחָד אֶפְשָׁר לִרְאוֹת אֶת מְצוּק הַהֶעֱתֵקִים (רֶצֶף שֶׁל צוּקִים בַּשׁוּלַיִים הַמַעֲרָבִיִים שֶׁל בֶּקַע יַם הַמֶלַח), וּמִצִידוֹ הָאַחֵר אֶת הָרֵי אֱדוֹם (שַׁרְשֶׁרֶת הָרִים בִּדְרוֹם-מַעֲרַב יַרְדֵן).

•  

  • מָה הִתְכַּוֵון אֱלוֹהִים לַעֲשׂוֹת לִסְדוֹם וַעֲמוֹרָה? וּבְאֵילוּ טְעָנוֹת נִיסָה אַבְרָהָם לְשַׁכְנֵעַ אֶת אֱלוֹהִים לֹא לַעֲשׂוֹת זֹאת?
  • כֵּיצַד הִסְתַיְימָה הַשִׂיחָה בֵּין אַבְרָהָם לֶאֱלוֹהִים?

קרדיט: 929/ סיכום שבועי- בראשית פרקים טז-כ תנך ביחד

• מָה אֶפְשָׁר לִלְמוֹד עַל הָאוֹפִי שֶׁל אַבְרָהָם מֵהִתְנַהֲגוּתוֹ כְּלַפֵּי הָאוֹרְחִים?
  צַטְטוּ שׁוּרָה מֵהַשִׁיר שֶׁל סַבָּא טוּבְיָה וּפָסוּק מֵהַפֶּרֶק הַמַרְאִים זֹאת.

קרדיט: סבא טוביה – סיפורי התנ"ך – אוהל אברהם. מלים: מירי מיירס, לחן: ליאורה שלזינגר

הַבִּיטוּ בַּיְצִירָה "אַבְרָהָם מְבָרֵךְ אֶת הַמַלְאָכִים" שֶׁל הָאוֹמָן מִיכָאֵל פָאלְק.

בְּצַד אֶחָד עוֹמְדִים שְׁלוֹשֶׁת הַמַלְאָכִים, וּמוּלָם, בְּפֶתַח הָאוֹהֶל, עוֹמְדִים אַבְרָהָם וְשָׂרָה. הַדְמוּיוֹת גְדוֹלוֹת מְאוֹד יַחֲסִית לְגוֹדֶל הַיְצִירָה.
הַסִגְנוֹן של צִיוּרָיו שֶׁל מִיכָאֵל פָאלְק נִקְרָא "סִגְנוֹן נָאִיבִי" – סִגְנוֹן שֶׁיֵשׁ בּוֹ תְמִימוּת, צְבָעִים עַזִים וּשְׂמֵחִים – כְּאִילוּ צִיֵיר אוֹתָם יֶלֶד.

הַתַצְלוּם "אוֹהֶל אַבְרָהָם" הוּא חֵלֶק מִסִדְרַת תַצְלוּמִים בַּנוֹשֵׂא "אַבְרָהָם אָבִינוּ" שֶׁל הָאוֹמָן טוֹבִּי כֹּהֵן.
בַּמֶרְכָּז, תַחַת הָעֵץ, יוֹשְׁבִים שְׁלוֹשֶׁת הַמַלְאָכִים, וְאַבְרָהָם רוֹחֵץ אֶת רַגְלֵיהֶם. מִפֶּתַח הָאוֹהֶל מְצִיצָה עֲלֵיהֶם שָׁרָה, וּבַצַד הַשֵׁנִי, רָחוֹק מֵהַהִתְרַחֲשׁוּת, יוֹשֵׁב יִשְׁמָעֵאל לְבַדוֹ. הָאוֹר הֶחָזָק שֶׁבּוֹקֵעַ מִבֵּין הֶהָרִים מֵאָחוֹר וְהַצֵל הַמֵגֵן מִפָּנָיו מְסַמְלִים נוֹכְחוּת שֶׁל אֱלוֹהִים הַשׁוֹמֵר עַל אַבְרָהָם.
הַדְמוּיוֹת אוֹמְנָם מְמוּקָמוֹת בַּמֶרְכָּז הַיְצִירָה, אַךְ נִרְאוֹת קְטַנוֹת בַּהַשְׁוָואָה לַטֶבַע הָעוֹצְמָתִי שֶׁסְבִיבָן.

הַכְנָסַת אוֹרְחִים מְקוּבֶּלֶת מְאוֹד בְּקֶרֶב עַמִים נַוָודִים. אַבְרָהָם מִמַהֵר לְשָׁרֵת אֶת אוֹרְחָיו וּמְזָרֵז אֶת שָׂרָה שֶׁתָלוּשׁ בָּצֵק לְעוּגוֹת. הַכַּוָונָה כַּנִרְאֶה לְדִבְרֵי מַאֲפֶה עֲגוּלִים. בְּפֵירוּט הַסְעוּדָה יֵשׁ עֵדוּיוֹת לַאֲכִילַת בָּשָׂר וְחָלַב יַחַד, אַךְ חָשׁוּב לִזְכּוֹר שֶׁבְּסִיפּוּר זֶה אֲנַחְנוּ נִמְצָאִים בַּתְקוּפָה שֶׁלִפְנֵי מַתַן תוֹרָה וְלָכֵן, אַבְרָהָם לֹא הָיָה מְצוּוֶה עֲדַיִין בְּמִצְוָוה זוֹ.

מדוע תיאור הדמויות הוא פעם בלשון יחיד ופעם בלשון רבים? בשל חוסר ההתאמה בין פסוק א לפסוק ב אף אפשר לתהות האם מדובר בסיפור אחד או בשני סיפורים שונים שהשתלבו יחד.

ליאת רגב והרב בני לאו מצביעים על פרק יח כנקודת שיא בחיי אברהם.

בסרטון מתמקדים בדו שיח בין אלוהים לאברהם, ובאופן שבו אלוהים יורד בהדרגתיות במספר הצדיקים שיש למצוא בסדום.

שרה, האישה בת התשעים מתבשרת בשורה שכמעט קשה להאמין לה וננזפת על כך. למעשה אין היא מתבשרת באופן ישיר, אולם אבל פן בציורו נותן לשרה מקום נוסף להיות נוכחת בו כאינדיבידואל.

מדרשים ופרשנים יהודים ונוצרים עסקו בשאלת זהותם של האורחים, והצעות ופרשנויות שונות מסייעות לתווך את הקושי התאולוגי סביב התהייה האם מדובר בדמות אחת או בשלוש דמויות, או בדמות אחת שהיא שלוש דמויות?

לעומת נח, אשר שמע על החורבן הקרב ללא ויכוח, אברהם מנהל עם אלוהים משא ומתן. אברהם מפקפק בצדקתו של עונש קיבוצי (קולקטיבי) לכל אנשי סדום, ופותח במעין התמקחות עם אלוהים.

הכצעקתה, כלומר, האומנם המצב בסדום ועמורה כה בעייתי?

אברהם רץ, מכין, ונותן הוראות. ריבוי הפעלים בפסוקים המתארים את הכנותיו אינו מקרי, ונועדו לתת תחושה של התרחשות רבה.

הפרק פותח בתיאור הכנסת האורחים של אברהם. נעמוד עתה על הסיבות למנהג זה.