ליאת רגב והרב בני לאו בשיחה קצרה על בראשית מג.

נסיכה מצרית סועדת. Musée du Louvre, Wikimedia commons, CC BY-SA 3.0

במצרַים הקדומה נהגו המצרִים לאכול את מזונם בנפרד מהאחרים. המשמעות של "לֹא יוּכְלוּן" – אינם רשאים (השוו למשל לשמות יט, כג ולדברים טז, ה). האיסור נגע לזרים בכלל, מפני שכל הזרים נחשבו טמאים. ואכן, ההיסטוריון היווני הרודוטוס סיפר שהמצרים לא משתמשים בסכינו, בשיפודו או בקלחתו של יווני, וגם אינם אוכלים מבשרו של פר שנשחט בסכין של יווני. החל בתקופת הבית השני אנו שומעים על הסתייגות דומה אצל יהודים כלפי נוכרים.

מבוסס על: משה ויינפלד (עורך), עולם התנ"ך – בראשית, 2002, עמ' 233, הוצאת דברי הימים. © הזכויות בעולם התנ"ך שמורות ליהודה עתי.

פכית הרודיאנית ובה שרידי נוזל אורגני, נמצאה במערה ליד קומראן, סוף המאה ה-1 לפנה"ס. קמ"ט ארכאולוגיה יהודה ושומרון. צילום © מוזיאון ישראל, ירושלים

יעקב משתכנע מדברי יהודה ומבין כי לא נותרה ברירה אלא לשלוח את בניו חזרה למצרים, והפעם עם בנימין. הוא מצווה עליהם: "קְחוּ מִזִּמְרַת הָאָרֶץ בִּכְלֵיכֶם", מתנובתה המשובחת, "וְהוֹרִידוּ לָאִישׁ מִנְחָה" (מג, יא). מתנה תוכל לרכך גם את ליבם של אנשים רמי מעלה.

צילום:shutterstock.com

בעבר, יוסף הוא שהושלך למשמר, לכלא. כעת, ממרום תפקידו – המשביר לכל עם הארץ – יוסף הוא הדואג בתואנת שווא להשליך את אחיו למשמר. האחים נידונים למאסר של שלושה ימים. שלושה ימים הם זמן סמלי במקרא לחשבון נפש – כך אצל בני ישראל לקראת מעמד סיני, אצל יונה במעי הדג ועבור היהודים הצמים בשושן הבירה. בתום שלושת הימים של האחים במשמר, יוסף מבין טוב יותר את מערכות היחסים ביניהם ויודע כיצד להתקדם בתוכניתו.

כריכת הספר יוסף ואחיו מאת תומאס מאן © ספרית פועלים

חמש־עשרה שנה רקם תומאס מאן את הרומאן המונומנטאלי שלו "יוסף ואחיו". מה שהעסיק את הסופר הגדול בספר זה, הרי הוא היסוד התמיד אנושי, המתגלה ונעלם וחוזר ומתגלה בהיסטוריה האנושית, אפילו זו הרחוקה ביותר, הנעלמת אי־שם במעמקי העבר – במיתוס.

אוון ג'ונס, יוסף בוכה, איור מתוך הספר: "The History of Joseph and His Brethren", 1869. מתוך ויקישיתוף

הפגישה של יוסף עם אחיו מציפה אותו רגשית, בייחוד הפגישה המחודשת עם בנימין. המילה "נכמר" (מהשורש כמ"ר) מתארת אדם שמלא געגועים ועצב. מילים מהשורש כמ"ר מופיעות במקרא כמה פעמים בהקשר של רחמים או ניחומים, ונראה שהכוונה כאן שהרחמים התעצמו והתחזקו. כך גם במלכים א פרק ג, בסיפור משפט שלמה, האֵם דוברת האמת אינה מוכנה לשאת את הדין שגזר שלמה, נאמר עליה ש"נִכְמְרוּ רַחֲמֶיהָ" והיא מוכנה לוותר על בנה.
אם כן, הרגשות של יוסף סוערים – געגוע, עצב ורחמים גודשים אותו.

איור: מיכל בן-חמו

כתב הסופר העברי ס. יזהר:
ביטוי זה – "אנוכי אערבנו" – עונה על השאלה מי האחראי ומה עושה אדם כדי שיהפוך לאחראי: ובכן, האחראי הוא מי שערב לדבר, לא באיזה אופן עוקף, אלא אישית, ובמפורש: "אנוכי אערבנו".

איור: shutterstock.com

המדרש מבחין בשינוי הספרותי בפסוקים, ורואה בו רמז מַטְרִים לקראת הבאות.

אבן הרוזטה, המוזיאון הבריטי, לונדון, צילום: Hans Hillewaert, אבן רוזטה, CC BY-SA 4.0

הַכְּתָב הַמִצְרִי הָעַתִיק, כְּתַב הַחַרְטוּמִים, פּוּעֲנַח רַק בִּשְׁנַת 1822 בִּידֵי חוֹקֵר צָרְפָתִי בְּשֵׁם זָ'אן פְרַנְסוּאָה שַׁמְפּוֹלְיוֹן.
בִּשְׁנַת 1799 נִמְצְאָה אֶבֶן גְדוֹלָה, מַצֵבָה, שֶׁעָלֶיהָ חָרוּת צַו מַלְכוּתִי.
הַצַו הָיָה כָּתוּב שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים בְּשָׁלוֹשׁ שָׂפוֹת שׁוֹנוֹת: פַּעַם אַחַת בַּשָׂפָה הַיְוָונִית, פַּעַם שְׁנִייָה – בִּכְתָב הִירוֹגְלִיפִי (כְּתַב הַחַרְטוּמִים הַמִצְרִי), וּפַעַם שְׁלִישִׁית – בִּכְתָב מִצְרִי עַתִיק אַחֵר שֶׁנִקְרָא "כְּתָב דֵמוֹטִי".

"וְהֵם לֹא יָדְעוּ כִּי שֹׁמֵעַ יוֹסֵף, כִּי הַמֵּלִיץ בֵּינֹתָם." (פסוק כג)

כְּשֶׁהָאַחִים שֶׁל יוֹסֵף מְדַבְּרִים בֵּינֵיהֶם וּמַרְגִישִׁים שֶׁהַמַצָב מִסְתַבֵּךְ בִּגְלַל מָה שֶׁהֵם עָשׂוּ לְיוֹסֵף בֶּעָבָר, הֵם אֵינָם יוֹדְעִים שֶׁהֵם לֹא לְבַד. מִתְבָּרֵר כִּי בְּאוֹתוֹ הַחֶדֶר עָמַד "הַמֵלִיץ", כְּלוֹמַר – הַמְתוּרְגְמָן שֶׁל יוֹסֵף, שֶׁתַפְקִידוֹ הָיָה לְתַרְגֵם אֶת דִבְרֵי הָאַחִים מֵעִבְרִית לְמִצְרִית.
תַפְקִיד הַמֵלִיץ הָיָה לְתַרְגֵם מִשָׂפָה לַשָׂפָה.

ג'ובאני בטיסטה טייפולו, תהלוכת הסוס הטרויאני, 1760, מאוסף הגלריה הלאומית, לונדון, מתוך ויקישיתוף

מִקְצוֹעַ הָרִיגוּל הוּא אֶחָד מִן הַמִקְצוֹעוֹת הָרִאשׁוֹנִים הַמוּזְכָּרִים בַּתָנָ"ךְ. מִכָּאן לוֹמְדִים שֶׁהָרִיגוּל הוּא מִקְצוֹעַ עַתִיק מְאוֹד, שֶׁהָיָה מְקוּבָּל וְיָדוּעַ בַּמִזְרָח הַתִיכוֹן כְּבָר בַּיָמִים הַהֵם, וְשֶׁהַמְרַגְלִים שֶׁל אָז עָשׂוּ בְּדִיוּק מָה שֶׁעוֹשִׂים מְרַגְלִים הַיוֹם: אָסְפוּ יְדִיעוֹת בַּחֲשַׁאי.

בַּסִרְטוֹן מְשׂוֹחַחַת הַסוֹפֶרֶת שַׂהְרָה בְּלָאוּ עִם יְלָדִים עַל הַמְנִיעִים הָאֶפְשָׁרִיִים שֶׁל יוֹסֵף לְמַעֲשָׂיו.

יוֹסֵף פּוֹתֵר אֶת חֲלוֹמוֹת פַּרְעֹה וּמְאַרְגֵן אֶת כָּל מַמְלֶכֶת מִצְרַיִם לִקְרַאת הָרָעָב. הוּא הוֹפֵךְ לִהְיוֹת הַשַׁלִיט עַל מִצְרִים, הַמַשְׁבִּיר לְכָל הָאָרֶץ וְ…גַם לְאֶחָיו שֶׁיוֹרְדִים לִקְנוֹת אוֹכֶל בְּמִצְרַיִם. זוֹ הַהִזְדַמְנוּת שֶׁל יוֹסֵף לְהַגְשִׁים אֶת הַחֲלוֹמוֹת שֶׁחָלַם וְאוּלַי גַם לְלַמֵד אֶת אֶחָיו לֶקַח.

ג'יימס טיסו, יוסף במצרים, מאוסף המוזיאון היהודי של ניו יורק, מתוך ויקישיתוף

דְמוּתוֹ שֶׁל יוֹסֵף בְּמִצְרַיִם, כְּפִי שֶׁצִייֵר אוֹתָהּ הָאוֹמָן גֵ'יְימְס טֵיסוֹ (1902-1836).
בַּצִיוּר מְתוֹאָר הַמִפְגָשׁ הָרִאשׁוֹן שֶׁל יוֹסֵף עִם אֶחָיו. שִׂימוּ לֵב לַפְּרִיטִים הָרַבִּים הַמוֹפִיעִים בַּתְמוּנָה הַלְקוּחִים מִן הָעוֹלָם הַמִצְרִי הָעַתִיק.

הגדת סָרָיֵיבוֹ, המאה ה-14, ספרד. המוזיאון הלאומי של בוסניה והרצגובינה, סרייבו

הַגָדַת סָרָיֵיבוֹ הִיא אַחַת מֵהַגָדוֹת הַפֶּסַח הַמוּכָּרוֹת בְּיוֹתֵר בָּעוֹלָם. הַגָדָה זוֹ כּוֹלֶלֶת גַם אִיוּרִים הַמִתְיַיחֲסִים לַטֵקְסְט שֶׁל הַהַגָדָה וְגַם אִיוּרִים אֲחֵרִים, וּבְרֹאשָׁם אִיוּרִים לְסִיפּוּרֵי הַמִקְרָא. אִיוּרֵי הַמִקְרָא בְּהַגָדָה מַתְחִילִים בִּבְרִיאַת הָעוֹלָם וּמִסְתַיְימִים בְּבִרְכַּת מֹשֶׁה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי מוֹתוֹ.

ג'יימס טיסו, האיש הרע, מאוסף מוזיאון ברוקלין, מתוך ויקישיתוף

יַעֲקֹב מַזְהִיר אֶת בָּנָיו, כִּי אִם יִקְרֶה אָסוֹן לְבִנְיָמִין בְּדַרְכָּם לְמִצְרַיִם, זֶה יִהְיֶה סוֹפוֹ שֶׁל יַעֲקֹב, כִּי אַחֲרֵי שֶׁכְּבָר אִיבֵּד אֶת אָחִיו יוֹסֵף, הוּא יָמוּת מֵרוֹב צַעַר.
הַיוֹם מְקוּבָּל לַחֲשׁוֹב שֶׁהַמֵתִים נִמְצָאִים בַּשָׁמַיִים, אֲבָל בָּעוֹלָם הָעַתִיק הָאֱמוּנָה הָיְיתָה שֶׁעוֹלַם הַמֵתִים נִמְצָא בַּשְׁאוֹל, מִתַחַת לָאֲדָמָה. לָכֵן יַעֲקֹב מַצְהִיר כִּי אִם בִּנְיָמִין יִיפָּגַע – הוּא, יַעֲקֹב, יִזְדַקֵן בִּמְהִירוּת, יָמוּת וְיַעֲבוֹר בְּעֶצֶב גָדוֹל אֶל עוֹלַם הַמֵתִים.
הַיוֹם אֶפְשָׁר לְהִשְׁתַמֵשׁ בַּבִּיטוּי "הוֹרִיד אוֹתוֹ בְּיָגוֹן שְׁאוֹלָה" כְּדֵי לוֹמַר שֶׁמִישֶׁהוּ אוֹ מַשֶׁהוּ גָרַם לְאוֹתוֹ אָדָם דְאָגָה וְסֵבֶל.

shutterstock.com

הַמַשְׁמָעוּת שֶׁל הַצֵירוּף "עֶרְוַות הָאָרֶץ" בַּסִיפּוּר שֶׁלָנוּ הִיא "הַסוֹדוֹת שֶׁל הָאָרֶץ". הָאַחִים אֵינָם מְזַהִים אֶת יוֹסֵף, וְיוֹסֵף מַאֲשִׁים אוֹתָם בְּרִיגוּל – בְּנִיסָיוֹן לַחֲשׂוֹף אֶת סוֹדוֹת מִצְרַיִם.

מפת מסופוטמיה: שימו לב למצרים, כנען והנהרות הגדולים באזור. כרטוגרפיה: ד"ר אורנה צפריר-ראובן

בְּאֶרֶץ כְּנַעַן אֵין נְהָרוֹת גְדוֹלִים, וְהַגִידוּל הַחַקְלָאִי בִּתְקוּפַת הַמִקְרָא הִתְבַּסֵס עַל הַגֶשֶׁם. חַקְלָאוּת הַמְבוּסֶסֶת עַל מֵי גְשָׁמִים נִקְרֵאת "חַקְלָאוּת בַּעַל" עַל שֵׁם הָאֵל הַכְּנַעֲנִי בַּעַל – אֵל הַשָׁמַיִים, הָרַעַם וְהַגְשָׁמִים. מִנֶגֶד קַיֶימֶת חַקְלָאוּת שְׁלָחִין, הַמְבוּסֶסֶת עַל הַשְׁקָיָה מְלָאכוּתִית. חַקְלָאוּת שְׁלָחִין נְהוּגָה בַּאֲזוֹרִים שֶׁכַּמוּת הַמִשְׁקָעִים בָּהֶם אֵינָה מַסְפִּיקָה לְחַקְלָאוּת. חַקְלָאוּת שְׁלָחִין מְבוּסֶסֶת עַל מֵי נְהָרוֹת, מַעֲיָינוֹת וּמְקוֹרוֹת מַיִם אֲחֵרִים – הַנִשְׁלָחִים כִּבְיָכוֹל אֶל הַשָׂדוֹת.