קדושים

מה המשמעות של המילים "קְדשִׁים תִּהְיוּ"? האם הכוונה היא להתנזרות או דווקא לקדושה בחיי היום-יום הרגילים?
שיחה בין הסופר דב אלבוים לבין נשיא המדינה ראובן (רובי) ריבלין.

סימנים, 929

הרב בני לאו וליאת רגב בשיחה על דברים ו ועל ויקרא יט.

מתנות עניים

פאת השדה

Vitalis83 / Shutterstock.com

בעלי הרכוש מצווים להניח חלק מיבולם לעניים: הם מצווים שלא לקצור את השדה עד קצהו ("פאה"), לא ללקט שיבולים או ענבים שנפלו ארצה בזמן הקציר או הבציר ("לקט") ולא לחזור ולאסוף עוללות ועומרים שנשמטו ונשכחו בשדה ("שכחה"). מה שנותר בשדה נועד לעני ולגר, לאלמנה וליתום — מי שאין להם חלקת אדמה משלהם או מי שקשרי המשפחה שלהם נותקו. מצוות אלו אינן בגדר צדקה ואינן נחשבות למתנות שבעל הקרקע מעניק לנזקקים, אלא החלק ששייך לחסרי הקרקע מתוך השפע שהעניק האל.

מבוסס על: חנוך דגן ובנימין פורת, מבקשי צדק: בין חברה לכלכלה במקורות היהודיים, 2016, עמ' 456. © כל הזכויות שמורות למכון הישראלי לדמוקרטיה.

מזוזות הבית

שרידי בית מתקופת הבית השני שנתגלו ברחוב יפו, ירושלים. צילום בנימין סטורצ'ן, באדיבות רשות העתיקות

"מזוזה" בלשון המקרא – כינוי לדופנות הפתח, משני הצדדים, בין הסף והמשקוף (שמות יב, ז; דברים ו, ט ועוד).
על המזוזה נהגו לציין את שמו או את מלאכתו של מי שהתגורר בבית, בכתובות קצרות או ארוכות. במקדשים נהגו לחקוק על המזוזה כתובות ושמות של אלים.
בסיפור מכת בכורות במצרים מצוין שבני ישראל מרחו על מזוזות בתיהם ועל המשקוף את דם השה של קורבן הפסח (שמות יב, ז), ובכך סימנו שאין לפגוע בשוכני הבתים הללו.

תפילין בתרבות ישראל

תפילין של ראש ושל יד. צילום: Chesdovi, ויקישיתוף

אחרי מלחמת ששת הימים רכשתי מסוחר עתיקות עבור היכל הספר דבר שנתברר אחר כך שהוא קופסת תפילין ובה כל 4 הפרשיות. התפילין הקדומות שבידינו מימי בית שני היו כתובות בידי סופר סת"ם בכתב זעיר ביותר ונתעוררו בעיות מסוימות שצריך היה לאמתן במעבדה שרק למשטרת ישראל כמותה.

יום אחד נסעתי ברכבת מירושלים לתל-אביב לאותה מעבדה ובכיסי תצלומי תפילין אלו שאיש מזולתי לא ראה אותם ואירע לי מה שקורה למספר נוסעים ברכבת זו – כשעברנו את כפר חב"ד עלו כמה אברכים לרכבת ואחד מהם ניגש אלי והפציר בי להניח תפילין. סירבתי, אך משנוכחתי כי מבטאו העברי זר, שאלתיו מנין עלה והשיב לי שזה לא מכבר עלה מברית המועצות.

ונוס אוספת בצל / אלי שמיר

אלי שמיר, ונוס אוספת בצל, 2015, שמן על בד, 100×70 ס"מ, אוסף פרטי. © אלי שמיר

אלי שמיר, בן כפר יהושע שבעמק יזרעאל, מקדיש רבים מציוריו להתיישבות העובדת ולנופי העמק. ביצירתו זו דמות צעירה בעלת מראה אסייתי, כנראה מהגרת עבודה, כורעת בשדה. היצירה כמעט מונוכרומטית (שימוש רק בגוונים של צבע אחד), בגווני אפור וחום, ומשרה תחושה של צחיחות צרובת שמש. שם היצירה "ונוס אוספת בצל" מוסיף עוד רובד וקושר בין אלת היופי והאהבה במיתולוגיה היוונית לבין עבודת האדמה המיוזעת, שאין בה זוהר אך בהקשרים מסוימים (למשל – "הפרחת השממה") יש בה סוג של נשגבות.

שמע ישראל

“שמע ישראל", פרט מתוך פסל מנורת הכנסת שיצר האומן בנו אלקן. צילום: © תמר הירדני, ויקישיתוף

קריאת שמע היא טקסט מרכזי ביהדות, והביטוי "שמע ישראל", המוכר
כל כך, הוא צמד המילים הפותח את הפסוק הראשון שלה. בשל חשיבותה של
קריאת שמע, בקהילות מסורתיות שונות נהגו – ויש הנוהגים גם היום – לשנן
אותה לתינוקות מיום שהתחילו לדבר.

לפני עיוור לא תיתן מכשול

NotionPic / Shutterstock.com

הביטוי "וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל" הוא אחד מהחוקים המובאים תחת הכותרת "קְדֹשִׁים תִּהְיוּ", המלווה את הפרשה כולה. מצוות "וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל" נראית מצווה מובנת מאליה הדנה באיסור להציב מכשולים פיזיים מול אדם שהראייה שלו לקויה, אך עיון בפרשנות היהודית לדורותיה מרחיב את המונח "עיוור" וגם את משמעות האיסור להכשלת האדם בהקשרים שונים.

מבוסס על: מרים בלומנטל, "לפני עיוור לא תתן מכשול", אתר מקראנט. © מקראנט.

בכל נפשך

Korawat photo shoot / Shutterstock.com

אחד הסיפורים על קריאת שמע עוסק במותו של רבי עקיבא.
האגדה בתלמוד מספרת שבתקופה שבה הרומאים אסרו על לימוד תורה, החליט
רבי עקיבא להמשיך וללמד תורה גם במחיר חייו. הוא הסביר שכשם שדג אינו יכול
לחיות מחוץ למים, כך הוא אינו יכול לחיות בלי לימוד תורה. רבי עקיבא נתפס על
ידי הרומאים כשלימד תורה בציבור, והוצא להורג.

כלל גדול בתורה

StockVector / Shutterstock.com

"וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" (ויקרא יט, יח). על פסוק זה אמר רבי עקיבא, אחד מגדולי החכמים שהיו לישראל בתקופת המשנה: זה כלל גדול בתורה.
חברו בן עזאי אמר: "זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם…" (בראשית ה, א) הוא כלל גדול מזה.

(עיבוד. על פי: ספרא, קדושים פרק ד, יב)

קריאת שמע

מה יש בתוך התפילין?

בסרטון מתואר תהליך הכנת התפילין.

קריאת שמע בתקופת השואה

בסרטון שלפניכם סיפור מרגש על קריאת "שמע ישראל" בתקופת השואה.

שמע ישראל במנורת הכנסת

כשהלב בוכה

 

גֵרִים – מהגרים בעולם העתיק

צילום: פלומבה, אתר העוקץ

הַגֵּר בתקופת המקרא הוא מְהַגֵּר, תושב זר, שאין לו זכויות פוליטיות או זכויות רכוש. הגֵּר נאלץ לעזוב את מולדתו או אף להימלט ממנה בשל מלחמה, רעב או קושי אחר, ולכן מעמדו הכלכלי והחברתי היה נמוך. בשל זאת הדגישה התורה את זכותו של הגר למשפט צדק, וחייבה אותנו לאהוב אותו ולסייע לו.

טוטפות

אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה

צילום: Koltukovs/shutterstock.com

המספר "ארבעים" הוא מספר טִיפּוֹלוֹגִי (בעל משמעות מיוחדת) בתנ"ך. בני ישראל נדדו ארבעים שנה במדבר, משה היה על הר סיני ארבעים יום. בתנ"ך, הביטוי "אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה" וביטויים דומים הכוללים את המספר "ארבעים", אינם מציינים פרק זמן מדויק. כשמשתמשים בהם מתכוונים לתקופת זמן ממושכת.

שְׁמַע יִשְׂרָאֵל

שמע ישראל – מדלית ארד 59 מ"מ, 1980, באדיבות החברה הישראלית למדליות ולמטבעות

הַפְּנִיָה "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל" חוזרת כמה פעמים בספר דברים, ויש בה קריאה לעם להאזין וללמוד.
הקריאה המופיעה בפסוק ד: "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹהֵינוּ ה' אֶחָד", נתפסת ביהדות כהצהרת האמונה הבסיסית ביותר באלוהי ישראל.

הר סיני

הר סיני. צילום: IGOR ROGOZHNIKOV/shutterstock.com

הר סיני הוא ההר שעליו ניתנה התורה.
לפי המסופר בתורה בני ישראל חנו מול ההר, ומשה עלה אל ראשו. כאשר ירד, העביר להם את עשרת הדיברות שמסר לו ה' למען העם. למרגלות ההר התרחש גם חטא העגל.

בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך

איש מתפלל בשקיעה. צילום: Billion Photos/shutterstock.com

חייב אדם לברך על הרָעָה כשם שהוא מברך על הטוֹבָה, שנאמר (דברים ו): "וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ".
"בְּכָל לְבָבְךָ" – בשני יְצָרֶיךָ, ביצר הטוב וביצר הרע.
"וּבְכָל נַפְשְׁךָ" – אפילו הוא נוטל את נפשך.
"וּבְכָל מְאֹדֶךָ" – בכל מָמוֹנְךָ, או – בכל מידה ומידה שהוא מודד לך, תוֹדֶה לו במאוד מאוד.

(עיבוד. על פי: משנה, מסכת ברכות, פרק ט, משנה ה)

נשימתו האחרונה של רבי עקיבא

איור: מיכל בן-חמו

בְּשָׁעָה שֶׁהוֹצִיאוּ אֶת רַבִּי עֲקִיבָא לַהֲרִיגָה, זְמַן "קְרִיאַת שְׁמַע" הָיָה,
וְהָיָה מִתְכַּוֵּן לְקַבֵּל עָלָיו עֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם בְּאַהֲבָה.
אָמְרוּ לוֹ תַּלְמִידָיו: רַבֵּנוּ, עַד כְּדֵי כָּךְ?

קריאת שמע