ספר דברים הוא נאומו של משה, רגע לפני הכניסה של עם ישראל לארץ ורגע לפני הַפְּרֵדָה של משה – מהעם, מהחלום, מהעולם…
בדבריו משה מדגיש ומְבָאֵר חוקים בפני העם.

אפרים סידון מספר בחרוזים את "שירת האזינו", בשילוב האיורים של דני קרמן.

"שירת האזינו" – אחת השירות העתיקות המופיעות במקרא. שירות נוספות במקרא הן שירת הים (שמות טו) ושירת דבורה (שופטים ה).
השירה המקראית מאופיינת בצורות לשוניות עתיקות ובאוצר מילים מיוחד הכולל מילים נדירות. לשירה יש מקצב מיוחד, ומבנה משפטים מיוחד הכולל תִקְבּוֹלוֹת.
לדעת החוקרים, אוצר המילים של השירה העתיקה במקרא דומה לאוצר המילים בשירה העתיקה הכנענית (קטעי שירה כאלה נמצאו בעיר אוגרית).

בעולם העתיק היה נהוג לקיים פולחן למתים, והיו גם טקסים ליצירת קשר בין עולם המתים לעולם החיים.
במצרים הפרעונית האמינו כי יש חיים לאחר המוות, ולכן נקברו המלכים הגדולים יחד עם תכשיטים, אוכל וחפצים נוספים שילוו אותם בדרכם החדשה.

מִנֶּגֶד הוא שיר שכתבה רחל המשוררת בשנת 1930. בשיר היא מדברת על "עצב נבו", ובכך מזכירה את האיסור על משה להיכנס אל הארץ המובטחת.
הר נבו הפך בתרבות היהודית לסמל לחוסר יכולת לממש דבר מה גדול ומרכזי בחייך. השירה של רחל מתאפיינת בגעגועים. רחל חלתה במחלת השחפת ונפטרה בגיל צעיר יחסית. היא כתבה שירים רבים בעת שהייתה חולה, ובחלק מהם ביטאה את התחושה שלא הצליחה לממש ולהגשים את משאלותיה. הבית האחרון בשיר חקוק על מצבת קברה של רחל המשוררת בבית הקברות כנרת.

 

משה נראה מאחור, עומד על הר נבו, המסומל באמצעות חצי עיגול קטן ובאמצעות כיתוב שמו. משה משקיף על הארץ המובטחת, המוצגת מולו בתוך מסגרת של תמונה או דרך חלון, באופן שבו הוא אינו יכול לצעוד ולהתקרב אליה. אנחנו, המביטים ביצירה, מביטים יחד איתו בארץ המובטחת, ובדיוק כמוהו לא יכולים להתקרב אליה.

עיבוד. מבוסס על ענת בסר, "על הר נבו", הספרייה הווירטואלית של מטח. © מטח

"יְשֻׁרוּן" – כינוי מקראי פִּיוּטִי לעם ישראל.
"וַיִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן וַיִּבְעָט" – תיאור של אדם שאכל טוב עד כדי כך שהשמין, ואז בעט במי שנתן לו את האוכל. הביטוי מביע ביקורת על בני ישראל, כמי שמתמרדים נגד האל למרות כל הטוב שקיבלו ממנו.
היום משתמשים לעיתים בביטוי זה כדי לתאר את מי שהתעשר ואז הפנה עורף לידידיו ולערכיו.

משה האריך ימים וחי עד גיל 120. המקרא מתאר את משה כמי שעל אף גילו המבוגר "לא נס לחו" כלומר: לא חלפה חיוניותו, לא פג מִרצו.
משמעות המילה "לֵחַ" היא לַחְלוּחִית, רטיבות, ובהשאלה רעננות, חיוניות. בימינו עלתה תוחלת החיים, ואנשים שנחשבו בעבר זקנים, היום עוד כוחם במותניהם ואפשר לומר עליהם שלא נס לֵחָם.

מבוסס על אתר האקדמיה ללשון העברית. © כל הזכויות שמורות.

הַר נְבוֹ נמצא במערב ירדן, ומשקיף אל ארץ ישראל, ים המלח והחלק הדרומי של נהר הירדן. הר נבו הוא ההר שעליו עלה משה ומפסגתו ניתנה לו ההזדמנות האחרונה להשקיף על הארץ המובטחת. לפי המסורת היהודית, הנוצרית וכן כמה מסורות מוסלמיות, משה נקבר בהר נבו בארץ מואב על ידי אלוהים עצמו, ומקום קבורתו לא נודע. קיימים חילוקי דעות בקרב החוקרים אם ההר המוכר היום כהר נבו הוא אותו ההר המצוין במקרא. היום ניצבת כנסייה על ראש ההר, וכן פסל נחש הנחושת המעוצב בצורת צלב. הפסל, מעשה ידיו של הפסל האיטלקי ג'ובאני פנטוני, מסמל הן את נחש הנחושת שעשה משה במדבר והן את הצלב שעליו נצלב ישו.