הפילוסופיה של קהלת

קהלת מטיל ספק במשמעות החיים ומעלה סימני שאלה על אמונות המוכרות לנו מספרי המקרא האחרים.

משלי אחיקר

פפירוס ארמי משנת 500 לפנה"ס ועליו סיפור אחיקר החכם, מוצג במוזאון החדש בברלין. צילום: Yair Haklai, ויקישיתוף, CC BY-SA 4.0

סיפורי חוכמה, חידות ומשלים היו נפוצים בחצרות מלכי אשור, מצרים וגם ישראל.
עדות לספרות חוכמה כזו אנחנו מוצאים בספר "מִשְׁלֵי אחיקר", ספר מְשָׁלים שנכתב במקור בארמית בתקופת ממלכת אשור.

עמל בעת העתיקה

שער החומה בבקעת תמנע, מכרות של מרבצי נחושת המיוחסים לתקופת שלמה המלך. באדיבות ארז בן יוסף ומשלחת החפירות הארכאולוגיות המחודשות לבקעת תמנע של אוניברסיטת תל אביב.

בפרקי התנ"ך אנו פוגשים אנשי עמל – רועי צאן, מגדלי תבואה, עובדי הגורן והיקב, בנאים, חוצבי אבנים, כורי אבנים ומתכות יקרות, חרשים, מסגרים, סופרים, פקידים, טוות, אורגות, משרתות ועוד בעלי ובעלות מלאכה.

מדעים מדויקים

קהלת מגייס את הידע המדעי שלו על מערכת השמש כדי להוכיח את טענתו כי אין חדש תחת השמש. אולם האם הידע המדעי של קהלת היה מדויק?

פילוסופיית החיים של קהלת

הסרטון מסכם את פילוסופיית החיים של קהלת, שבה הוא פותח בפרק א וממשיך לפתח לאורך הספר.

בחדר האמבטיה

באדיבות זאב ברקן

נכתב באדים (הבל) שעל חלון חדר הרחצה.
הכיתוב "הבל הבלים" על חלון חדר הרחצה ממחיש את הארעיות ואת הזמן החולף. המדיום הוא המסר, שכן אנחנו יכולים לדמיין מה קרה דקות אחדות אחרי שהצילום תיעד את הכיתוב.

הנער והדרך

צילום: shutterstock.com

"שירי סוף הדרך" הוא מחזור של שלושה שירים תחת כותרת אחת שכתבה לאה גולדברג. השירים מתייחסים ל"דרך" שהיא מטפורה לחיים, כשההתמקדות מופנית לסוֹפהּ.

הבל הבלים

צילום: shutterstock.com

38 פעמים בספר קהלת מופיעה המילה הבל. כמה גרוע זה הבל? תלוי מה זה הבל. במופעים אחרים של המילה 'הבל' במקרא נמצא אותה במשמעות רוח (ישעיה טז, יג: "וְאֶת כֻּלָּם יִשָּׂא רוּחַ יִקַּח הָבֶל"), וכן הבל כדבר חולף, ההיפך מנצח (תהלים קמד, ד: "אָדָם לַהֶבֶל דָּמָה, יָמָיו כְּצֵל עוֹבֵר") הבל כדבר חסר תועלת וערך (ירמיה מט, יט: "הֶבֶל וְאֵין בָּם מוֹעִיל") ואפילו הבל כשקר (משלי לא, ל: "שֶׁקֶר הַחֵן, וְהֶבֶל הַיֹּפִי").

מבוסס על התקציר של 929 קהלת א וגם על מילוג

אין חדש תחת השמש

צילום: shutterstock.com

הביטוי "אין חדש תחת השמש", שמקורו בקהלת, הפך לביטוי שגור מאוד בשפה העברית. ביטוי זה מביע, בנימה מעט צינית, את התחושה ששום דבר לא השתנה ואין מה לצפות לשיפור, כי אותם הדברים חוזרים וקורים שוב ושוב.
הביטוי מבטא חיים שסובבים על ציר סגור, כמו טבעת או חישוק, בניגוד לציר הזמן הלינארי והמתפתח המוכר לנו מתפיסות פילוסופיות אחרות במקרא וגם בעת המודרנית.

ההולכים והנשארים

צילום: shutterstock.com

אמר רבי יהושע בן קרחה:
הפסוק היה צריך לומר – והארץ הולכת והארץ באה והדור לעולם הוא עומד.
וכי מי נברא בשביל מי?
ארץ נברא בשביל דור, או דור נברא בשביל הארץ?
לא ארץ בשביל דור,
אלא דור על ידי שאינו עומד בתפקידיו של הקדוש ברוך הוא,
לפיכך הוא בולה (מלשון בליה, תהליך של התפרקות והתפוררות).
והארץ על ידי שהיא עומדת בתפקידיו של הקדוש ברוך הוא,
לפיכך אינה בולה.

(מדרש קהלת רבה, א, ד, ה)

מטמא את הידיים

צילום: shutterstock.com

באופן מפתיע, במדרש חז"ל דנים בשאלה אילו ספרי תנ"ך מטמאים את הידיים:

כל כתבי הקודש מטמאין את הידיים.
שיר השירים וקהלת מטמאין את הידיים.
רבי יהודה אומר: שיר השירים מטמא את הידיים, וקהלת – מחלוקת.
רבי יוסי אומר: קהלת אינו מטמא את הידיים, ושיר השירים – מחלוקת.

(משנה, מסכת ידים, פרק ג משנה ה)

ספרות החוכמה