מדרשי שם

יצירה של זאב רבן מ-1930 המתארת את משפחת אבימלך בעזבה את העיר בית לחם לשדה מואב. באדיבות משפחת האמן.

 

רַבִּי מֵאִיר הָיָה דּוֹרֵשׁ שֵׁמוֹת… וְשֵׁם הָאִישׁ אֱלִימֶלֶךְ, מִשּׁוּם שֶׁהָיָה אוֹמֵר: אֵלַי תָבוֹא מַלְכוּת. וְשֵׁם אִשְׁתּוֹ נָעֳמִי, מִשּׁוּם שֶׁהָיוּ מַעֲשֶׂיהָ נָאִים וּנְעִימִים. וְשֵׁם שְׁנֵי בָנָיו מַחְלוֹן וְכִלְיוֹן. מַחְלוֹן, מִשּׁוּם שֶׁנִּמְחוּ מִן הָעוֹלָם. וְכִלְיוֹן, מִשּׁוּם שֶׁכָּלוּ מִן הָעוֹלָם.

(מדרש רות רבה, פרשה ב, ה)

אלימלך ובניו – פַּרְנָסֵי הדור

אלכסנדר בידה, הגלות מיהודה, המאה ה-19, מתוך ויקישיתוף

היה רבי שמעון בן יוחאי אומר: אלימלך, מחלון וכליון, גדולי הדור היו וּפַרְנָסֵי הדור היו. ומפני מה נענשו ומתו בגולה? מפני שיצאו מהארץ לחוץ לארץ. שנאמר: "וַתֵּהֹם כָּל הָעִיר עֲלֵיהֶן וַתֹּאמַרְנָה הֲזֹאת נָעֳמִי" (רות א, יט).

אֶל אֲשֶׁר תֵּלְכִי אֵלֵך

דבריה של רות לנעמי הפכו לסמל לנאמנות ולאהבה אמיתית שאינה תלויה בדבר. רות מבקשת מנעמי "אַל תִּפְגְּעִי בִי לְעָזְבֵךְ", כלומר אל תפצירי בי לעזוב אותך, וממשיכה את דבריה בפירוט: דרכך דרכי, עַמך עַמי ואלוהייך אלוהיי. רות מצהירה כי בחירתה נעשית בלב שלם.

בשירו של אביתר בנאי "תל אביב" שילב האמן את הכרזתה של רות.

הֲזֹאת נָעֳמִי?

החזרה לבית לחם. זאב רבן. באדיבות משפחת האמן

נשות בית לחם מקבלות את נעמי ואת רות כמקהלה יוונית ובפיהן שאלה: "הֲזֹאת נָעֳמִי"? פליאתן מספרת לקורא שוב ובקצרה את סיפורה של נעמי – גבירה שירדה מגדולתה. פניה אינן יכולות להסתיר את האובדן שחוותה.
היום הביטוי "הזאת נעמי?" מבטא שינוי גדול שעשה אדם, לטוב או לרע, המעורר תדהמה בקרב מכריו.

רות ונעמי – אז והיום

פֹּה גָרָה גֵרָה

בית לחם יהודה

חיתוך עץ צבעוני של האומן יעקב שטיינהרדט המתאר את השביל המוביל אל חומות בית לחם, 1955. באדיבות משפחת האומן יעקב שטיינהרדט

 

בית לחם יהודה היא עיר בנחלת יהודה, מדרום לירושלים, בדרך לחברון. העיר שוכנת בהרי חברון על גבול מדבר יהודה. צירוף השם "יהודה" נועד כדי להבדילה מיישוב אחר, שנמצא בצפון הארץ – בית לחם הגלילית שבנחלת שבט זבולון (יהושע יט, טו).

שדי מואב

ויהי רעב בארץ

אלכסנדר בידה, משפחת אלימלך בדרכה למואב, בציור "גלות מיהודה", המאה ה-19, מתוך ויקישיתוף

במילים "וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ" מהדהדת פתיחתו של דגם סיפורי-מקראי מוכר על יציאת משפחה חשובה מן הארץ בשל רעב. כך עשה אברם וכך עשה גם יצחק, וגם בנוגע אליהם נכתב: "וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ". נראה כי המספר המקראי מבקש ליצור זיקה לסיפורי האבות.

תקופת הקציר

קציר במצרים, המאה ה-11-13, מתוך ויקישיתוף

הסיפור במגילת רות מתרחש בין תקופת קציר השעורים לתקופת קציר החיטים. תקופת הקציר כולה מתחילה בראשית הקיץ – "עָבַר קָצִיר כָּלָה קָיִץ" (ירמיה, ח, כ) – ואורכה כשלושה חודשים. אך בעוד תחילת קציר השעורים סמוכה לחג הפסח, קציר החיטים נערך כשבעה שבועות לאחר מכן, סמוך לחג השבועות.
השעורה והחיטה הן משבעת המינים שנשתבחה בהם הארץ (דברים ח, ח), והן הרקע לסיפור אהבה ארץ ישראלי.

רות בזווית אישית

פלורנס רואו מספרת על הגיור האישי שלה ועל החיבור שלה לרות הגיורת.

רות. סוף. קריאה מהסוף להתחלה

ג'קי לוי שואל שאלות מאתגרות על מגילת רות ומיקומה כחלק מכ"ד ספרי המקרא.

רות. סוף. קריאה מהסוף להתחלה

ג'קי לוי שואל שאלות מאתגרות על מגילת רות ומיקומה כחלק מכ"ד ספרי המקרא.

פרופ' זקוביץ על מגילת רות

פרופ' יאיר זקוביץ מסביר על ייחודה של מגילת רות ועל המציאות ההיסטורית המשתקפת במגילה.

פרופ' זקוביץ על מגילת רות

פרופ' יאיר זקוביץ מסביר על ייחודה של מגילת רות ועל המציאות ההיסטורית המשתקפת במגילה.

להקים שֵׁם

Artisticco / Shutterstock.com

המטרה של ייבום היא לשמר את שם המת. מכיוון שלמת אין יורש, קיימת סכנה ששמו יִיכָּחֵד. כיצד משמר הייבום את שמו של האח המת? יש להניח שהבן שנולד אחרי הייבום ייקרא על שם המת, אך למרות זאת יש מדרשים שמפרשים את הפסוקים אחרת. חז"ל מניחים כי מטרת הייבום היא שיהיה יורש לנחלת המת.

להקים שֵׁם

Artisticco / Shutterstock.com

המטרה של ייבום היא לשמר את שם המת. מכיוון שלמת אין יורש, קיימת סכנה ששמו יִיכָּחֵד. כיצד משמר הייבום את שמו של האח המת? יש להניח שהבן שנולד אחרי הייבום ייקרא על שם המת, אך למרות זאת יש מדרשים שמפרשים את הפסוקים אחרת. חז"ל מניחים כי מטרת הייבום היא שיהיה יורש לנחלת המת.

חוק הייבום וטקס חליצת הנעל

זאב רבן, מגילת רות: שליפת הנעל, 1930. © משפחת האמן

לפי חוקי התורה, כשאדם נפטר ואין לו בנים – חייב אחיו לשאת את האלמנה לאישה כדי שתלד – ולמת יישאר זֵכֶר. זהו "חוק הַיִיבּוּם". אם האח מסרב לעשות זאת – נערך טקס חליצה: האלמנה מתייצבת לפני בית דין, חולצת את נעלו של הגבר, יורקת על הארץ ואומרת: "כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא יִבְנֶה אֶת בֵּית אָחִיו וְנִקְרָא שְׁמוֹ בְּיִשְׂרָאֵל בֵּית חֲלוּץ הַנַּעַל" (דברים, פרק כה פסוק ט).

חוק הייבום וטקס חליצת הנעל

זאב רבן, מגילת רות: שליפת הנעל, 1930. © משפחת האמן

לפי חוקי התורה, כשאדם נפטר ואין לו בנים – חייב אחיו לשאת את האלמנה לאישה כדי שתלד – ולמת יישאר זֵכֶר. זהו "חוק הַיִיבּוּם". אם האח מסרב לעשות זאת – נערך טקס חליצה: האלמנה מתייצבת לפני בית דין, חולצת את נעלו של הגבר, יורקת על הארץ ואומרת: "כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא יִבְנֶה אֶת בֵּית אָחִיו וְנִקְרָא שְׁמוֹ בְּיִשְׂרָאֵל בֵּית חֲלוּץ הַנַּעַל" (דברים, פרק כה פסוק ט).

אפרתה

השם "אפרתה" הוא שם נרדף ל"בית לחם".
השם מופיע בשתי צורות: אפרת ואפרתה (עם ה"א המגמה), לדוגמה: "בְּדֶרֶךְ אֶפְרָתָה הִוא בֵּית לָחֶם" (בראשית, פרק לה פסוק יט), "אֶפְרָתִי… מִבֵּית לֶחֶם יְהוּדָה" (שמואל א, פרק יז פסוק יב).

אפרתה

השם "אפרתה" הוא שם נרדף ל"בית לחם".
השם מופיע בשתי צורות: אפרת ואפרתה (עם ה"א המגמה), לדוגמה: "בְּדֶרֶךְ אֶפְרָתָה הִוא בֵּית לָחֶם" (בראשית, פרק לה פסוק יט), "אֶפְרָתִי… מִבֵּית לֶחֶם יְהוּדָה" (שמואל א, פרק יז פסוק יב).

שער העיר

שער העיר לא היה רק פתח כניסה בחומת העיר אלא מבנה רחב ממדים. בתוך המבנה שנקרא "שער העיר" ניהלו את המשפט, את המסחר ואת מוסדות השלטון המקומי ועוד.

שער העיר

שער העיר לא היה רק פתח כניסה בחומת העיר אלא מבנה רחב ממדים. בתוך המבנה שנקרא "שער העיר" ניהלו את המשפט, את המסחר ואת מוסדות השלטון המקומי ועוד.

שירה לרות המואבייה

 

שירה לרות המואבייה

 

מגילת הנשים

שולה קשת, "רות", אקריליק על בד, 2011, 80X120 ס"מ, מתוך הסדרה "מסכת נשים א". © האמנית

שולה קשת, ילידת 1960, היא אומנית מזרחית פמינסטית. ביצירתה "רות", היא מציגה שמלה שעליה פסוקים שונים ממגילת רות ופירושים על הפסוקים, שחיברו נשים שונות שהאומנית פנתה אליהן. כך נעשית רות לאם גדולה האוספת אל חיקה נשים ומחשבותיהן.

על פי: מגילת רות – פירוש ישראלי חדש, עמ' 19.

מגילת הנשים

שולה קשת, "רות", אקריליק על בד, 2011, 80X120 ס"מ, מתוך הסדרה "מסכת נשים א". © האמנית

שולה קשת, ילידת 1960, היא אומנית מזרחית פמינסטית. ביצירתה "רות", היא מציגה שמלה שעליה פסוקים שונים ממגילת רות ופירושים על הפסוקים, שחיברו נשים שונות שהאומנית פנתה אליהן. כך נעשית רות לאם גדולה האוספת אל חיקה נשים ומחשבותיהן.

על פי: מגילת רות – פירוש ישראלי חדש, עמ' 19.

פְּלוֹנִי אַלְמוֹנִי

פְּלוֹנִי אַלְמוֹנִי

"ויְקִָּרֵא שְׁמוֹ בְּישְִׂרָאֵל." (פסוק יד)

Amir Ridhwan / Shutterstock.com

בתרבות היהודית נהוג להעניק את השם לתינוק במעמד ברית המילה. וזה נוסח מתן השם: "אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, קַיֵּם אֶת הַיֶּלֶד הַזֶּה לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ וְיִקָּרֵא שְׁמוֹ בְּיִשְׂרָאֵל…" באותו הרגע נאמר שמו של הילד בפעם הראשונה.

"ויְקִָּרֵא שְׁמוֹ בְּישְִׂרָאֵל." (פסוק יד)

Amir Ridhwan / Shutterstock.com

בתרבות היהודית נהוג להעניק את השם לתינוק במעמד ברית המילה. וזה נוסח מתן השם: "אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, קַיֵּם אֶת הַיֶּלֶד הַזֶּה לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ וְיִקָּרֵא שְׁמוֹ בְּיִשְׂרָאֵל…" באותו הרגע נאמר שמו של הילד בפעם הראשונה.

"עבודת צוות"

Tetiana Yurchenko / Shutterstock.com

"כך דרשו שני גדולי עולם, רבי אליעזר ורבי יהושע:
רבי אליעזר אומר: בעז עשה את שלו, ורות עשתה את שלה, ונעמי עשתה את שלה. אמר הקדוש ברוך הוא: אף אני אעשה את שלי."

(מדרש רות רבה, פרשה ז פסקה ז)

"עבודת צוות"

Tetiana Yurchenko / Shutterstock.com

"כך דרשו שני גדולי עולם, רבי אליעזר ורבי יהושע:
רבי אליעזר אומר: בעז עשה את שלו, ורות עשתה את שלה, ונעמי עשתה את שלה. אמר הקדוש ברוך הוא: אף אני אעשה את שלי."

(מדרש רות רבה, פרשה ז פסקה ז)

הריון

Kancut / Shutterstock.com

"עיקר מיטרין (רחם) לא היה לה, לרות. וגילף לה הקדוש ברוך הוא עיקר מיטרין."

(על פי מדרש רות רבה, פרשה ז פסקה יד)

הריון

Kancut / Shutterstock.com

"עיקר מיטרין (רחם) לא היה לה, לרות. וגילף לה הקדוש ברוך הוא עיקר מיטרין."

(על פי מדרש רות רבה, פרשה ז פסקה יד)

מגילת רות – סיפור של אהבה וטבע

המשוררת אגי משעול מספרת על מגילת רות, הספר שהוא האידיליה של המקרא, ספר שכולו יופי וטוב.

מגילת רות – סיפור של אהבה וטבע

המשוררת אגי משעול מספרת על מגילת רות, הספר שהוא האידיליה של המקרא, ספר שכולו יופי וטוב.

גילוי של חסד

מה היה מיוחד כל כך ברות המואבייה?
עודד הרוש מספר על מגילת רות ועל מעשי החסד המתוארים במגילה.

גילוי של חסד

מה היה מיוחד כל כך ברות המואבייה?
עודד הרוש מספר על מגילת רות ועל מעשי החסד המתוארים במגילה.

מתנות בתבואה – לקט שכחה ופאה

מתנות בתבואה – לקט שכחה ופאה

ארוחת פועלים במקרא

יאן ויקטורס, בועז ורות, המאה ה-17, מאוסף הגלריה הלאומית של דנמרק, מתוך ויקישיתוף

בועז מזמין את רות להצטרף לסעודת הצהריים של הקוצרים, דבר לא מובן מאליו. הוא מגדיל ועושה וצובט לה קלי – כלומר מגיש לה את המזון בידיו שלו.
הפסוקים מלמדים אותנו על ארוחת הפועלים באותה העת, שכללה לחם ומטבל כלשהו. יש שיגידו שהכוונה ב"חומץ" היא ללַבַּנֶה, גבינה חמוצה. יש שיגידו שמדובר במאכל העשוי מצמח החִמְצָה, הלוא הוא החומוס האופייני למטבח המזרח-תיכוני.

עיבוד. על פי: גילה וכמן, מגילת רות : פירוש ישראלי חדש : הדי מגילת רות בארון הספרים היהודי לדורותיו, 2018, עמ' 86. © משכל

ארוחת פועלים במקרא

יאן ויקטורס, בועז ורות, המאה ה-17, מאוסף הגלריה הלאומית של דנמרק, מתוך ויקישיתוף

בועז מזמין את רות להצטרף לסעודת הצהריים של הקוצרים, דבר לא מובן מאליו. הוא מגדיל ועושה וצובט לה קלי – כלומר מגיש לה את המזון בידיו שלו.
הפסוקים מלמדים אותנו על ארוחת הפועלים באותה העת, שכללה לחם ומטבל כלשהו. יש שיגידו שהכוונה ב"חומץ" היא ללַבַּנֶה, גבינה חמוצה. יש שיגידו שמדובר במאכל העשוי מצמח החִמְצָה, הלוא הוא החומוס האופייני למטבח המזרח-תיכוני.

עיבוד. על פי: גילה וכמן, מגילת רות : פירוש ישראלי חדש : הדי מגילת רות בארון הספרים היהודי לדורותיו, 2018, עמ' 86. © משכל

מואב

מואב

בית לחם

בית לחם

הכניסיני תחת כנפך

ליבו של ביאליק היה קרוב אל "ארון הספרים היהודי" (שם כולל לספרות התורנית), והוא דאג לשלב ביצירותיו מוּבָאוֹת רבות מתוכו. כך בשירו "לבדי": "כולם נשא הרוח, כולם סחף האור… ואני גוזל רך נשתכחתי מלֵב תחת כנפֵי השכינה". השכינה – הנוכחות האלוהית, המהות האלוהית הנשית מדומה לציפור המגינה על גוזליה בעזרת כנפיה. בשיר אחר, "הכניסני", ביאליק מבקש מדְמוּת אהובה, אם ואחות, לחסות תחת כנפיה.

הכניסיני תחת כנפך

ליבו של ביאליק היה קרוב אל "ארון הספרים היהודי" (שם כולל לספרות התורנית), והוא דאג לשלב ביצירותיו מוּבָאוֹת רבות מתוכו. כך בשירו "לבדי": "כולם נשא הרוח, כולם סחף האור… ואני גוזל רך נשתכחתי מלֵב תחת כנפֵי השכינה". השכינה – הנוכחות האלוהית, המהות האלוהית הנשית מדומה לציפור המגינה על גוזליה בעזרת כנפיה. בשיר אחר, "הכניסני", ביאליק מבקש מדְמוּת אהובה, אם ואחות, לחסות תחת כנפיה.

מנוחת הקוצרים

ז'אן-פרנסואה מילה, מנוחת הקוצרים, 1853-1851, מתוך ויקישיתוף, מאוסף Museum of Fine Arts, Boston

היצירה מציגה הפסקת צהריים של איכרים בני זמנו של האמן במחוז CHAILLY, שנחשב באותה עת לאסם התבואה של צרפת. גם תמונה זו, כמו המלקטות (ראו: רות א), מעידה על מחאה חברתית מעודנת. בשנות ה-50 של המאה ה-19 צרפת הכפרית נשלטת יותר ויותר ע"י אצילים נפקדים שרצו למקסם רווחים ולא דאגו לרווחת עובדיהם. 

מנוחת הקוצרים

ז'אן-פרנסואה מילה, מנוחת הקוצרים, 1853-1851, מתוך ויקישיתוף, מאוסף Museum of Fine Arts, Boston

היצירה מציגה הפסקת צהריים של איכרים בני זמנו של האמן במחוז CHAILLY, שנחשב באותה עת לאסם התבואה של צרפת. גם תמונה זו, כמו המלקטות (ראו: רות א), מעידה על מחאה חברתית מעודנת. בשנות ה-50 של המאה ה-19 צרפת הכפרית נשלטת יותר ויותר ע"י אצילים נפקדים שרצו למקסם רווחים ולא דאגו לרווחת עובדיהם. 

לַחֲסוֹת תַּחַת כְּנפָָיו

צילום: אורי קולקר

בתארו את הצטרפותה של רות לעם ישראל ולאלוהיו משתמש בועז במילים "לחסות תחת כנפיו". מליצה זו חוזרת פעמים אחדות במקרא, כגון בדברי המשורר הפונה אל אלוהים ואומר: "ובצל כנפך אחסה" (תהילים נז, ב) או הבטחתו למאמין: "ותחת כנפיו תחסה" (שם, צא, ד) ועוד.

לַחֲסוֹת תַּחַת כְּנפָָיו

צילום: אורי קולקר

בתארו את הצטרפותה של רות לעם ישראל ולאלוהיו משתמש בועז במילים "לחסות תחת כנפיו". מליצה זו חוזרת פעמים אחדות במקרא, כגון בדברי המשורר הפונה אל אלוהים ואומר: "ובצל כנפך אחסה" (תהילים נז, ב) או הבטחתו למאמין: "ותחת כנפיו תחסה" (שם, צא, ד) ועוד.

תמול שלשום

כריכת הספר: שמואל יוסף עגנון, תמול שלשום, הוצאת שוקן, ‏1998 . © כל הזכויות שמורות

רות עוזבת את הוריה, את ארצה ואת מולדתה ומחליפה את היציב ואת המוכר בעולמה באשר לא ידעה "תמול [אתמול] שלשום", כלומר קודם לכן. רות בעצם פותחת דף חדש, אך גם גוזרת על עצמה חיים של עוני וזרות.

תמול שלשום

כריכת הספר: שמואל יוסף עגנון, תמול שלשום, הוצאת שוקן, ‏1998 . © כל הזכויות שמורות

רות עוזבת את הוריה, את ארצה ואת מולדתה ומחליפה את היציב ואת המוכר בעולמה באשר לא ידעה "תמול [אתמול] שלשום", כלומר קודם לכן. רות בעצם פותחת דף חדש, אך גם גוזרת על עצמה חיים של עוני וזרות.

מחמאה מפי בועז

אבל פן, "ארבע האמהות: שרה, רבקה, רחל ולאה", 1934 בקירוב. © באדיבות משפחת האמן

"וַתֹּאמֶר אֶמְצָא חֵן בְּעֵינֶיךָ אֲדֹנִי… וְאָנֹכִי לֹא אֶהְיֶה כְּאַחַת שִׁפְחֹתֶיךָ" (רות ב, יג) – אמר לה: חס ושלום, אין את מן הָאֲמָהוֹת [שפחות, מהמילה אָמָה] אלא מן הָאִמָהוֹת [שרה, רבקה, רחל ולאה].

(רות רבה, ה, ה. ביאור לפי ספר האגדה)
מתוך ספר האגדה מבית סנונית

מחמאה מפי בועז

אבל פן, "ארבע האמהות: שרה, רבקה, רחל ולאה", 1934 בקירוב. © באדיבות משפחת האמן

"וַתֹּאמֶר אֶמְצָא חֵן בְּעֵינֶיךָ אֲדֹנִי… וְאָנֹכִי לֹא אֶהְיֶה כְּאַחַת שִׁפְחֹתֶיךָ" (רות ב, יג) – אמר לה: חס ושלום, אין את מן הָאֲמָהוֹת [שפחות, מהמילה אָמָה] אלא מן הָאִמָהוֹת [שרה, רבקה, רחל ולאה].

(רות רבה, ה, ה. ביאור לפי ספר האגדה)
מתוך ספר האגדה מבית סנונית

רות בעיני חז"ל

מציורי התנ"ך של גוסטב דורה, צייר צרפתי בן המאה ה־19. הציור מתאר את המסופר במגילת רות. גוסטב דורה, מתוך סדרת ציורי התנ"ך

 

"ויאמר בועז… למי הנערה הזאת" (רות ב, ה) – וכי לא היה מַכִּירָהּ? אלא כיוָן שראתה [ראה אותה] נעימה ומעשיה נאים התחיל שואל עליה. 

רות בעיני חז"ל

מציורי התנ"ך של גוסטב דורה, צייר צרפתי בן המאה ה־19. הציור מתאר את המסופר במגילת רות. גוסטב דורה, מתוך סדרת ציורי התנ"ך

 

"ויאמר בועז… למי הנערה הזאת" (רות ב, ה) – וכי לא היה מַכִּירָהּ? אלא כיוָן שראתה [ראה אותה] נעימה ומעשיה נאים התחיל שואל עליה. 

שושלת דוד

בועז ורות

בית לחם ושדה מואב

הסיפור על פי הכתיב

נעמי ספיירס, רות ונעמי, פסל ארד

אמרה נעמי לרות: "וְרָחַצְתְּ וָסַכְתְּ וְשַׂמְתְּ שִׂמְלֹתַיִךְ…" ואחרי כן: "וְיָרַדְתְּ הַגֹּרֶן". אם כן, מהו "וירדתי הגורן"? כתיב! שאמרה נעמי לרות: זכותי תרד עימך. לכן הכתיב "וירדתי הגורן".

(עיבוד. מדרש תנחומא ורשא, פרשת בהר, סימן ג)

אשת חַיִל מי ימצא

איור: אור ליבנה

"רַבּוֹת בָּנוֹת עָשׂוּ חָיִל וְאַתְּ עָלִית עַל כֻּלָּנָה" (משלי לא, כט) – זו רות המואבייה, שנכנסה תחת כנפי השכינה. "שֶׁקֶר הַחֵן, וְהֶבֶל הַיֹּפִי" (שם, ל) – שהניחה רות את אמה ואבותיה ועושרה, ובאה עם חמותה וקיבלה על עצמה את כל המצוות, ולפיכך זכתה שיצא ממנה דוד, שֶׁרִבָּה לקדוש ברוך הוא בְּשִׁירוֹת ובתשבחות, כפי שנאמר: "תְּנוּ לָהּ מִפְּרִי יָדֶיהָ וִיהַלְלוּהָ בַשְּׁעָרִים מַעֲשֶׂיהָ" (שם, לא).

(עיבוד. מדרש משלי, לא כט)

וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה

chittakorn59/shutterstock.com

בַּחֲצִי הַלַּיְלָה, בשעה שבה כולם ישנים, מתרחשות במקרא ההפתעות הכי גדולות. פעם זה סיפור יציאת מצרים – זהו הזמן שבו הוטלה מכת בכורות (שמות יב, כט) – ופעם עלילות שמשון, החש בסכנה מפני חורשי רעתו, מתעורר "בחצי הלילה" ועוקר את שערי עזה ממקומם (שופטים טז, ג). בשעה דרמטית זו מתעורר בועז ומגלה שאישה שוכבת למרגלותיו.

אשת חַיִל

נחמה גולן, אשת חיל, 2004, מתוך המיצב "אהל משלה", הגלריה האחרת, מכללת תלפיות.

הביטוי "אשת חיל" מופיע פעמיים בספר משלי, ופעם אחת בפרק זה בנוגע לרות. מדרש משלי עוסק בקשר בין המופעים האלה של הביטוי. המזמור המוכר "אשת חיל" נכלל מאז המאה ה-17 בסידורי התפילה של עדות רבות, והוא מושר בתחילת סעודת ליל שבת. יש הרואים בו שיר הלל לשבת, לתורה או לשכינה, אך מקובל יותר לראות בו שיר תודה והלל של הגבר לכבוד רעייתו, בעלת הבית, על טרחתה במהלך השבוע בכלל ולקראת השבת בפרט.

מבוסס על מגילת רות – פירוש ישראלי חדש עמ' 118-117.

רות ונעמי / עדי נס

רות ונעמי, יצירה של האמן עדי נס. © עדי נס.

סיפורן של רות ונעמי מתואר במקרא על רקע השדה, ואילו כאן יושבות שתי דמויות על אדמה שאינה אדמת שדה, אלא אזור של שוק או מחסן. זוהי לא אדמה שאפשר לעבד אותה כדי להצמיח פירות וירקות. את הפירות ואת הירקות יש לקנות בכסף.

רות ובועז

ג'יימס טיסו, רות ובועז, 1902-1896, מאוסף המוזיאון היהודי, ניו יורק

בועז, שזה עתה התעורר משנתו באמצע הלילה, מביט בהפתעה ברות השוכבת מולו.
כף ידו המונחת על פיו מדגישה את מבוכתו מהסיטואציה הלא צפויה.
היצירה כמעט מוֹנוֹכְרוֹמָטִית, כולה בגוונים של אפור-שחור ולבן-צהבהב.

מה שקורה בגורן

העבודה בגורן – דיש וזרייה

גאולה

כרזה: לע"מ.

בחברה המקראית חלקת האדמה הייתה נכס משפחתי שעובר בירושה מאב לבניו. במקרה של קושי כלכלי שבעקבותיו נאלצת המשפחה למכור את השדה, יש זכות לקרוב משפחה (וגם ציפייה ממנו) לגאול את השדה, כלומר לקנות אותו בחזרה (פרטים בספר ויקרא כה, כה-כח).

היו זמנים במגילת רות

מגילת רות מספרת את סיפורה המפתיע של רות. אישה מואבייה, אלמנה וענייה, שבזכות תכונותיה ובזכות אנשים טובים אחרים – הייתה לסבתא רבתא של דוד המלך.

בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם

בסרטון מתואר תהליך הכנת הלחם בחקלאות הקדומה, כפי שמפורט בתלמוד:
"כמה יגיעות יָגַע אדם הראשון עד שמצא פַּת לאכול: חרש וזרע וקצר ועִמֵר ודָשׁ וזָרָה וּבָרַר וטחן והרקיד ולָשׁ ואפה, ואחר כך אכל. ואני מַשְׁכִּים ומוצא את כל אלו מוכנים לְפָנַי…"

גאולה

בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם

בסרטון מתואר תהליך הכנת הלחם בחקלאות הקדומה, כפי שמפורט בתלמוד:
"כמה יגיעות יָגַע אדם הראשון עד שמצא פַּת לאכול: חרש וזרע וקצר ועִמֵר ודָשׁ וזָרָה וּבָרַר וטחן והרקיד ולָשׁ ואפה, ואחר כך אכל. ואני מַשְׁכִּים ומוצא את כל אלו מוכנים לְפָנַי…"

היו זמנים במגילת רות

מגילת רות מספרת את סיפורה המפתיע של רות. אישה מואבייה, אלמנה וענייה, שבזכות תכונותיה ובזכות אנשים טובים אחרים – הייתה לסבתא רבתא של דוד המלך.

גאולה

כרזה: לע"מ.

בחברה המקראית חלקת האדמה הייתה נכס משפחתי שעובר בירושה מאב לבניו. במקרה של קושי כלכלי שבעקבותיו נאלצת המשפחה למכור את השדה, יש זכות לקרוב משפחה (וגם ציפייה ממנו) לגאול את השדה, כלומר לקנות אותו בחזרה (פרטים בספר ויקרא כה, כה-כח).

העבודה בגורן – דיש וזרייה

מה שקורה בגורן

רות ובועז

ג'יימס טיסו, רות ובועז, 1902-1896, מאוסף המוזיאון היהודי, ניו יורק

בועז, שזה עתה התעורר משנתו באמצע הלילה, מביט בהפתעה ברות השוכבת מולו.
כף ידו המונחת על פיו מדגישה את מבוכתו מהסיטואציה הלא צפויה.
היצירה כמעט מוֹנוֹכְרוֹמָטִית, כולה בגוונים של אפור-שחור ולבן-צהבהב.

רות ונעמי / עדי נס

רות ונעמי, יצירה של האמן עדי נס. © עדי נס.

סיפורן של רות ונעמי מתואר במקרא על רקע השדה, ואילו כאן יושבות שתי דמויות על אדמה שאינה אדמת שדה, אלא אזור של שוק או מחסן. זוהי לא אדמה שאפשר לעבד אותה כדי להצמיח פירות וירקות. את הפירות ואת הירקות יש לקנות בכסף.

אשת חַיִל

נחמה גולן, אשת חיל, 2004, מתוך המיצב "אהל משלה", הגלריה האחרת, מכללת תלפיות.

הביטוי "אשת חיל" מופיע פעמיים בספר משלי, ופעם אחת בפרק זה בנוגע לרות. מדרש משלי עוסק בקשר בין המופעים האלה של הביטוי. המזמור המוכר "אשת חיל" נכלל מאז המאה ה-17 בסידורי התפילה של עדות רבות, והוא מושר בתחילת סעודת ליל שבת. יש הרואים בו שיר הלל לשבת, לתורה או לשכינה, אך מקובל יותר לראות בו שיר תודה והלל של הגבר לכבוד רעייתו, בעלת הבית, על טרחתה במהלך השבוע בכלל ולקראת השבת בפרט.

מבוסס על מגילת רות – פירוש ישראלי חדש עמ' 118-117.

וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה

chittakorn59/shutterstock.com

בַּחֲצִי הַלַּיְלָה, בשעה שבה כולם ישנים, מתרחשות במקרא ההפתעות הכי גדולות. פעם זה סיפור יציאת מצרים – זהו הזמן שבו הוטלה מכת בכורות (שמות יב, כט) – ופעם עלילות שמשון, החש בסכנה מפני חורשי רעתו, מתעורר "בחצי הלילה" ועוקר את שערי עזה ממקומם (שופטים טז, ג). בשעה דרמטית זו מתעורר בועז ומגלה שאישה שוכבת למרגלותיו.

אשת חַיִל מי ימצא

איור: אור ליבנה

"רַבּוֹת בָּנוֹת עָשׂוּ חָיִל וְאַתְּ עָלִית עַל כֻּלָּנָה" (משלי לא, כט) – זו רות המואבייה, שנכנסה תחת כנפי השכינה. "שֶׁקֶר הַחֵן, וְהֶבֶל הַיֹּפִי" (שם, ל) – שהניחה רות את אמה ואבותיה ועושרה, ובאה עם חמותה וקיבלה על עצמה את כל המצוות, ולפיכך זכתה שיצא ממנה דוד, שֶׁרִבָּה לקדוש ברוך הוא בְּשִׁירוֹת ובתשבחות, כפי שנאמר: "תְּנוּ לָהּ מִפְּרִי יָדֶיהָ וִיהַלְלוּהָ בַשְּׁעָרִים מַעֲשֶׂיהָ" (שם, לא).

(עיבוד. מדרש משלי, לא כט)

הסיפור על פי הכתיב

נעמי ספיירס, רות ונעמי, פסל ארד

אמרה נעמי לרות: "וְרָחַצְתְּ וָסַכְתְּ וְשַׂמְתְּ שִׂמְלֹתַיִךְ…" ואחרי כן: "וְיָרַדְתְּ הַגֹּרֶן". אם כן, מהו "וירדתי הגורן"? כתיב! שאמרה נעמי לרות: זכותי תרד עימך. לכן הכתיב "וירדתי הגורן".

(עיבוד. מדרש תנחומא ורשא, פרשת בהר, סימן ג)

רות בזווית אישית

פלורנס רואו מספרת על הגיור האישי שלה ועל החיבור שלה לרות הגיורת.

תקופת הקציר

קציר במצרים, המאה ה-11-13, מתוך ויקישיתוף

הסיפור במגילת רות מתרחש בין תקופת קציר השעורים לתקופת קציר החיטים. תקופת הקציר כולה מתחילה בראשית הקיץ – "עָבַר קָצִיר כָּלָה קָיִץ" (ירמיה, ח, כ) – ואורכה כשלושה חודשים. אך בעוד תחילת קציר השעורים סמוכה לחג הפסח, קציר החיטים נערך כשבעה שבועות לאחר מכן, סמוך לחג השבועות.
השעורה והחיטה הן משבעת המינים שנשתבחה בהם הארץ (דברים ח, ח), והן הרקע לסיפור אהבה ארץ ישראלי.

ויהי רעב בארץ

אלכסנדר בידה, משפחת אלימלך בדרכה למואב, בציור "גלות מיהודה", המאה ה-19, מתוך ויקישיתוף

במילים "וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ" מהדהדת פתיחתו של דגם סיפורי-מקראי מוכר על יציאת משפחה חשובה מן הארץ בשל רעב. כך עשה אברם וכך עשה גם יצחק, וגם בנוגע אליהם נכתב: "וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ". נראה כי המספר המקראי מבקש ליצור זיקה לסיפורי האבות.

שדי מואב

בית לחם יהודה

חיתוך עץ צבעוני של האומן יעקב שטיינהרדט המתאר את השביל המוביל אל חומות בית לחם, 1955. באדיבות משפחת האומן יעקב שטיינהרדט

 

בית לחם יהודה היא עיר בנחלת יהודה, מדרום לירושלים, בדרך לחברון. העיר שוכנת בהרי חברון על גבול מדבר יהודה. צירוף השם "יהודה" נועד כדי להבדילה מיישוב אחר, שנמצא בצפון הארץ – בית לחם הגלילית שבנחלת שבט זבולון (יהושע יט, טו).

פֹּה גָרָה גֵרָה

רות ונעמי – אז והיום

הֲזֹאת נָעֳמִי?

החזרה לבית לחם. זאב רבן. באדיבות משפחת האמן

נשות בית לחם מקבלות את נעמי ואת רות כמקהלה יוונית ובפיהן שאלה: "הֲזֹאת נָעֳמִי"? פליאתן מספרת לקורא שוב ובקצרה את סיפורה של נעמי – גבירה שירדה מגדולתה. פניה אינן יכולות להסתיר את האובדן שחוותה.
היום הביטוי "הזאת נעמי?" מבטא שינוי גדול שעשה אדם, לטוב או לרע, המעורר תדהמה בקרב מכריו.

אֶל אֲשֶׁר תֵּלְכִי אֵלֵך

דבריה של רות לנעמי הפכו לסמל לנאמנות ולאהבה אמיתית שאינה תלויה בדבר. רות מבקשת מנעמי "אַל תִּפְגְּעִי בִי לְעָזְבֵךְ", כלומר אל תפצירי בי לעזוב אותך, וממשיכה את דבריה בפירוט: דרכך דרכי, עַמך עַמי ואלוהייך אלוהיי. רות מצהירה כי בחירתה נעשית בלב שלם.

בשירו של אביתר בנאי "תל אביב" שילב האמן את הכרזתה של רות.

אלימלך ובניו – פַּרְנָסֵי הדור

אלכסנדר בידה, הגלות מיהודה, המאה ה-19, מתוך ויקישיתוף

היה רבי שמעון בן יוחאי אומר: אלימלך, מחלון וכליון, גדולי הדור היו וּפַרְנָסֵי הדור היו. ומפני מה נענשו ומתו בגולה? מפני שיצאו מהארץ לחוץ לארץ. שנאמר: "וַתֵּהֹם כָּל הָעִיר עֲלֵיהֶן וַתֹּאמַרְנָה הֲזֹאת נָעֳמִי" (רות א, יט).

מדרשי שם

יצירה של זאב רבן מ-1930 המתארת את משפחת אבימלך בעזבה את העיר בית לחם לשדה מואב. באדיבות משפחת האמן.

 

רַבִּי מֵאִיר הָיָה דּוֹרֵשׁ שֵׁמוֹת… וְשֵׁם הָאִישׁ אֱלִימֶלֶךְ, מִשּׁוּם שֶׁהָיָה אוֹמֵר: אֵלַי תָבוֹא מַלְכוּת. וְשֵׁם אִשְׁתּוֹ נָעֳמִי, מִשּׁוּם שֶׁהָיוּ מַעֲשֶׂיהָ נָאִים וּנְעִימִים. וְשֵׁם שְׁנֵי בָנָיו מַחְלוֹן וְכִלְיוֹן. מַחְלוֹן, מִשּׁוּם שֶׁנִּמְחוּ מִן הָעוֹלָם. וְכִלְיוֹן, מִשּׁוּם שֶׁכָּלוּ מִן הָעוֹלָם.

(מדרש רות רבה, פרשה ב, ה)

שושלת דוד

גאולה

בועז ורות

בית לחם ושדה מואב