דבריה של רות לנעמי הפכו לסמל לנאמנות ולאהבה אמיתית שאינה תלויה בדבר. רות מבקשת מנעמי "אַל תִּפְגְּעִי בִי לְעָזְבֵךְ", כלומר אל תפצירי בי לעזוב אותך, וממשיכה את דבריה בפירוט: דרכך דרכי, עַמך עַמי ואלוהייך אלוהיי. רות מצהירה כי בחירתה נעשית בלב שלם.

בשירו של אביתר בנאי "תל אביב" שילב האמן את הכרזתה של רות.

החזרה לבית לחם. זאב רבן. באדיבות משפחת האמן

נשות בית לחם מקבלות את נעמי ואת רות כמקהלה יוונית ובפיהן שאלה: "הֲזֹאת נָעֳמִי"? פליאתן מספרת לקורא שוב ובקצרה את סיפורה של נעמי – גבירה שירדה מגדולתה. פניה אינן יכולות להסתיר את האובדן שחוותה.
היום הביטוי "הזאת נעמי?" מבטא שינוי גדול שעשה אדם, לטוב או לרע, המעורר תדהמה בקרב מכריו.

חיתוך עץ צבעוני של האומן יעקב שטיינהרדט המתאר את השביל המוביל אל חומות בית לחם, 1955. באדיבות משפחת האומן יעקב שטיינהרדט

בית לחם יהודה היא עיר בנחלת יהודה, מדרום לירושלים, בדרך לחברון. העיר שוכנת בהרי חברון על גבול מדבר יהודה. צירוף השם "יהודה" נועד כדי להבדילה מיישוב אחר, שנמצא בצפון הארץ – בית לחם הגלילית שבנחלת שבט זבולון (יהושע יט, טו).

אלכסנדר בידה, משפחת אלימלך בדרכה למואב, בציור "גלות מיהודה", המאה ה-19, מתוך ויקישיתוף

במילים "וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ" מהדהדת פתיחתו של דגם סיפורי-מקראי מוכר על יציאת משפחה חשובה מן הארץ בשל רעב. כך עשה אברם וכך עשה גם יצחק, וגם בנוגע אליהם נכתב: "וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ". נראה כי המספר המקראי מבקש ליצור זיקה לסיפורי האבות.

קציר במצרים, המאה ה-11-13, מתוך ויקישיתוף

הסיפור במגילת רות מתרחש בין תקופת קציר השעורים לתקופת קציר החיטים. תקופת הקציר כולה מתחילה בראשית הקיץ – "עָבַר קָצִיר כָּלָה קָיִץ" (ירמיה, ח, כ) – ואורכה כשלושה חודשים. אך בעוד תחילת קציר השעורים סמוכה לחג הפסח, קציר החיטים נערך כשבעה שבועות לאחר מכן, סמוך לחג השבועות.
השעורה והחיטה הן משבעת המינים שנשתבחה בהם הארץ (דברים ח, ח), והן הרקע לסיפור אהבה ארץ ישראלי.

פלורנס רואו מספרת על הגיור האישי שלה ועל החיבור שלה לרות הגיורת.

ג'קי לוי שואל שאלות מאתגרות על מגילת רות ומיקומה כחלק מכ"ד ספרי המקרא.

ג'קי לוי שואל שאלות מאתגרות על מגילת רות ומיקומה כחלק מכ"ד ספרי המקרא.

פרופ' יאיר זקוביץ מסביר על ייחודה של מגילת רות ועל המציאות ההיסטורית המשתקפת במגילה.

פרופ' יאיר זקוביץ מסביר על ייחודה של מגילת רות ועל המציאות ההיסטורית המשתקפת במגילה.

Artisticco / Shutterstock.com

המטרה של ייבום היא לשמר את שם המת. מכיוון שלמת אין יורש, קיימת סכנה ששמו יִיכָּחֵד. כיצד משמר הייבום את שמו של האח המת? יש להניח שהבן שנולד אחרי הייבום ייקרא על שם המת, אך למרות זאת יש מדרשים שמפרשים את הפסוקים אחרת. חז"ל מניחים כי מטרת הייבום היא שיהיה יורש לנחלת המת.

Artisticco / Shutterstock.com

המטרה של ייבום היא לשמר את שם המת. מכיוון שלמת אין יורש, קיימת סכנה ששמו יִיכָּחֵד. כיצד משמר הייבום את שמו של האח המת? יש להניח שהבן שנולד אחרי הייבום ייקרא על שם המת, אך למרות זאת יש מדרשים שמפרשים את הפסוקים אחרת. חז"ל מניחים כי מטרת הייבום היא שיהיה יורש לנחלת המת.

זאב רבן, מגילת רות: שליפת הנעל, 1930. © משפחת האמן

לפי חוקי התורה, כשאדם נפטר ואין לו בנים – חייב אחיו לשאת את האלמנה לאישה כדי שתלד – ולמת יישאר זֵכֶר. זהו "חוק הַיִיבּוּם". אם האח מסרב לעשות זאת – נערך טקס חליצה: האלמנה מתייצבת לפני בית דין, חולצת את נעלו של הגבר, יורקת על הארץ ואומרת: "כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא יִבְנֶה אֶת בֵּית אָחִיו וְנִקְרָא שְׁמוֹ בְּיִשְׂרָאֵל בֵּית חֲלוּץ הַנַּעַל" (דברים, פרק כה פסוק ט).

זאב רבן, מגילת רות: שליפת הנעל, 1930. © משפחת האמן

לפי חוקי התורה, כשאדם נפטר ואין לו בנים – חייב אחיו לשאת את האלמנה לאישה כדי שתלד – ולמת יישאר זֵכֶר. זהו "חוק הַיִיבּוּם". אם האח מסרב לעשות זאת – נערך טקס חליצה: האלמנה מתייצבת לפני בית דין, חולצת את נעלו של הגבר, יורקת על הארץ ואומרת: "כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא יִבְנֶה אֶת בֵּית אָחִיו וְנִקְרָא שְׁמוֹ בְּיִשְׂרָאֵל בֵּית חֲלוּץ הַנַּעַל" (דברים, פרק כה פסוק ט).

שער העיר לא היה רק פתח כניסה בחומת העיר אלא מבנה רחב ממדים. בתוך המבנה שנקרא "שער העיר" ניהלו את המשפט, את המסחר ואת מוסדות השלטון המקומי ועוד.

שער העיר לא היה רק פתח כניסה בחומת העיר אלא מבנה רחב ממדים. בתוך המבנה שנקרא "שער העיר" ניהלו את המשפט, את המסחר ואת מוסדות השלטון המקומי ועוד.

שולה קשת, "רות", אקריליק על בד, 2011, 80X120 ס"מ, מתוך הסדרה "מסכת נשים א". © האמנית

שולה קשת, ילידת 1960, היא אומנית מזרחית פמינסטית. ביצירתה "רות", היא מציגה שמלה שעליה פסוקים שונים ממגילת רות ופירושים על הפסוקים, שחיברו נשים שונות שהאומנית פנתה אליהן. כך נעשית רות לאם גדולה האוספת אל חיקה נשים ומחשבותיהן.

על פי: מגילת רות – פירוש ישראלי חדש, עמ' 19.

שולה קשת, "רות", אקריליק על בד, 2011, 80X120 ס"מ, מתוך הסדרה "מסכת נשים א". © האמנית

שולה קשת, ילידת 1960, היא אומנית מזרחית פמינסטית. ביצירתה "רות", היא מציגה שמלה שעליה פסוקים שונים ממגילת רות ופירושים על הפסוקים, שחיברו נשים שונות שהאומנית פנתה אליהן. כך נעשית רות לאם גדולה האוספת אל חיקה נשים ומחשבותיהן.

על פי: מגילת רות – פירוש ישראלי חדש, עמ' 19.

Amir Ridhwan / Shutterstock.com

בתרבות היהודית נהוג להעניק את השם לתינוק במעמד ברית המילה. וזה נוסח מתן השם: "אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, קַיֵּם אֶת הַיֶּלֶד הַזֶּה לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ וְיִקָּרֵא שְׁמוֹ בְּיִשְׂרָאֵל…" באותו הרגע נאמר שמו של הילד בפעם הראשונה.

Amir Ridhwan / Shutterstock.com

בתרבות היהודית נהוג להעניק את השם לתינוק במעמד ברית המילה. וזה נוסח מתן השם: "אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, קַיֵּם אֶת הַיֶּלֶד הַזֶּה לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ וְיִקָּרֵא שְׁמוֹ בְּיִשְׂרָאֵל…" באותו הרגע נאמר שמו של הילד בפעם הראשונה.

המשוררת אגי משעול מספרת על מגילת רות, הספר שהוא האידיליה של המקרא, ספר שכולו יופי וטוב.

המשוררת אגי משעול מספרת על מגילת רות, הספר שהוא האידיליה של המקרא, ספר שכולו יופי וטוב.

מה היה מיוחד כל כך ברות המואבייה?
עודד הרוש מספר על מגילת רות ועל מעשי החסד המתוארים במגילה.

מה היה מיוחד כל כך ברות המואבייה?
עודד הרוש מספר על מגילת רות ועל מעשי החסד המתוארים במגילה.

יאן ויקטורס, בועז ורות, המאה ה-17, מאוסף הגלריה הלאומית של דנמרק, מתוך ויקישיתוף

בועז מזמין את רות להצטרף לסעודת הצהריים של הקוצרים, דבר לא מובן מאליו. הוא מגדיל ועושה וצובט לה קלי – כלומר מגיש לה את המזון בידיו שלו.
הפסוקים מלמדים אותנו על ארוחת הפועלים באותה העת, שכללה לחם ומטבל כלשהו. יש שיגידו שהכוונה ב"חומץ" היא ללַבַּנֶה, גבינה חמוצה. יש שיגידו שמדובר במאכל העשוי מצמח החִמְצָה, הלוא הוא החומוס האופייני למטבח המזרח-תיכוני.

עיבוד. על פי: גילה וכמן, מגילת רות : פירוש ישראלי חדש : הדי מגילת רות בארון הספרים היהודי לדורותיו, 2018, עמ' 86. © משכל

יאן ויקטורס, בועז ורות, המאה ה-17, מאוסף הגלריה הלאומית של דנמרק, מתוך ויקישיתוף

בועז מזמין את רות להצטרף לסעודת הצהריים של הקוצרים, דבר לא מובן מאליו. הוא מגדיל ועושה וצובט לה קלי – כלומר מגיש לה את המזון בידיו שלו.
הפסוקים מלמדים אותנו על ארוחת הפועלים באותה העת, שכללה לחם ומטבל כלשהו. יש שיגידו שהכוונה ב"חומץ" היא ללַבַּנֶה, גבינה חמוצה. יש שיגידו שמדובר במאכל העשוי מצמח החִמְצָה, הלוא הוא החומוס האופייני למטבח המזרח-תיכוני.

עיבוד. על פי: גילה וכמן, מגילת רות : פירוש ישראלי חדש : הדי מגילת רות בארון הספרים היהודי לדורותיו, 2018, עמ' 86. © משכל

ליבו של ביאליק היה קרוב אל "ארון הספרים היהודי" (שם כולל לספרות התורנית), והוא דאג לשלב ביצירותיו מוּבָאוֹת רבות מתוכו. כך בשירו "לבדי": "כולם נשא הרוח, כולם סחף האור… ואני גוזל רך נשתכחתי מלֵב תחת כנפֵי השכינה". השכינה – הנוכחות האלוהית, המהות האלוהית הנשית מדומה לציפור המגינה על גוזליה בעזרת כנפיה. בשיר אחר, "הכניסני", ביאליק מבקש מדְמוּת אהובה, אם ואחות, לחסות תחת כנפיה.

ליבו של ביאליק היה קרוב אל "ארון הספרים היהודי" (שם כולל לספרות התורנית), והוא דאג לשלב ביצירותיו מוּבָאוֹת רבות מתוכו. כך בשירו "לבדי": "כולם נשא הרוח, כולם סחף האור… ואני גוזל רך נשתכחתי מלֵב תחת כנפֵי השכינה". השכינה – הנוכחות האלוהית, המהות האלוהית הנשית מדומה לציפור המגינה על גוזליה בעזרת כנפיה. בשיר אחר, "הכניסני", ביאליק מבקש מדְמוּת אהובה, אם ואחות, לחסות תחת כנפיה.

ז'אן-פרנסואה מילה, מנוחת הקוצרים, 1853-1851, מתוך ויקישיתוף, מאוסף Museum of Fine Arts, Boston

היצירה מציגה הפסקת צהריים של איכרים בני זמנו של האמן במחוז CHAILLY, שנחשב באותה עת לאסם התבואה של צרפת. גם תמונה זו, כמו המלקטות (ראו: רות א), מעידה על מחאה חברתית מעודנת. בשנות ה-50 של המאה ה-19 צרפת הכפרית נשלטת יותר ויותר ע"י אצילים נפקדים שרצו למקסם רווחים ולא דאגו לרווחת עובדיהם. 

ז'אן-פרנסואה מילה, מנוחת הקוצרים, 1853-1851, מתוך ויקישיתוף, מאוסף Museum of Fine Arts, Boston

היצירה מציגה הפסקת צהריים של איכרים בני זמנו של האמן במחוז CHAILLY, שנחשב באותה עת לאסם התבואה של צרפת. גם תמונה זו, כמו המלקטות (ראו: רות א), מעידה על מחאה חברתית מעודנת. בשנות ה-50 של המאה ה-19 צרפת הכפרית נשלטת יותר ויותר ע"י אצילים נפקדים שרצו למקסם רווחים ולא דאגו לרווחת עובדיהם. 

צילום: אורי קולקר

בתארו את הצטרפותה של רות לעם ישראל ולאלוהיו משתמש בועז במילים "לחסות תחת כנפיו". מליצה זו חוזרת פעמים אחדות במקרא, כגון בדברי המשורר הפונה אל אלוהים ואומר: "ובצל כנפך אחסה" (תהילים נז, ב) או הבטחתו למאמין: "ותחת כנפיו תחסה" (שם, צא, ד) ועוד.

צילום: אורי קולקר

בתארו את הצטרפותה של רות לעם ישראל ולאלוהיו משתמש בועז במילים "לחסות תחת כנפיו". מליצה זו חוזרת פעמים אחדות במקרא, כגון בדברי המשורר הפונה אל אלוהים ואומר: "ובצל כנפך אחסה" (תהילים נז, ב) או הבטחתו למאמין: "ותחת כנפיו תחסה" (שם, צא, ד) ועוד.

כריכת הספר: שמואל יוסף עגנון, תמול שלשום, הוצאת שוקן, ‏1998 . © כל הזכויות שמורות

רות עוזבת את הוריה, את ארצה ואת מולדתה ומחליפה את היציב ואת המוכר בעולמה באשר לא ידעה "תמול [אתמול] שלשום", כלומר קודם לכן. רות בעצם פותחת דף חדש, אך גם גוזרת על עצמה חיים של עוני וזרות.

כריכת הספר: שמואל יוסף עגנון, תמול שלשום, הוצאת שוקן, ‏1998 . © כל הזכויות שמורות

רות עוזבת את הוריה, את ארצה ואת מולדתה ומחליפה את היציב ואת המוכר בעולמה באשר לא ידעה "תמול [אתמול] שלשום", כלומר קודם לכן. רות בעצם פותחת דף חדש, אך גם גוזרת על עצמה חיים של עוני וזרות.

chittakorn59/shutterstock.com

בַּחֲצִי הַלַּיְלָה, בשעה שבה כולם ישנים, מתרחשות במקרא ההפתעות הכי גדולות. פעם זה סיפור יציאת מצרים – זהו הזמן שבו הוטלה מכת בכורות (שמות יב, כט) – ופעם עלילות שמשון, החש בסכנה מפני חורשי רעתו, מתעורר "בחצי הלילה" ועוקר את שערי עזה ממקומם (שופטים טז, ג). בשעה דרמטית זו מתעורר בועז ומגלה שאישה שוכבת למרגלותיו.

נחמה גולן, אשת חיל, 2004, מתוך המיצב "אהל משלה", הגלריה האחרת, מכללת תלפיות.

הביטוי "אשת חיל" מופיע פעמיים בספר משלי, ופעם אחת בפרק זה בנוגע לרות. מדרש משלי עוסק בקשר בין המופעים האלה של הביטוי. המזמור המוכר "אשת חיל" נכלל מאז המאה ה-17 בסידורי התפילה של עדות רבות, והוא מושר בתחילת סעודת ליל שבת. יש הרואים בו שיר הלל לשבת, לתורה או לשכינה, אך מקובל יותר לראות בו שיר תודה והלל של הגבר לכבוד רעייתו, בעלת הבית, על טרחתה במהלך השבוע בכלל ולקראת השבת בפרט.

מבוסס על מגילת רות – פירוש ישראלי חדש עמ' 118-117.

רות ונעמי, יצירה של האמן עדי נס. © עדי נס.

סיפורן של רות ונעמי מתואר במקרא על רקע השדה, ואילו כאן יושבות שתי דמויות על אדמה שאינה אדמת שדה, אלא אזור של שוק או מחסן. זוהי לא אדמה שאפשר לעבד אותה כדי להצמיח פירות וירקות. את הפירות ואת הירקות יש לקנות בכסף.

ג'יימס טיסו, רות ובועז, 1902-1896, מאוסף המוזיאון היהודי, ניו יורק

בועז, שזה עתה התעורר משנתו באמצע הלילה, מביט בהפתעה ברות השוכבת מולו.
כף ידו המונחת על פיו מדגישה את מבוכתו מהסיטואציה הלא צפויה.
היצירה כמעט מוֹנוֹכְרוֹמָטִית, כולה בגוונים של אפור-שחור ולבן-צהבהב.

כרזה: לע"מ.

בחברה המקראית חלקת האדמה הייתה נכס משפחתי שעובר בירושה מאב לבניו. במקרה של קושי כלכלי שבעקבותיו נאלצת המשפחה למכור את השדה, יש זכות לקרוב משפחה (וגם ציפייה ממנו) לגאול את השדה, כלומר לקנות אותו בחזרה (פרטים בספר ויקרא כה, כה-כח).

מגילת רות מספרת את סיפורה המפתיע של רות. אישה מואבייה, אלמנה וענייה, שבזכות תכונותיה ובזכות אנשים טובים אחרים – הייתה לסבתא רבתא של דוד המלך.

בסרטון מתואר תהליך הכנת הלחם בחקלאות הקדומה, כפי שמפורט בתלמוד:
"כמה יגיעות יָגַע אדם הראשון עד שמצא פַּת לאכול: חרש וזרע וקצר ועִמֵר ודָשׁ וזָרָה וּבָרַר וטחן והרקיד ולָשׁ ואפה, ואחר כך אכל. ואני מַשְׁכִּים ומוצא את כל אלו מוכנים לְפָנַי…"

בסרטון מתואר תהליך הכנת הלחם בחקלאות הקדומה, כפי שמפורט בתלמוד:
"כמה יגיעות יָגַע אדם הראשון עד שמצא פַּת לאכול: חרש וזרע וקצר ועִמֵר ודָשׁ וזָרָה וּבָרַר וטחן והרקיד ולָשׁ ואפה, ואחר כך אכל. ואני מַשְׁכִּים ומוצא את כל אלו מוכנים לְפָנַי…"

מגילת רות מספרת את סיפורה המפתיע של רות. אישה מואבייה, אלמנה וענייה, שבזכות תכונותיה ובזכות אנשים טובים אחרים – הייתה לסבתא רבתא של דוד המלך.

כרזה: לע"מ.

בחברה המקראית חלקת האדמה הייתה נכס משפחתי שעובר בירושה מאב לבניו. במקרה של קושי כלכלי שבעקבותיו נאלצת המשפחה למכור את השדה, יש זכות לקרוב משפחה (וגם ציפייה ממנו) לגאול את השדה, כלומר לקנות אותו בחזרה (פרטים בספר ויקרא כה, כה-כח).

ג'יימס טיסו, רות ובועז, 1902-1896, מאוסף המוזיאון היהודי, ניו יורק

בועז, שזה עתה התעורר משנתו באמצע הלילה, מביט בהפתעה ברות השוכבת מולו.
כף ידו המונחת על פיו מדגישה את מבוכתו מהסיטואציה הלא צפויה.
היצירה כמעט מוֹנוֹכְרוֹמָטִית, כולה בגוונים של אפור-שחור ולבן-צהבהב.

רות ונעמי, יצירה של האמן עדי נס. © עדי נס.

סיפורן של רות ונעמי מתואר במקרא על רקע השדה, ואילו כאן יושבות שתי דמויות על אדמה שאינה אדמת שדה, אלא אזור של שוק או מחסן. זוהי לא אדמה שאפשר לעבד אותה כדי להצמיח פירות וירקות. את הפירות ואת הירקות יש לקנות בכסף.

נחמה גולן, אשת חיל, 2004, מתוך המיצב "אהל משלה", הגלריה האחרת, מכללת תלפיות.

הביטוי "אשת חיל" מופיע פעמיים בספר משלי, ופעם אחת בפרק זה בנוגע לרות. מדרש משלי עוסק בקשר בין המופעים האלה של הביטוי. המזמור המוכר "אשת חיל" נכלל מאז המאה ה-17 בסידורי התפילה של עדות רבות, והוא מושר בתחילת סעודת ליל שבת. יש הרואים בו שיר הלל לשבת, לתורה או לשכינה, אך מקובל יותר לראות בו שיר תודה והלל של הגבר לכבוד רעייתו, בעלת הבית, על טרחתה במהלך השבוע בכלל ולקראת השבת בפרט.

מבוסס על מגילת רות – פירוש ישראלי חדש עמ' 118-117.

chittakorn59/shutterstock.com

בַּחֲצִי הַלַּיְלָה, בשעה שבה כולם ישנים, מתרחשות במקרא ההפתעות הכי גדולות. פעם זה סיפור יציאת מצרים – זהו הזמן שבו הוטלה מכת בכורות (שמות יב, כט) – ופעם עלילות שמשון, החש בסכנה מפני חורשי רעתו, מתעורר "בחצי הלילה" ועוקר את שערי עזה ממקומם (שופטים טז, ג). בשעה דרמטית זו מתעורר בועז ומגלה שאישה שוכבת למרגלותיו.

פלורנס רואו מספרת על הגיור האישי שלה ועל החיבור שלה לרות הגיורת.

קציר במצרים, המאה ה-11-13, מתוך ויקישיתוף

הסיפור במגילת רות מתרחש בין תקופת קציר השעורים לתקופת קציר החיטים. תקופת הקציר כולה מתחילה בראשית הקיץ – "עָבַר קָצִיר כָּלָה קָיִץ" (ירמיה, ח, כ) – ואורכה כשלושה חודשים. אך בעוד תחילת קציר השעורים סמוכה לחג הפסח, קציר החיטים נערך כשבעה שבועות לאחר מכן, סמוך לחג השבועות.
השעורה והחיטה הן משבעת המינים שנשתבחה בהם הארץ (דברים ח, ח), והן הרקע לסיפור אהבה ארץ ישראלי.

אלכסנדר בידה, משפחת אלימלך בדרכה למואב, בציור "גלות מיהודה", המאה ה-19, מתוך ויקישיתוף

במילים "וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ" מהדהדת פתיחתו של דגם סיפורי-מקראי מוכר על יציאת משפחה חשובה מן הארץ בשל רעב. כך עשה אברם וכך עשה גם יצחק, וגם בנוגע אליהם נכתב: "וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ". נראה כי המספר המקראי מבקש ליצור זיקה לסיפורי האבות.