סדרת הסרטונים "התנ"ך בקומיקס", שנעשתה על ספר שמואל, מציגה את הדרמה בסיפור המקראי באמצעות קריינות, איורים ופסוקים מהטקסט המקראי.

הממלכה נקרעה מעל שאול והוא אפוף רוח רעה. דוד נמשח בסתר ורוח ה' עימו. הסרטון מספר על מערכת יחסים קשה של רודף ונרדף.

 

בסיפורי שאול ודוד בולט מוטיב הבגד, הנזכר גם במעמד כריתת כנף המעיל בפרק טו. על פי סברה הרווחת במחקר, לבגד יוחס תפקיד סמלי – הבגד סימן את המעמד, ולעיתים ראו בהעברת הבגד ביטוי להעברת הסמכות או התפקיד. לפיכך אפשר להבין את מעשהו של דוד בשני רבדים. האחד, הוכחה ממשית לשאול שדוד היה יכול לפגוע בו. השני, ברובד הסמלי, כריתת הכנף כרמז לכריתת המלוכה משאול.

מבוסס על: שמואל אברמסקי ומשה גרסיאל (עורכים), עולם התנ"ך, שמואל א', 2002, עמ' 194, הוצאת דברי הימים. © הזכויות בעולם התנ"ך שמורות לד"ר יהודה עתי.

עד תקופת המלכים לא היה צבא סדיר בישראל, שאול היה הראשון שהקים צבא קבע של שלושת אלפים איש.
שלושת אלפים המגויסים היו גרעין צבאו של שאול. הם חולקו לשלוש חטיבות. אחת מהן, מעין עתודה, הוצבה בגבעת בנימין, מקום מרכז השלטון, בפיקוד יורש העצר יונתן.

נראה ששאול נכנס אך מעט פנימה למערה, ואילו דוד ואנשיו כבר היו בעומק המערה ונחבאו בצידיה האפלוליים. עיניהם כבר התרגלו לחשכת המערה, בניגוד לעיניו של שאול.
אנשי דוד רואים עתה את שאול ללא הדר מלכות, כשהוא נצרך לנקביו. במצב אנושי זה המלך פגיע ביותר.

מבוסס על: שמואל אברמסקי ומשה גרסיאל (עורכים), עולם התנ"ך, שמואל א', 2002, עמ' 193, הוצאת דברי הימים. © הזכויות בעולם התנ"ך שמורות לד"ר יהודה עתי.

נווה המדבר עין גדי נמצא לחופו של ים המלח. נראה כי הכוונה בפסוקים היא לאזור נרחב ולא למקום מדויק, כולל סביבות עין גדי והמעיינות השופעים של נחל דוד ונחל ערוגות. המילה "מדבר" כאן, כמו במקומות אחרים במקרא, משמעותה מקום מרעה, ולא ישימון. בפרק אין התייחסות ברורה לעיר בשם עין גדי אלא לאזור.

מבוסס על: שמואל אברמסקי ומשה גרסיאל (עורכים), עולם התנ"ך, שמואל א', 2002, עמ' 192, הוצאת דברי הימים. © הזכויות בעולם התנ"ך שמורות לד"ר יהודה עתי.

רמברנדט צייר את הרגע שבו דוד חותך את כנף המעיל של שאול. שאול נראה כורע בתוך המערה כדי לעשות את צרכיו – פגיע, מתנדנד בחוסר שיווי משקל – כשדוד מתגנב וחותך את בגדו. החייל העומד על משמרתו מאחורי הסלע אינו מודע כלל לסכנה האורבת למלך.
גרסתו של רמברנדט מציגה את האירוע באופן נָטוּרָלִיסְטִי – כלומר תיאור המציאות בדרך טבעית, ריאליסטית ואף בוטה.

 

בכתב יד מהמאה הארבע-עשרה נראה דוד, בציור נאיבי, אוחז במספריים כשל חייט (כאילו הוא עומד לעשות שינוי בבגד) וגוזר בשלווה את כנף הגלימה, בעוד המלך אינו מרגיש דבר. לעומת שלוותו של דוד, אנשיו נראים מכווצים מפחד (בפינה השמאלית העליונה של הציור).

המשל הקצר שבו השתמש דוד ניתן להבנה בשני אופנים. "מֵרְשָׁעִים יֵצֵא רֶשַׁע", כלומר מעשי הרשע הם מעשיהם של הרשעים בלבד. מכאן שדוד, שחס על חיי שאול, אינו רשע.

עניינו של הסיפור בפרק כד הוא הצגת גדולת הנפש של דוד. כאשר שאול נתון בידו של דוד, אף שרדף את דוד ללא הרף, אין דוד גומל לו כגמולו, ועל אף דברי אנשיו אין הוא פוגע בו לרעה. אפילו על כריתת כנף המעיל של שאול, נוקף אותו מצפונו.

המדרש מדגיש את המצב המורכב שבו נמצא דוד כאשר הוא בורח מפני שאול.

המצלמה מעלה על המסך שלושה גיבורים – שאול ודוד וגיבור נוסף – המעיל. הדרמה המרכזית מתרחשת בין דוד לשאול. אך המדרש מזהה דרמה נוספת – בין דוד למעיל.