בארמון 'בית הארזים' שהקים דוד המלך בעזרת חירם מלך צור נוסדה מלכות בית דוד ששלטה למעלה מ-400 שנה. הסרט מזמין את הצופה להיכנס אל שרידי ארמונו של דוד ולצפות באירועים מרכזיים שהתרחשו בו.

אין בירושלים אוצרות טבע או נמל טבעי והיא גם לא יושבת על עורק תחבורה בינלאומי. מדוע, אם כן, בחר בה דוד המלך להיות בירת מלכותו?

חטא דוד עם בת שבע המסופר בפרק יא הוא נקודת מִפְנֶה בחייו של דוד – ממלך מצליח, מקים הממלכה המאוחדת, למלך שעובר משבר אחר משבר.

לעשיר אחד יש הרבה מאוד צאן ובקר, ולשכנו העני יש רק כבשה אחת קטנה.
מה קורה כאשר מגיע אורח לביקור בבית העשיר?

רועה נושא כבשה. פסלון חרס מן העיר גרסו במסופוטמיה, המאה ה-17 לפנה"ס. כל הזכויות ב"עולם התנ"ך" שייכות לד"ר יהודה עתי.

בן מוות – ראוי לעונש מוות. בחוק הישראלי אין ולא היה עונש מוות על גזל. דברי דוד נבעו מרוגזו על כך שהכבשה שנגזלה הייתה יחידה לבעליה ואהובה עליו מאוד, בעוד שלגוזֵל היה מקנה רב.
אַרְבַּעְתָּיִם – פי ארבעה. בהתאם לחוק המקראי הנוגע לתשלום פיצוי (החוק מובא בספר שמות פרק כא, לז), דוד קובע את גובה הפיצויים שחייב העשיר לעני. דוד ישלם על חטאו כמידה הזו, ויאבד ארבעה מבניו בפרקים הבאים: התינוק שנולד בפרק יב, אמנון, אבשלום ואדוניהו.

עיבוד. על פי: שמעון בר-אפרת, מקרא לישראל: שמואל ב', 1996, עמ' 120. © הוצאת ספרים עם עובד.

מוזיאון הארכיאולוגיה בעמאן, המוזיאון הוקם במקום בו שכנה רבת עמון ההיסטורית. צילום: Jean Housen, ויקישיתוף, CC BY-SA 3.0

לפי פירוש עולם התנ"ך, "עיר המלוכה" הוא שם כללי המתייחס לכל אזורי העיר. יואב כבש את העיר, ודוד השלים את המלאכה.
ביאור שטיינזלץ מפרט:
עיר המלוכה – מתחם בית המלך שהיה קריה בפני עצמה.
עִיר הַמָּיִם – הרובע שבו מקורות המים של העיר.

מפת הסהר הפורה. Amirki, Levant_Wikimedia Commons, CC BY 3.0

רבה הייתה עיר הבירה של ממלכת עמון, ששכנה ממזרח לירדן. בין העמונים לבין
בני ישראל פרצו במהלך השנים מלחמות רבות.
בספר שמואל א פרק יא למדנו שהמעשה הראשון של שאול כמלך ישראל היה לצאת להילחם בנחש העמוני, מלך בני עמון, שאיים על השבטים שישבו ממזרח לירדן.

עטיפת הספר: משה שמיר, "כבשת הרש", מהדורה מיוחדת לשנת היובל, הוצאת עם עובד, ‏1998. © כל הזכויות שמורות.

משה שמיר היה סופר, מחזאי, מבקר ספרות, איש ציבור ישראלי וגם חבר כנסת מטעם הליכוד. בשנת 1956 כתב את הרומן ההיסטורי "כבשת הרש".
האירועים מתוארים כיומן שכותב אוריה החיתי בלילות האחרונים לחייו. היומן מסתיים בדברים של חברו, שמספר את שהתרחש אחרי מותו.
הבחירה לספר את הסיפור דווקא מנקודת מבטו של החייל, מאפשרת לנו להתבונן בדמותו של דוד מהצד, והדמות שעולה מתוך יומנו של אוריה אינה מחמיאה כלל.

מבוסס על: מיכל שוורץ, "זה אופייה של מנהיגות", אתר מיזם 929

רמברנדט, נתן ודוד, 1653, מאוסף מוזיאון המטרופוליטן

הצייר הנודע רמברנדט הרבה לצייר נושאים תנ"כיים. ביצירותיו העניק לסיפורי התנ"ך ולדמויות המופיעות בהם אֱנוֹשִׁיוּת, ובאמצעות זאת הצליח לגעת בלב הצופים.
ברישום זה לכד רמברנדט רגע אחד בפרשה. כוחו של דוד המלך נראה רב: הכתר על ראשו, החרב בידו, תנוחת ההסבה שלו על הכורסה. הוא מקשיב בריכוז למשל כבשת הרש, ואינו מודע לכך שהמילים שבפיו של נתן הנביא עומדות לחשוף את מעשיו הקשים, המסתתרים מאחורי חזותו האצילית.

איור: מיכל בן חמו

עבדיו של דוד מתפלאים על התנהגותו. דווקא לאחר מות הילד הוא חזר לאכול.
תשובתו השקולה בנוגע לבנו המת מבטאת גם ריחוק רגשי וגם השלמה קורעת לב עם הגורל.

בסתר ולנגד השמש. shutterstock.com

נתן הנביא חושף את מה שדוד ביקש במאמץ רב להסתיר. "נֶגֶד הַשָּׁמֶשׁ" – לעיני השמש, כך אומר הנביא ומתכוון כי דינו של דוד ימוצה לעיני כול. עונשו השני ברשימה, לקיחת נָשָׁיו ונתינתן לאחרים, תואם לחטא של דוד – לקיחת אשת אוריה להיות לו לאישה.
בהקשר אחר ובתקופה אחרת לגמרי, מיוחס לשופט היהודי-אמריקאי לואי ברנדייס המשפט: "אור השמש הוא המטהר הטוב ביותר", השקיפות מטהרת את השירות הציבורי ומרחיקה אותו מהשחיתות.

גבולות הממלכה מתרחבים. ועם זאת, המוסר של דוד שְׂבַע הניצחונות מתרופף, וכשהוא חושק בבת שבע הנשואה – הוא שולח את אוריה בעלה למות בקרב כדי שיוכל לקחת אותה לעצמו. נתן הנביא מלמד אותו לקח בעזרת משל "כִּבְשַׂת הָרָשׁ".

אחד ממכתבי אל עמרנה, מכתבו של עַזירוּ מלך ממלכת אמורו לפרעה. מתוך ויקישיתוף

הדיפלומטיה במקרא ובמזרח הקדום נוהלה באמצעות שליחים שהיו מאומנים בפיתוח ערוצי תקשורת עם השליטים. הדיפלומטיה עד היום היא חלופה מתוחכמת ופחות אלימה (ממלחמה) לניהול יחסים בין עמים וקבוצות. מעניין שבשני מקרים קודמים (שופטים יא, שמואל א, יא) פתחו בני ישראל במשא ומתן עם מלך עמון וניצלו את הזמן הזה לגיוס צבא לוחמים; וכאשר הלוחמים היו מוכנים – פתחו במתקפת פתע. בשתי המלחמות ניצחו בני ישראל את בני עמון.

עיצוב זקן על ידי ספר בסין צילום: Gusjer at flickr,, CC BY 2.0

הַזָקָן נחשב מאז ומעולם סמל לגבריות, בין שהוא עבות ופרוע ובין שהוא גזוז ומטופח. גילוח הַזָקָן על ידי מישהו אחר שאינו ספר או משרת הוא מעשה השפלה מכוון. גילוח חצי זקן נועד להדגיש את ההשפלה ביתר שאת, ולאורך זמן.
דוד משגר את השליחים להסתתר ביריחו עד שזקנם יצמח.

על פי: מיכאל הנדלזלץ, "העניין עם הזקן", אתר מיזם 929+ קישור ישיר

מפת המזרח הקדום בסביבות 830 לפנה"ס. Levant_830.svg: Briangotts on en.wikipedia and Slashme on en.wikipedia derivative work: Amirki , ויקישיתוף, CC BY-SA 3.0

השם "עמון" מציין עם וארץ בעבר הירדן המזרחי. ואלו הם גבולות ארץ עמון: בצפון – נחל יבוק, הגלעד והבשן; בדרום – נחל חשבון ומואב; במערב – הירדן; ובמזרח – המדבר. העמונים קרובים במוצאם לבני ישראל. ממלכת עמון הוקמה יחד עם ממלכות אדום ומואב במאה ה-13 לפני הספירה.

גוסטב דוֹרֵה, דוד תוקף את העמונים, 1866

הציור מתאר את המערכה האחרונה בַּקְרָב עם עמון, המתוארת בפרק. במרכז הציור – מרכבת המלך דוד שיואב קרא לו להגיע למערכה. המלך אינו נוהג במרכבה אלא יושב מאחור. לצד המרכבה נראים עשרות חיילים עמונים הרוגים. הפרטים מעידים על יחסם האכזר של הישראלים כלפי העמונים.

Nitikorn Poonsiri / Shutterstock.com

המערכה קשה, ויואב ואבישי נערכים למלחמה בשתי חזיתות – מִפָּנִים וּמֵאָחוֹר. הכוח העיקרי, נבחרי בחורי ישראל, יילחם בארמים בפיקודו של יואב, ויתר העם יילחם בעמון בפיקודו של אבישי.

comicvector / pixabay.com

"חֲזַק וְנִתְחַזַּק" הם דברי עידוד, שפירושם: תהיה חזק – ונתחזק גם אנחנו; נתמלא כוח ואומץ.
השורש "חזק", המבטא את העניין העיקרי, בא ארבע פעמים בפרק.

בשעה שצבא ישראל נלחם בעמונים, קם דוד מלך ישראל מתנומת הצהריים, מתהלך על גג ארמונו ורואה אישה טובת מראה מתרחצת בסמוך. הוא מצווה לשלוח אותה אליו ושוכב איתה, למרות שהוא יודע כי היא אשת איש, וכי בעלה הוא אחד מבכירי לוחמיו – אוריה החתי.
בת שבע הרה לדוד, ודוד מצידו מנסה לטשטש את חלקו ולגרום לאוריה להגיע לביתו, ובכך להעביר אליו את האחריות להיריון. אוריה מסרב לשתף פעולה, ודוד טומן לו מלכודת מוות.

קרדיט: התנ"ך בקומיקס – דוד ובת-שבע / mikranetComics 2013

קרדיט: שמואל ב יא- כד. החטא ועונשו / 929 תנך ביחד, 2016

לפניכם סרטון אנימציה בשיטת whiteboard וסרטון קומיקס, העוסקים בפרשת דוד ובת שבע. הסרטונים נעשו בשיטות איור שונות ומתוך נקודות התבוננות שונות על הפרק.

תבליט כיבוש שושן בירת עילם בידי אשורבניפל מלך אשור ב-647 לפנה"ס. החיילים האשורים מפילים את החומות ומוציאים שלל מן העיר. מתוך ויקישיתוף

מצור היה שיטת לחימה שהייתה מקובלת בעת העתיקה. כוח צבאי שהתקשה לכבוש עיר בהתקפה ישירה, היה מטיל עליה מצור: הוא היה מקיף את העיר וחוסם את דרכי אספקת המזון ולפעמים גם את אספקת המים. המצור היה משולב בהתקפות על ביצורי העיר ועל חומותיה ומגדליה כדי לפרוץ אליה ולכבוש אותה. עיר שאויבים שמו עליה מצור נקראה "עיר נצורה".

נוסח הקרדיט: מבוסס על יהודית ליפשיץ, עודד ליפשיץ ועומר סרגי, תנ"ך לחטיבת הביניים: ממלכת דוד ושלמה, 2012, עמ' 104. © מטח ויד יצחק בן צבי

חותם עם הכתובת "לחנמלך ישמעאל", תקופת הברזל ב, ירושלים באדיבות רשות העתיקות. החותמת שימשה לחתימת צווים, פקודות ומכתבים והעניקה אישור לכך שבעל החותם הוא מי שמעביר את המסר.

בעולם העתיק לא היו לא אמצעי תקשורת ולא מכשירי קשר כפי שיש היום. גם רשת דואר עדיין לא הייתה. לכן המנהיגים, אנשי המלך וראשי הצבא, היו מעבירים ביניהם פקודות ומסרים באמצעות שליחים מיוחדים שנקראו "רצים". פקודה כתובה היו מפקידים בידי רץ במכתב סגור וחתום, והרץ היה מעביר את המסר לידי הנמען.

מבוסס על יהודית ליפשיץ, עודד ליפשיץ ועומר סרגי, תנ"ך לחטיבת הביניים: ממלכת דוד ושלמה, 2012, עמ' 107. © מטח ויד יצחק בן צבי

הקפלה הסיסטינית, פרסקו מיכלאנג'לו: מותו של אוריה, 1509, מתוך ויקישיתוף

הכתוב מדגיש כי אוריה שכב "פֶּתַח בֵּית הַמֶּלֶךְ" עם "כָּל עַבְדֵי אֲדֹנָיו". "פתח בית המלך" הוא המקום שבו נמצאת יחידת המשמר המלכותי – יחידת "הַגִּבֹּרִים אֲשֶׁר לְדָוִד", שאוריה החתי נמנה עם חייליה (שמואל ב, כג, לט ; דברי הימים א, יא, מא). בחירתו של אוריה לשכב לישון בפתח בית המלך, במקום ציבורי, ולא לרדת לביתו הפרטי, יכולה לנבוע מתוך נאמנות ללוחמים או מתוך מודעות למה שהתרחש בהעדרו.

מבוסס על: שמואל אברמסקי ומשה גרסיאל (עורכים), עולם התנ"ך – שמואל ב', 2002, עמ' 108. © כל הזכויות שמורות לדברי הימים – הוצאה לאור. הזכויות בעולם התנ"ך שמורות לד"ר יהודה עתי

מיקום העיר רבה. כרטוגרפיה: סופר מיפוי

רבה הייתה עיר הבירה של ממלכת עמון, ששכנה ממזרח לירדן. בין העמונים לבין
הישראלים פרצו במהלך השנים מלחמות רבות.
בספר שמואל א פרק יא למדנו שמעשהו הראשון של שאול כמלך ישראל היה לצאת להילחם בנחש העמוני, מלך בני עמון, שאיים על השבטים שישבו ממזרח לירדן.

איוון שוובל, אוריה ודוד, 1983 © באדיבות המשפחה

האומן, איוון שוובל, בחר למקם את שיחתם של דוד ואוריה במרכז ירושלים המודרנית. דוד אדום שיער רוכן אל עבר אוריה הלבוש מדי צבא. נראה כי דוד מפציר בו לשתות מכוס היין שעל השולחן. אוריה נראה מסויג, מופנם, מחייך לעצמו ואולי מבושם קלות מהשתייה. האם הוא ידע משהו שדוד לא ידע?!

איור: fle-x-elf/shutterstock.com

יואב חושש מתגובת דוד כשישמע את הדיווח על המתים במלחמה, על אלו שמתו יחד עם אוריה. אבל תגובתו של דוד מלמדת יותר מכול על הניכור שלו כלפי המתרחש בחזית. באמירה צינית וכלאחר יד דוד מציין כי במלחמה נהרגים אנשים, וכי אין אפשרות להימנע מכך. נראה שלתפיסתו, החרב הקוטלת היא האשמה ולא בני האדם המחזיקים בה.

איור: bicubic/shutterstock.com

דוד שולח את אוריה החתי בחזרה אל שדה הקרב ונותן בידו את גזר דינו: הצבתו והפקרתו בחזית המלחמה. פרשנים וחוקרים הבחינו כי יואב לא ביצע את הוראת דוד הכלולה בגזר הדין כלשונה וכפרטיה, שהרי דוד ציווה על גרימת מותו של אוריה במסגרת של קרב בוגדני יזום נגד בני עמון.

ציור קיר של תות ענח' אמון על מרכבת קרב משמיד את אויביו באמצעות קשת, בסביבות 1327 לפני הספירה, מתוך ויקישיתוף

עיקור הסוסים הנזכר בפסוק הוא כריתת הגידים המחברים את פרסת הסוס אל הארכובה (הברך). בכך חדל הסוס לשמש כבהמת מלחמה. לדעת כמה חוקרים, הוויתור על השימוש ברכב משקף תקופה קדומה בתולדות ישראל שבה לא היו בני ישראל מיומנים דיים לטפל בסוסים ולעסוק בתחזוקת המרכבות.
הגישה לרכב עתידה להשתנות רק בימי שלמה, שהרבה בבניית מבצרים וביבוא מרכבות וסוסים.

מבוסס על שמואל אברמסקי (עורך), עולם התנ"ך -שמואל ב, 1996-1993, עמ' 86. © הזכויות בעולם התנ"ך שמורות לד"ר יהודה עתי

Yanivreg, מפת אזורים בארץ, הגלעד, CC BY-SA 3.0

"לוֹ דְבָר" היא עיר בגלעד ממזרח לירדן. הימצאות מפיבושת שם, מעידה על פיזורם של צאצאי שאול מפחד משטרו של דוד. מפיבושת, הירא מדוד, משיב בהכנעה שמגיעה עד לכלל השפלה עצמית והתבטלות, והוא רואה במעשהו של דוד כלפיו (לעומת יחסו ליתר בני שאול) מעשה של חסד.

מבוסס על אברהם לבנון, ויהי בימי שאול : בית שאול המלך, 2001, עמ' 153. © הוצאת כרמל

ממלכת דוד והממלכות השכנות במאה העשירית לפנה"ס קרטוגרפיה: תמר סופר

צובה מוכרת גם כארם צובה (או צובא), ממלכה ארמית בדרום סוריה מצפון לדמשק. למלחמה נגד ארם צובה ולתוצאות הניצחון עליה מוקדשת כמחצית הפרק, מכיוון שממלכה זו הייתה החזקה ביותר באזור ובעלת ההשפעה הרבה ביותר.
גם אם נניח שהמספרים הנקובים במקרא בדבר החילות הארמיים שנלחמו נגד דוד מופרזים, הם משמשים המחשה לכוחה הצבאי הרב של ארם צובה בחיל רגלים וברכב.

מבוסס על שמעון בר-אפרת, מקרא לישראל: שמואל ב, 1996, עמ' 85. © הוצאת עם עובד.

נשים פורצות דרך – נחמה פוחצ'בסקי, זלדה, עיצוב אסנת אשל, תאריך הופעה: 09/02/2016, באדיבות השירות הבולאי, דואר ישראל

מפיבושת, בנו הפיסח של יהונתן בן שאול, הוא מהדמויות השוליות במקרא.
לעומת זאת בשירתה של המשוררת זלדה (1914–1984) הוא זוכה למקום של כבוד ומוזכר, אם במפורש ואם ברמז, בשלושה שירים.
בשירה זה חוזרים שני היבטים מרכזיים המופיעים בסיפור המקראי – הזיקה בין מפיבושת ליהונתן, המחייבת את דוד, והבלטת הניגוד בין ציבא לבין מפיבושת.
בבית הראשון מופיעה הציפור, ובבית האחרון – הנחש. המשוררת מציגה את הציפור כמחזה יפה, תמים ונמרץ ואת הנחש כמאוס וערמומי. בעולם הטבע היחס בין בעלי חיים אלו הוא של טורף ונטרף.

מבוסס על:  מרים סקלרץ, מפיבושת – מן המקרא לשירת זלדה.

אוסף ספריית ומוזיאון מורגן ( MS M.638 fol. 40v). מתוך ויקישיתוף

באיור, הלקוח מתוך תנ"ך מורגן המאויר – אחת היצירות המרשימות של ימי הביניים, מפיבושת כורע לפני דוד. מלוויו מסייעים לו בשל נכותו: "וְהוּא פִסֵּחַ שְׁתֵּי רַגְלָיו" (פסוק יג). בפסוקים מצוין כי מפיבושת משתחווה פעמיים. בפעם הראשונה (פסוק ו), בפגישתו עם דוד הוא נופל על פניו בהתאם לנימוסי החצר אך זהו גם סימן לחרדתו מפני דוד. בפעם השנייה (פסוק ח), מתוך הודיה על מעשיו של דוד כלפיו.

Ekaterina Popelniak / Shutterstock.com

פעולותיו של מפיבושת – השתחוויות בפני דוד, ומילותיו של מפיבושת – "עבדך", מלמדות על יחסי הכוחות בין השניים. מפיבושת מכנה את עצמו "כלב מת" כדי להדגיש את חוסר חשיבותו. בתקופת המקרא כלב נחשב נחות בחייו, קל וחומר במותו. היום הכלב אומנם ידוע כחברו הטוב ביותר של האדם, אך מתוך הכתוב עולה תמונה אחרת שלפיה הכלב הוא דימוי לחוסר הערך של האדם.

מבוסס על שמעון בר-אפרת, מקרא לישראל: שמואל ב, 1996, עמ' 99. © הוצאת עם עובד.

Vectorpocket / Shutterstock.com

הזכות לאכול לחם, כלומר לסעוד, על שולחן המלך, מעידה על יחס מיוחד ועל רצון טוב ואהדה מצד השליט. הביטוי מופיע בהקשרים שונים פעמים אחדות במקרא, בין השאר בדברי אליהו לאחאב במלכים א יח, יט: "וְעַתָּה שְׁלַח קְבֹץ אֵלַי אֶת כָּל יִשְׂרָאֵל אֶל הַר הַכַּרְמֶל וְאֶת נְבִיאֵי הַבַּעַל אַרְבַּע מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים וּנְבִיאֵי הָאֲשֵׁרָה אַרְבַּע מֵאוֹת אֹכְלֵי שֻׁלְחַן אִיזָבֶל."
דוד פועל באופן שונה מהמצופה – הוא אינו פוגע במפיבושת, שהוא נצר לבית שאול, אלא מזמין אותו אל ארמונו ופורש עליו את חסותו.

מבוסס על שמעון בר-אפרת, מקרא לישראל: שמואל ב, 1996, עמ' 99. © הוצאת עם עובד.

דוד לא מסוגל לשבת בנוחות בארמונו בשעה שארון ה' שוכן באוהל יריעות, וברצונו לבנות בית מקדש כדי להציב בו את הארון.

דוד מתייחס ברצינות רבה לתפקידו כמלך. בסרטון מפורטות הסיבות הפוליטיות שבגללן בחר בירושלים לעיר הבירה החדשה.

איוון שוובל, דוד מכרכר בכל עוז לפני ה`, 1983-1996

ביצירה של איוואן שוובל מסוף המאה ה-20 מתואר דוד הרוקד באמצעות שימוש בצבעים עזים, בניגוד לבתי ירושלים שברקע, המצוירים בשחור-לבן. משיכות המכחול המעגליות על הקרקע וממעל יוצרות תחושה שכל העיר ואף השמיים רוקדים עם דוד. מעניין ששוובל בחר לצייר את ירושלים המודרנית של המאה ה-20 כרקע לעלילה שהתרחשה כ-3,000 שנה לפני כן.

ג'יימס טיסו, מיכל צופה בדוד מן החלון, 1902-1896 מתוך ויקישיתוף

וַתֶּאֱהַב מִיכַל בַּת-שָׁאוּל אֶת דָּוִד — וַתִּבֶז לוֹ בְּלִבָּהּ
(ספר שמואל א', פרק י"ח, פסוק כ'; ספר שמואל ב', פרק ו', פסוק ט"ז)

מפה המתארת את מסלול נדידת ארון ה' משילה לקרב אבן העזר. הארון המשיך לנדוד לאשדוד, בית שמש, קריית יערים ולבסוף הועלה לירושלים.סופר מיפוי.

מרגע שקיבל משה את לוחות הברית במדבר, נדד הארון שוב ושוב. לאחר תקופה לא ארוכה של משכן קבוע במקדש שילה, המשיך הארון לנדוד ברחבי הארץ כתוצאה ממלחמות ומאי-יציבות שלטונית. התיאור של נדודי הארון לאורך ספר שמואל, כמו תואם לעלילות בני ישראל ומלחמותיהם.

מושב עוזה – מראה מהאוויר, צילום: עמוס מרון, מתוך ויקישיתוף, CC BY 3.0

לאחר שנים של נדודי הארון, סוף סוף מביאים אותו למשכן קבוע. עוזה בן אבינדב מבקש למנוע את נפילת הארון מהעגלה, אך נגיעתו בארון מביאה למותו מיד ה'.
בקִרבה לארון הברית יש סכנה, היזכרו למשל בצרות של הפלשתים כאשר הארון היה במחנה שלהם. אבל לעוזה היו כוונות טובות, ולכן קשה להבין מדוע נענש.

יוליוס שנור פון קרולספלד, תחריט, המאה ה-19, מתוך ויקישיתוף

מיכל, בתו של שאול, מתבוננת בדוד מן החלון בזמן שהוא שהוא רוקד עם ארון הברית, ובזה לו בליבה. כשהם נפגשים, היא משתפת אותו ברגשותיה אלו. מירתה "מַה נִּכְבַּד הַיּוֹם מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל" נאמרת בציניות, בלעג, וכוונתה למעשה הפוכה – היא לועגת לדוד אשר רוקד כך, ממש כמו "אַחַד הָרֵקִים", כמו אדם פשוט. אבל זה לא רחוק מן האמת, דוד אכן היה אחד מן העם. הוא עלה לגדולה בהדרגה בביתו של שאול המלך, שלא כמו מיכל, שנולדה למלך ובוודאי היו לה גינונים בהתאם.

ציור קדום של מגן דוד משנת 1008 על כריכת כתב יד לנינגרד

אמירתו של אלוהים לדוד מזכירה את הבטחתו לאברהם: "וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל וַאֲבָרֶכְךָ וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ". הדמיון בהבטחות בוודאי אינו מקרי.

האם ה"אשישה" היא מנת יין שנשמרה בקנקן? קנקן אגירה ליין, מהאתר לכיש, סוף המאה ה- 8 לפני הספירה. אוסף רשות העתיקות. צילום © מוזיאון ישראל, ירושלים

יום הגעת ארון הברית לירושלים הוא יום של חג עבור העם. דוד חולק את השמחה עם נתיניו גם באמצעות חלוקת מזון. לא ידוע בדיוק מה משמעות המילה "אשפר", שהיא מילה יחידאית במקרא, אך נראה שהכוונה למנת בשר כלשהי.

הובלת ארון הברית, תבליט מוזהב, מתוך ויקישיתוף

דוד מעלה את ארון הקודש לירושלים – עיר הבירה החדשה. על ידי הבאת ארון ה', דוד מעוניין ליצור בסיס איתן לממלכתו מבחינת השלטון והפולחן, וזאת לאחר תקופה ארוכה של אי-יציבות שלטונית שבאה לידי ביטוי גם בנדודי הארון.

פרשן ימי הביניים רבי אברהם אבן עזרא ניסה אף הוא להבין את אמירתו של דוד על העיוורים והפיסחים:

בסרטון מוצג ניסיון לשחזר את הטקטיקה הצבאית של דוד בזמן כיבוש העיר מן היבוסים. שיחזור זה משלב בין המתואר בפרק שלנו ובין המתואר בדברי הימים.

בסרטון מתוארות פעולותיו של דוד כדי לתפוס את מקומו כמלך על הממלכה כולה לאחר מות שאול ויהונתן.

חיילים מכוח צנחנים, שהיו מהראשונים שהגיעו לכותל המערבי. צילום: דויד רובינגר, לע"מ

דויד המלך בחר בעיר היבוסית מאחר שהמיקום הגיאוגרפי שלה היה ניטרלי לשבטים, ולכן יכלה להיות העיר שתאחד את הממלכה מחדש. אילו רק ידע איזו השפעה עצומה תהיה לבחירה זו…

3D_creation / Shutterstock.com

בניסיון לשכנע את דוד למלוך עליהם, הציגו נציגי שבטי ישראל טיעון שני, שעל פיו גם בזמן ששאול היה המלך, מבחינתם דוד היה מנהל העניינים בממלכה. הביטוי "מוציא ומביא" מבטא את יכולותיו של דוד כמנהיג בכלל – וכמנהיג צבאי בפרט, כפי שעמד בראש לוחמיו, יצא איתם למלחמה ודאג להחזירם לנחלתם.

פאזל – דימוי של יצירת שלם על ידי חיבור חלקים. Maria Kazanova / Shutterstock.com

נציגים משבטי ישראל הגיעו לעיר חברון כדי לבקש מדוד שישלוט בממלכה המאוחדת. לאחר שנים של פילוג בין תומכי בית דוד ובין תומכי בית שאול, ייתכן ששבטים שמזדהים עם בית שאול מסתכנים כשהם פונים אל דוד.

מפת ממלכת דוד, הממלכה המאוחדת 968-990 לפני הספירה. קרטוגרפיה: תמר סופר. © מטח

המקרא מספר על כמה כיבושים של ירושלים הכנענית: על ידי יהושע ( יהושע פרק י) ועל ידי שבט יהודה (שופטים א), ולמרות זאת בימי דוד ירושלים היא עדיין עיר נוכרית-יבוסית. דוד בחר בירושלים כבירת ממלכתו משיקולים פוליטיים: ירושלים לא הייתה מזוהה לא עם שבט יהודה ולא עם שבט בנימין. היא הייתה עיר נוכרית, ולכן שמרה על ניטרליות במאבקים בין השבטים.

בית העם של הקהילה הטמפלרית, רחוב עמק רפאים 1, ירושלים. Asafpr at Hebrew Wikipedia

כששמעו הפלשתים על המלכת דוד, הם נערכו בעמק רפאים להילחם בו. במקורות נוספים במקרא מופיע תיאור של עַם בשם "רפאים", ונאמר על בני העם ההוא שהיו גדולי ממדים, ענקים ממש.

גיל קופטש חוזר לגלבוע, למקום שבו התרחש הקרב האחרון של שאול ובו הוא נהרג.
הסרטון הקצר מספר על הקרב, על השתמרות השמות המקראיים בגאוגרפיה של ארץ ישראל ועל הקללה לגלבוע שהשתנתה והפכה לברכה.

• בסרטון מופיעה התייחסות לגִרסה נוספת לסיפור מותו של שאול (המופיעה בשמואל א לא). במה שונה גִרסה זו?
• איזו טענה מועלת בנוגע לקינת דוד? האם אתם מסכימים איתה?

קרדיט: חדשות התנ"ך: איך נפלו גיבורים / חינוכית ראשונים בעולם, 2016

מגן של חייל פלשתי. מתוך ויקישיתוף

שלושת אמצעי ההגנה של החייל הרגלי בשדה הקרב היו השריון, הקסדה והמגן. שלושת האמצעים הללו היו נהוגים הן בצבא הישראלי והן בצבא הפלשתי.

צילום: אור17, מתוך ויקיפדיה העברית

הגלבוע נזכר במקרא בהקשר של הקרב של שאול בפלשתים. הקרב ומותם של שאול ובניו מתוארים בסוף שמואל א ובתחילת שמואל ב.

באדיבות המוזאון לתרבות הפלשתים

הפלשתים הם קבוצה אתנית שמוצאה באִיֵי היָם האִגֶאִי, שאליה הצטרפו גם שבטים אחרים שהיו קרובים אליה בגזע, בלשון ובתרבות.

צילום: עדי נס. באדיבות האמן

בתצלום מופיעים שני נערים, או נער ובחור צעיר, חבוקים. חולצתו של אחד מהם מוכתמת והוא אוחז מתחת לזרועו קב, המצביע על כך שהוא פצוע.

השלט ליד אנדרטת "הצבי ישראל", צילום: ד"ר אבישי טייכר, מתוך ויקיפדיה

איך נפלו גיבורים? זו השאלה החוזרת בקינה, ובעצם הפזמון החוזר שלה. מה היא מביעה – כאב? תמיהה? הַאֲשָׁמָה? כל טון שבו תבחרו לקרוא אותה, ישפיע על הבנתכם את הקינה כולה.