רוח קדים – רוח מזרחית יבשה שמקורה במדבר. היא חמה בעונות המעבר ובקיץ, וקרה בחורף.
חוקרים ומדענים ניסו להציע הסברים מדעיים לכך שהים נסוג ובני אדם יכלו ללכת בתוכו. על פי אחד ההסברים מדובר היה ברוח חזקה, רוח קדים.

המקומות הגאוגרפיים הנזכרים בפרק יג ובפרק יד מעלים תמיהה – האם אומנם היה צורך בנס קריעת ים סוף?
העם פנה לדרום-מזרח, מסוכות לאיתם. אף שיש מחלוקות רבות בדבר מסלול מסעם של בני ישראל, על תופעה גאוגרפית אחת אין עוררין – איתם נמצאה בקצה המדבר (יג, כ), בקצה המערבי של מדבר סיני, כלומר – מעברו המזרחי של ים סוף. בעת הליכה בחלקים גדולים של צפון-מערב חצי האי סיני אין כל צורך לחצות ים (בתקופת המקרא טרם נכרתה תעלת סואץ, המפרידה בין סיני למצרים).

המפה מציעה מסלולים אפשריים למסע בני ישראל ממצרים לכנען. הקושי בזיהוי המסלול נובע הן מהיעדר מקורות חיצוניים ועדויות ארכאולוגיות על המסע במדבר, והן מאופיו האגדי של המקור המקראי.

קריעת ים סוף והצלת בני ישראל ממצרים מתוארות כנס כפול – אלוהים קרע עבור בני ישראל את הים כדי לאפשר להם לעבור בו ביבשה, ולאחר מכן החזיר את הים לקדמותו כדי להשמיד את צבאו של פרעה. בני ישראל נקראו לחזות בנס הכפול זה כדי שיוכלו לספר לבניהם ולבני בניהם ולכל הדורות על גודל הנס.

לאחר יציאת מצרים מתגלים קשיי המעבר מעבדות לחירות: המרדף המצרי עד ים סוף, תלונות על מחסור במים ובאוכל ואפילו מלחמה נגד עמלק.

הפסל משה חוצה את ים סוף של האומן פיליפ רטנר, מורכב משני אלמנטים, המייצגים את האדם ואת הטבע. משה, בבגד אדום המדגיש את תפקידו ואת חשיבותו, מניף את המטה ואת ידיו כלפי מעלה. מצד אחד משה מוצג כמבצע הנס, ומצד שני כשליח האל. גלי הים העצומים המקיפים אותו נשמעים לפקודתו. הממדים הקטנים של משה בהשוואה לים מבטאים בעת ובעונה אחת את גודל תפקידו ואת משניותו, כי הרי גם הים סר למרותו של האל.

"מְרָחוֹק כָּל דָּבָר נִרְאָה נֵס
אֲבָל מִקָּרוֹב גַּם נֵס לֹא נִרְאֶה כָּךְ.
אֲפִלּוּ מִי שֶׁעָבָר בְּיָם-סוֹף בִּבְקִיעַת הַיָּם
רָאָה רַק אֶת הַגַּב הַמַּזִּיעַ שֶׁל הַהוֹלֵךְ לְפָנָיו
וְאֶת נוֹעַ יְרֵכָיו הַגְּדוֹלוֹת."

קטע מהשיר "ניסים"/ יהודה עמיחי. מתוך הספר שעת החסד

על פי המדרש, כשעמדו בני ישראל על שפת הים, עוד לפני שהים נבקע לשניים, התרחש ויכוח סוער בין כולם מי ייכנס ראשון למים, שהרי כולם פחדו להיכנס. תוך כדי ויכוח קפץ נחשון בן עמינדב משבט יהודה לתוך המים, ובכך היה הראשון שהפגין אמונה ותעוזה. מכאן צמח הביטוי "קפיצה נחשונית" – קפיצה נועזת, סמל לתעוזה חלוצית, להעזה לפרוץ דרך, לפעולה פתאומית ואמיצה.

בני ישראל מתוארים כמי שיוצאים ממצרים "ביד רמה". הפירוש המילולי הוא – ביד מורמת, ומשמעות הביטוי היא – בגאווה, באומץ, לא כנמלטים אלא לעיני כול.
היום משתמשים בביטוי זה כדי לתאר סגנון הנהגה סמכותי שאין עליו עוררין. מנהיג ששולט ביד רמה הוא מנהיג חזק וסמכותי.

האופן שבו פועל אלוהים בפסוק זה מעורר אי נוחות. האם זה מוסרי לחזק את לב פרעה, ובכך למעשה לאלץ אותו בעל כורחו לרדוף אחרי בני ישראל – היישר אל מותו?

• מדוע אלוהים ומשה לא לוקחים את העם דרך ארץ פלשתים?
• מדוע בחר אלוהים להוביל את העם דרך המדבר לפי שמות פרק יג?

• מה התפקיד של התפילין בסרטון?

קרדיט: 929 סיכום שבועי- שמות יא-טו. ערוץ היוטיוב של 929 תנך ביחד

"ארץ זבת חלב ודבש" הוא כינוי מקראי לארץ ישראל, ובאמצעותו מתארים את השפע ואת התנובה של הארץ.

 

בפסוקים כא–כב מתואר אלוהים המוביל את העם בדרכו.

העברת הסיפור מאב לבנו היא המפתח לשימור הזיכרון.

אָבִיב הוא אחת מארבע עונות השנה ובו חל המעבר מהחורף לקיץ.

ארץ זבת חלב ודבש" הוא ביטוי מקראי, מכינויה של ארץ ישראל, המתאר את השפע ואת התנובה של הארץ.