דפי עבודה והשראה לשיעור
משה שובר את הלוחות / משה אפרים לילין
משה אפרים לילין, 'משה שובר את הלוחות', 1908. מתוך אתר מוזיאון ישראל.
דפי עבודה והעשרה לשיעור
'משה שובר את לוחות הברית' – גוסטב דורה
למחרת
למחרת
מילות השיר מתוך שירונט
מילים: לאה גולדברג
הירוק היום ירוק מאוד
והאפור היום אפור מאוד
וקצת שחור ואין לובן בעיר
והנסער היום נסער מאוד
והעבר היום – עבר מאוד
קצת עתיד, ואין הווה באוויר.
ועוד לא קל לנשום, ועוד לא קל
לחשוב מול הרוח
ומאוד לא פשוט לחכות
הסערה נוגעת בריסים,
ומשתבר כל רגע לרסיסים
אך הירוק היום ירוק מאוד
פורסם בערוץ הרשמי של יהודית רביץ YehuditRavitzChannel
עגל הזהב
עגל הזהב
מילות השיר מתוך שירונט
מילים ולחן: אהוד בנאי
אנחנו כאן בלב מדבר
צמאים למים חיים
ואתה על ראש ההר
מעל העננים
אין שום אות
אין סימן
כל כך הרבה ימים
במעגל סגור מסתובבים
סביב עגל הזהב.
אין מי שיכה על הסלע
מי יתן כיוון
באפילה כאן נלחמים על כל פירור
סביב עגל הזהב
הוא לא יורד מראש ההר
הוא לא יורד אל העם
הם יוצאים במחול טירוף
ושוכחים את עצמם
רוקדים סביב עגל הזהב
סביב עגל הזהב
מתחננים אליו, אל נא תעזוב אותנו עכשיו
היה לנו לאב
עדר נעזב, רוקד סביבו
קורא אליו לשווא
עגל הזהב
עגל הזהב
פורסם על ידי מוזיקה ישראלית ב-16 בפברואר 2011.
'סימנים' – שמות פרק לב
ליאת רגב והרב בני לאו בשיחה קצרה על שמות פרק לב.
"עשרת הדיברות" של דה מיל
הבמאי ססיל דה מיל, שהתחיל את עשייתו הקולנועית בעידן הסרט האילם והמשיך ביצירת סרטי הראווה ההוליוודיים, ביים את הגרסה הראשונה של "עשרת הדיברות" ב-1923.
כבן לכומר ולאם יהודייה, האובססיה שלו למשה לא מיצתה את עצמה וב-1956, כשהוא בן 75, ביים גרסה נוספת של הסרט. הפעם התארך הסרט לשלוש שעות וארבעים דקות. עם יול ברינר בתפקיד פרעה, צ'לטון הסטון כמשה ועם החזון המופרע והמגלומני של דה מיל, הפך הסרט להצלחה ההוליוודית הגדולה ביותר דאז.
העגל במזרח הקדום
בין סמלי המזרח היו בני הבקר בעלי מעמד מיוחד. עוצמתם הרבה הפכה להיות סמל לכוחות אלוהיים מסוגים שונים. נוסף על העוצמה נודע תפקיד חשוב לכושרם המיני, וגם כוח זה נחשב במזרח לכוח אלוהי. במצרים נודעה חתחור, מהחשובות באלות מצרים, שהייתה בין השאר גם אלת פריון ולידה, בדמות פרה או כעומדת על גבי פרה.
נזמי זהב
פנים וחוץ במחנה ישראל
בתחילה נתן ה' למשה על הר סיני הוראות להקמת אוהל מועד בתוך המחנה, כדי ששכינתו תימצא בתוך עמו: "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם" (כה, ח). אבל בגלל חטא העם, התרחק ה' ממנו, ובינתיים הושעתה הקמת אוהל מועד. לכן הקים משה את האוהל הרחק מן המחנה, כדי להדגיש כי אין שכינת ה' יכולה לשכון בתוכם – הם אינם ראויים לכך. אבל כדי למנוע נתק מוחלט ולאפשר את חידוש המגע, קבע משה את האוהל ל"אֹהֶל מוֹעֵד".
נוסח הקרדיט: מבוסס על שמריהו טלמון ויצחק אבישור (עורכים), עולם התנ"ך – שמות, 2002, עמ' 198, הוצאת דברי הימים. © הזכויות בעולם התנ"ך שמורות ליהודה עתי
שור הזהב מניו יורק
בשנת 1989 הוצב מול בניין הבורסה בניו יורק פסל ברונזה מוזהב במשקל 3,200 ק"ג. את הפסל, שכינויו "השור המסתער", יצר האומן ארתורו די מודיקה כמתנת חג המולד לתושבי ניו יורק, כדי לחזק את רוחם של האמריקנים בעקבות משבר הבורסה של שנת 1987. האומן בחר לפסל דווקא שור משום שהוא מסמל, החל מהמאה ה-18, עליות שערים בבורסה האמריקנית, בעוד הדוב מסמל ירידות שערים. די מודיקה רצה לבטא את עוצמת הכוח הקפיטליסטי ואת התקווה להתאוששות כלכלית. לכן הוא גם בחר להעמיד את הפסל בכניסה לוול סטריט.
קול ענות אנוכי שומע
מי לה' אליי
אחרי חטא העגל ושבירת הלוחות, משה קורא לנאמנים ביותר לה' להתייצב ולהילחם בעובדי העגל. בני שבטו, שבט לוי, הם הראשונים שהתגייסו, אם בשל הקרבה המשפחתית ואם בשל התנגדותם לחטא העגל. היום ביטוי זה משמש, בהשאלה או שלא, לקריאה לעמוד לצידו של אדם או להתגייסות לרעיון מתוך נאמנות ומוכנות למאבק. שנים רבות לאחר מכן קרא מתתיהו החשמונאי קריאה דומה – "כל המקנא לתורה והעומד בברית – יצא אחריי!" (ספר מקבים א, פרק ב) ויש מקורות שמייחסים לו גם את הקריאה "מי לה' אלי".
קול ענות חלושה
יהושע שומע קולות ממחנה ישראל ומתאר אותם למשה כקולות מלחמה. משה מבחין בין הקולות לבין הפרשנות של יהושע, וקובע כי לא מדובר בקולות של מנצחים בקרב (קול ענות גבורה) או של מפסידים בקרב (קול ענות חלושה), אלא בקולות רמים בלבד (קול ענות). כבר על ההר מבין משה באילו קולות מדובר. היום מקובל להשתמש בביטוי "קול ענות חלושה" לתיאור קול רפה שמעיד על חולשה, ובהשאלה – לתיאור של התנגדות מעטה, מחאה סמלית בלבד, או לתיאור מקרה שהחל ב"רעש" גדול והסתיים ללא הדים או השארת רושם.
הניחה לי
וְכִי משֶׁה הָיָה תּוֹפֵשׂ בְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁהוּא אוֹמֵר: "הַנִּיחָה לִי"?!
אֶלָּא לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְמֶלֶךְ שֶׁכָּעַס עַל בְּנוֹ וְהִכְנִיסוֹ לְקִיטוֹן (חדר קטן) וּמַתְחִיל לְבַקֵּשׁ לְהַכּוֹתוֹ, וְהָיָה הַמֶּלֶךְ מְצַעֵק מִן הַקִּיטוֹן: "הַנִּיחָה לִי שֶׁאַכֶּנּוּ". וְהָיָה פַּדְגּוֹג (מחנך) עוֹמֵד בַּחוּץ.
חירות
פירוש מקובל למושג "חופש" הוא היעדר כל מסגרת מחייבת. המדרש מציע נקודת מבט אחרת.
"וְהַלֻּחֹת מַעֲשֵׂה אֱלֹהִים הֵמָּה, וְהַמִּכְתָּב מִכְתַּב אֱלֹהִים הוּא חָרוּת עַל הַלֻּחֹת" (לב, טז) – אל תקרא חָרוּת אלא חֵרוּת, שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתלמוד תורה.
(משנה, מסכת אבות, פרק ו משנה ב)