ברית הגבעונים – חלק שני: השקר מתגלה אך הברית נשמרת

נקרין על הלוח את פסוקים טז-כז, נבקש מאחד התלמידים לקרוא ונבאר מילים קשות:

• "וַיִּלֹּנוּ" – התלוננו.
• "וְלֹא יִהְיֶה עָלֵינוּ קֶצֶף" – ולא יכעסו עלינו שלא קיימנו את השבועה.
• "וְעַתָּה אֲרוּרִים אַתֶּם" – מכיוון ששיקרתם אתם מקוללים.
• "וְלֹא יִכָּרֵת מִכֶּם עֶבֶד" – לא נהרוג אתכם (בגלל השבועה).
• "חֹטְבֵי עֵצִים וְשֹׁאֲבֵי מַיִם" – האנשים שדואגים למלא את הפעולות הפשוטות וההכרחיות לשגרה.

כדי להבין מה קורה בפסוקים נשחק 'של מי השורה הזאת': נכניס פתקים מקופלים ובהם שאלות לתוך כובע, נקרא כל פעם לתלמיד מתנדב אחר לשלוף שאלה מהכובע ולענות עליה, אם התלמיד אינו יודע את התשובה הוא יכול להיעזר בכיתה.

שאלות:

• מה קרה לאחר שלושה ימים? (השקר התגלה)
• מה אמרו הנשיאים לבני העדה שהתלוננו על הגבעונים? (אי אפשר להרוג אותם)
• מדוע לא רצו הנשיאים להרוג את הגבעונים? (נדרו נדר לה')
• כיצד הצדיקו הגבעונים את מעשיהם? (פחדו שיהרגו אותם מכיוון שהם מעמי הארץ)
• מה היה עונשם של הגבעונים? (הפכו להיות חוטבי עצים ושואבי מים לבני ישראל)

התלמידים יתחלקו לזוגות, וכל זוג יצטרך לכתוב או להציג דיאלוג מדומיין בין שתי דמויות: איש מבני ישראל (מתוך העדה) ונשיא. השניים יתווכחו בנושא קיום השבועה – הנשיא יצטרך לשכנע את בן העדה שהשבועה מוכרחה להתקיים, ולהציע סיבה מדוע אין להפר אותה. נשמע כמה מן הדיאלוגים בכיתה.

נציע שתי פרשנויות מדוע לא הופרה השבועה:

1. "וְלֹא הִכּוּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כִּי נִשְׁבְּעוּ לָהֶם נְשִׂיאֵי הָעֵדָה בַּה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל" – לפי הרב עדין שטיינזלץ, מי שנשבע נשבע בה' ואי אפשר לחלל שבועה כדי לא לפגוע בקדושת ה'.
2. לפי חז"ל, השבועה ניתנה ברבים, ולמעמד הפומבי יש משמעות חזקה יותר מלשבועה פרטית בין שניים (אפשר לתת לדוגמה את מעמד הנישואין שקורה מול הציבור).

שתי התשובות האלה נותנות מקום לחילול שם ה' בעולם: הגבעונים לא היו זכאים לחנינה, אך ישראל לא הרגו אותם כדי שלא יאמרו הגויים שעם ישראל אינו מקיים את שבועתו. נוכל ללמוד מפרשה זו שבעת בניית המסגרת הלאומית עם ישראל אינו שוכח את ייעודו האוניברסלי – להיות אור לגויים, וייעודו זה מחייב אותו להתנהגות ערכית מעל למצופה בכל צעד ושעל.

נתמקד בעונשם של הגבעונים – "חֹטְבֵי עֵצִים וְשֹׁאֲבֵי מַיִם". נשאל את התלמידים:

• מה דעתכם על העונש הזה?
• מה המשמעות שלו?

נסביר שהמילים "חוטבי עצים ושואבי מים" הפכו לביטוי שמשמעותו לתת לזרים לעשות בשבילנו עבודה שחורה.
נשאל את התלמידים:

• האם יש לכם דוגמאות לאנשים שאפשר לקרוא להם "חוטבי עצים ושואבי מים" בימינו?
• בימים שלא צריך לשאוב מים ולחטוב עצים, איזו עבודה שחורה אחרת צריך לעשות?

נבקש מהתלמידים לחפש בבית בעיתונים, בטלוויזיה או ברחובות את "חוטבי העצים ושואבי המים" המודרניים.
לחלופין נבקש מהתלמידים לכתוב בכיתה סיפור קצר ובו עליהם לשלב את הביטוי.

תוכן: עסקנו בחלקו השני של סיפור ברית הגבעונים – מרגע גילוי השקר ועד סוף הפרק. התמקדנו בשאלה מדוע לאחר גילוי התרמית לא הפרו ישראל את השבועה לגבעונים אלא רק הענישו אותם.
מיומנות: למדנו את הביטוי "חוטבי עצים ושואבי מים" ואת משמעותו הרלוונטית לימינו.
מתודות: כתבנו או הצגנו דיאלוג מדומיין בין שתי דמויות – בן העדה ואחד הנשיאים בניסיון להבין את הסיבה לקיום השבועה למרות המרמה.