רמב"ם פירש את הביטוי "צלם אלוהים" כיכולתו השכלית של האדם, המייחדת אותו מכל שאר היצורים: "ומפני השכל האלוהי המודבק בו (=באדם)" נאמר עליו שנברא בצלם אלוהים ובדמותו.
ר' עובדיה ספורנו רואה בשכל האנושי את צלם האלוהים שבאדם, אך מוסיף לכך את הבחירה החופשית: "ובקצת ידמה האדם לאל יתברך, הפועל בבחירה."
הרב סולוביצ'יק מגדיר את צלם האלוהים שבאדם כ"כישרונו הכריזמטי של האדם היוצר. דמיונו של האדם לאלוהים מתבטא בשאיפתו וביכולתו של האדם להיות יוצר" (יוסף דוב הלוי סולוביצ'יק, איש האמונה, הוצאת מוסד הרב קוק, התשנ"ב־1992, עמ' 14).

בימינו מתכוונים לשאר הרוח שבאדם, לְמוֹתָר האדם על שאר היצורים, המאפשר לו לשמור על כבודו ועל ערכיו המוסריים גם במצבים קשים, משפילים ולעתים בלתי אנושיים.