"הספרים" המופיעים בסיפור הם מכתבים או איגרות. החומרים שעל גביהם כתבו את המכתבים הותאמו למטרת הכתיבה: אם המסמך היה צריך להישמר במשך זמן רב, כתבו אותו על גבי חומר עמיד (כמו: אבן, כלי חרס), ואם המסמך נועד לפרק זמן קצר הוא נכתב על גבי חומר מתכלה וזול יחסית (כמו: עץ או קלף העשוי עור של בהמה).
דואר ישראל בתקופת המקרא
"וַתִּכְתֹּב סְפָרִים בְּשֵׁם אַחְאָב וַתַּחְתֹּם בְּחֹתָמוֹ וַתִּשְׁלַח סְפָרִים אֶל הַזְּקֵנִים וְאֶל הַחֹרִים אֲשֶׁר בְּעִירוֹ הַיֹּשְׁבִים אֶת נָבוֹת". (פסוק ח)
להמשך קריאה
טביעת החותם של המלך על גבי המכתב הייתה האישור הרשמי למסמך, כמו היום. החותמות בתקופת המקרא היו עשויות בדרך כלל מאבנים יקרות וקשות, והכתובת שהייתה על גביהן נכתבה בכתב ראי, כדי שתצא קריאה לאחר ההטבעה.
- כִּתבו את המכתב שכתבה איזבל אל הזקנים והחורים בעירו של נבות.