בניסיון לשכנע את דוד למלוך עליהם, הציגו נציגי שבטי ישראל טיעון שני, שעל פיו גם בזמן ששאול היה המלך, מבחינתם דוד היה מנהל העניינים בממלכה. הביטוי "מוציא ומביא" מבטא את יכולותיו של דוד כמנהיג בכלל – וכמנהיג צבאי בפרט, כפי שעמד בראש לוחמיו, יצא איתם למלחמה ודאג להחזירם לנחלתם.
דוד המוציא והמביא הלאומי
"גַּם אֶתְמוֹל גַּם שִׁלְשׁוֹם בִּהְיוֹת שָׁאוּל מֶלֶךְ עָלֵינוּ אַתָּה הָיִיתָה מוציא (הַמּוֹצִיא) וְהַמֵּבִי אֶת יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר ה' לְךָ אַתָּה תִרְעֶה אֶת עַמִּי אֶת יִשְׂרָאֵל וְאַתָּה תִּהְיֶה לְנָגִיד עַל יִשְׂרָאֵל." (פסוק ב)
להמשך קריאה
היום משתמשים בביטוי במשמעות דומה, כשמדברים על מישהו ששולט בעניינים ואפשר לסמוך עליו שינהל אותם כראוי. ואולם יש לסייג ולציין שעיתים נלווית לביטוי משמעות שלילית של אדם המנצל את מעמדו כדי לקדם אינטרסים אישיים.
- האם הנציגים צריכים לשכנע את דוד לשלוט בהם או שהם יודעים שזו כוונתו ממילא? חשבו: לאיזה רגש של דוד הם פונים באמצעות טיעון "המוציא והמביא"?