"בלעם ואתונו" היא יצירה בסגנון הבארוק, הסגנון האומנותי ששלט באירופה מסוף המאה ה-16 ועד אמצע המאה ה-18, ושרמברנדט היה אחד מאבותיו. סגנון הבארוק התאפיין בפאר, בתנועה, בדרמטיות ובהדגשת ניגודים. את המאפיינים הללו אפשר למצוא בקלות ביצירה. שלוש הדמויות הראשיות – בלעם, המלאך והאתון – יוצרות משולש של תנועות גוף מובלטות והנפות (חרב ומקל). היצירה מדגישה את הקשר בין המלאך לאתון – כנפי המלאך בצבע גופה של האתון, וזווית הנפת החרב כמעט זהה לזווית ראשה של האתון. מצד שני מודגשים הניגודים:
הניגוד בין בלעם למלאך – המלאך לבוש בלבן, צבע שמסמל טוהר וקדושה, לעומת בלעם שלבוש באדום, צבע שמסמל יצריוּת.
הניגוד בין בלעם לאתון – באופן סמלי, בלעם, שאמור להיות נביא וקוסם, פיו סגור ועיניו מוצללות, ואילו האתון עיניה פקוחות לרווחה וכך גם פיה.
הניגוד בין בלק, בלעם והמלאך – בלעם רכוב על אתון שמסרבת לזוז. בלק נראה מאחוריו (מעליו), רכוב על סוס לבן אציל, ואילו למלאך יש כנפיים משלו.