בפרק כא יש לנחשים שני תפקידים סותרים: מצד אחד הם גורמים למוות, ומצד שני מרפאים. איך זה יכול להיות?
גם חכמי המשנה שאלו את אותה השאלה:
וכי נחש ממית או נחש מְחַיֶה?
"וַיָּבֹא הָעָם אֶל מֹשֶׁה וַיֹּאמְרוּ חָטָאנוּ כִּי דִבַּרְנוּ בַה' וָבָךְ הִתְפַּלֵּל אֶל ה' וְיָסֵר מֵעָלֵינוּ אֶת הַנָּחָשׁ וַיִּתְפַּלֵּל מֹשֶׁה בְּעַד הָעָם" (פסוק ז)
לקריאת המדרש
וכי נחש ממית, או נחש מחיה?
אלא, בזמן שישראל מסתכלין כלפי מעלה ומשעבדין את ליבם לאביהן שבשמים, היו מתרפאים; ואם לאו, היו נימוקים [מתים].
(משנה, סדר מועד, מסכת ראש השנה, פרק ג משנה ח)
- לפי הפסוק – על פי מה נקבע אם אדם יִתְרַפֵּא או ימות?
- לפי המדרש – לפי מה נקבע אם אדם יִתְרַפֵּא או ימות?
- כיצד המדרש מפחית מכוחו של פסל נחש הנחושת? מדוע לדעתכם המדרש עושה זאת?