"הוֹדוּ לַה' בְּכִנּוֹר בְּנֵבֶל עָשׂוֹר זַמְּרוּ לוֹ" (תהלים לג, ב).
מוזיקה בכל מצב
"עַל עֲרָבִים בְּתוֹכָהּ תָּלִינוּ כִּנֹּרוֹתֵינוּ." (פסוק ב)
מנגנת בתוף, צלמית חרס, המאה השמינית לפנה"ס. צילום: © המוזיאון הימי הלאומי, חיפה. באדיבות רשות העתיקות. מתוך ויקשיתוף, CC BY-SA 3.0
להמשך קריאה
למוזיקה היה מקום חשוב ומשמעותי בבית המקדש. הכוהנים היו מנגנים בחצוצרות והלוויים היו מנגנים בנבל ובכינור. במהלך היום נשמעו בבית המקדש נגינה ושירה של מזמורי תהילים.
הכינור שייך למשפחת כלי המיתר. משיכת הקשת על המיתרים משמיעה את הצליל, ותיבת התהודה של הכלי מגבירה אותו.
אפשר לחלק את מזמור קל"ז לשלושה חלקים:
- פסוקים 4-1: המצב בעבר, בכי הגולים.
- פסוקים 6-5: המצב בהווה, שבועת הגולים
- פסוקים 9-7: התקווה לעתיד, השאיפה לנקמה באויבים.
בתקופת העתיקה (וגם כיום) נהוג לסווג את כלי הנגינה לשלוש משפחות: כלי הקשה, כלי נשיפה וכלי מיתר.
קראו את המזמור על פי החלוקה לנושאים, והתאימו בין כל חלק במזמור לבין משפחת כלי הנגינה המתאימה לו.