ואף משה לא בחנו הקב"ה אלא בצאן, אמרו רבותינו כשהיה משה רועה צאנו של יתרו במדבר ברח ממנו גדי ורץ אחריו [משה] עד שהגיע לחסית [למחסה]. כיון שהגיע לחסית נזדמנה לו בריכה של מים ועמד הגדי לשתות, כיון שהגיע משה אצלו אמר אני לא הייתי יודע שרץ היית [שברחת] מפני צמא עיף אתה הרכיבו על כתיפו [משה סחב את הגדי על כתפיו] והיה מהלך.
אמר הקב"ה יש לך רחמים לנהוג צאנו של בשר ודם כך חייך אתה תרעה צאני [עם] ישראל.
מדרש חז"ל מתוך שמות רבה ב, ב
נדון:
- בריחה מהעדר היא מעשה אסור שיכול להוביל לכעס ואף אלימות כלפי הצאן מצד הרועה. כיצד משה מגיב לבריחת הגדי?
- מה ניתן ללמוד על משה מתגובתו לבריחת הגדי? איזו תכונה בולטת כאן?
- האם התנהלותו של משה בקטע מתאימה למנהיג? הסבירו.