תחילה שימשה קערית חרס קטנה כמכל לשמן, לרוב שמן זית, ששימש חומר בערה, ופתיל פשתן היה מונח במרכזה. עם השנים השתנתה צורת הנרות, ורווח השימוש בנר "פתוח", כלומר נר חרס פשוט, בצורת קערית שבשפתה קיפול ("צביטה") שנועד להנחת הפתיל. הנר בפרק ג אינו רק כלי חרס, אלא סמל להתרחשות הפנימית וגם החיצונית של גיבורי הפרק.