"עלילות גילגמש", קובץ מיתוסים של התרבות המסופוטמית, נחשף בחפירות שערכו ארכֵאולוגים בריטיים בשנים 1853–1856 בארמונות העיר נינוה, בירת אשור.
היצירה נכתבה על שנים עשר לוחות, שחלקים מהם נמצאו.
פיענוח קטע מהלוח האחד עשר חשף את קורותיו של אֻתַ-נַפִּשְׁתִּם, בן דמותו של נח המקראי.
על פי המסופר בלוח זה, האלים הגדולים, ובראשם אלוהי השמיים אַנֻ ואלוהי הרוח אֵנְלִל, החליטו להביא מבול שיִמחֶה את כל האנושות. אל החוכמה אֵאַ החליט לגלות את ההחלטה לבן חסותו האנושי אֻתַ-נַפִּשְׁתִּם, על אף שנשבע לא לגלות את הדבר לבני האדם. הינה חלק מאזהרתו לאֻתַ-נַפִּשְׁתִּם:
"החרֵב ביתך, בנה ספינה!
עזוב רכושך, בקש חיים!
מְאַס בחפצים, חלֵץ חיים!
העלה לתוך הספינה זרע מכל חי!".
אֻתַ-נַפִּשְׁתִּם ביצר את הספינה, אטם אותה וצייד אותה במזון רב. כשהושלמה המלאכה הוא העלה לספינה את כל רכושו, את בני משפחתו וכן בעלי חיים ובעלי מלאכה.
[עד] שקיעת [השמש], הספינה גמורה.
[היות שהעלייה לספינה] קשה,
הביאו קרשי כניסה למעלה ולמטה.*
[הקרשים הגי]עו עד שני שליש (מגובהה).
[כל מה שהיה לי] העמסתי עליה:
כל מה שהיה לי בכסף העמסתי עליה;
כל מה שהיה לי בזהב העמסתי עליה;
כל מה שהיה לי מזרע כל חי [העמסתי] עליה.
העליתי לתוך הספינה כל קרובי משפחתי.
חיית הבר, חיית השדה,
ואף אומנים – כולם העליתי.
(מתוך: עלילות גלגמש. © כל הזכויות שמורות לד"ר ישראל חגי מהוצאת ח"י, ראשון לציון, 2003 ולמתרגם פרופ' אליעזר (אד) גרינשטיין, עמ' 76- 86)
- כיצד ייתכן שישנם סיפורים דומים לעמים שונים על מבול?