ארכיטקט: Charles Chipiez, ויקישיתוף

פשחור מכה את ירמיהו ושם אותו במהפכת בשער בנימין העליון אשר בבית המקדש.

אורי צבי גרינברג: צילום: דויד אלדן, לע"מ

שירו של המשורר אורי צבי גרינברג מבטא את תהליך היצירה ואת משמעותה. לפי כתיבתו, המשורר הוא נביא, ושירה היא נבואה.

ירמיהו הנביא מתאר את דבריו כאש בוערת.
לאש סגולות רבות, ומשלמד האדם ליצור אש ולהשתמש בה, השתנו חייו לתמיד.

מכשירי עינוי, צילום: epbechthold, מתוך ויקישיתוף, CC BY 3.0

המַהְפֶּכֶת נזכרת במקרא ארבע פעמים, ועניינה כנראה צורה מסוימת של מעצר. לאחר שפשחור הכה את ירמיהו, הוא שם אותו במהפכת. בהמשך נאמר שפשחור הוציא את ירמיהו מהמהפכת, וזו הסיבה שיש פרשנים הסבורים כי מדובר במקום סגור, המשמש לכליאה. צורת הכליאה מסתברת גם מהזכרת "הצינק" לצד המהפכת: "וְנָתַתָּה אֹתוֹ אֶל הַמַּהְפֶּכֶת וְאֶל הַצִּינֹק" (ירמיהו כט, כו).
פרשנים אחרים סבורים שניתן להבין את המהפכת והצינוק ככלי ענישה ולא כמקומות ענישה, ואז ייתכן שהמהפכת היא מכשיר עינויים שאליו נקשר האסיר במהופך.

במצרים העתיקה התקיימה האמונה בחיי נצח. המצרים האמינו שהנשמה ממשיכה להתקיים גם אחרי מות הגוף.
הסרטון ממוזיאון ארצות המקרא מלמד על התהליך הטכני של החניטה.

איור: מיכל בן-חמו

הפסוק מתאר את הצורך הפנימי של הנביא (ושל האומן) להוציא אל אוויר העולם את הצפון בו ואת מה שקיבל בהשראה אלוהית.

ד"ר בועז סתוי מדבר ומסביר את סבלו של נביא האמת – ירמיה.

איור: shutterstock.com

פשחור, כוהן המקדש, שם את ירמיהו הנביא במהפכת.
הכתוב המקראי אינו מביא מידע על הכוהן פשחור: מי היה ומאין בא?
חז"ל משלימים, אם כן, את דמותו.