בהקשר המקראי מתאר הביטוי "שפך דם נקי" את שלטון העריצוּת של מנשה, אשר הרג את מתנגדיו ובלשון ציורית – מילא את ירושלים בדם של אנשים חפים מפשע, שכל חטאם היה שהתנגדו לו.
דם נקי
"וְגַם דָּם נָקִי שָׁפַךְ מְנַשֶּׁה הַרְבֵּה מְאֹד עַד אֲשֶׁר מִלֵּא אֶת יְרוּשָׁלִַם פֶּה לָפֶה, לְבַד מֵחַטָּאתוֹ אֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת יְהוּדָה לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי ה'." (פסוק טז)
להמשך קריאה
המקרא מרחיב את תחום חטאיו של מנשה – הוא חטא לא רק בתחום הדתי אלא גם בתחום המוסרי.
כיום משמש הביטוי כדי לתאר רצח של אדם על לא עוול בכפו.
לדוגמה: במלחמת הכנופיות נפגעים לא רק עבריינים, אלא נשפך גם דם נקי רב.