סגור תצוגת כיתה
הפרק

צירוף מקרים מעודד

פסוקים יח-כב

שיעור שלישי מתוך ארבעה
*לפניכם הצעה לשיעור, מוזמנים לקבל השראה ורעיונות ולערוך את השיעור בהתאם לכיתתכם. לימוד מהנה.

בכמה מילים

נבחן את רגע הגילוי של נעמי כי רות מלקטת בשדה של קרוב משפחתה, בעז, וכיצד הקשר המשפחתי ישפיע על עתידן של רות ונעמי. נשאל: מי מניע את העלילה?

הזמנה ללימוד

הצעה ראשונה – הגדרה ודיון:
נקרא את ההגדרה מוויקיפדיה למושג 'צירוף מקרים'.
נבקש מהתלמידים לשתף בצירופי מקרים מחייהם.

  • מה הייתה התחושה שלכם כשגיליתם את צירוף המקרים?
  • האם לדעתכם החיים הם אוסף של צירופי מקרים או שאנו יכולים להשפיע על מהלך החיים שלנו?

הצעה שנייה – קירות מדברים:
נבחר 4-5 משפטים מדף העבודה ונפזר אותם בכיתה (ראו דף עבודה גם בממערך השיעור). נבקש מהתלמידים לעבור בין המשפטים ולבחור משפט שהם רוצים לחוות את דעתם עליו – אם הם מסכימים אתו או לא. נדון בבחירות של כמה תלמידים.

הזמנה לקריאה

נקרא את פסוקים יח-כ, נסביר בקצרה את הפסוקים ונתאר את הגעתה של רות לנעמי אחרי ביקורה בשדה בעז.

תגובתה של נעמי:
נקרין על הלוח את פסוק כ, נתחיל דווקא מהחלק השני של הפסוק: "קָרוֹב לָנוּ הָאִישׁ, מִגֹּאֲלֵנוּ הוּא".
נסביר לתלמידים מהו גואל בחוק המקראי: על פי חוקי המקרא, נכסים עוברים בירושה לגברים בלבד כיוון שזו מערכת פטריארכלית. נבחן שני פירושים לתפקידו של הגואל במקרא (ויקרא פרק כה פסוק כה ופירושו של המלבי"ם). נקרין לתלמידים את ויקרא פרק כה פסוק כה לצד ביאור הרב שטיינזלץ.
נשאל את התלמידים:

  • מדוע לדעתכם קרובי משפחה מחויבים לקנות את השדה? (יש חשש שהמשפחה תאבד את שטחי האדמה שבבעלותה)

נדגיש שהביאור הפשוט לגאולה הוא בקשר לגאולת האדמה בידי קרוב משפחה.
נקרין על הלוח את פירושו של המלבי"ם ונקרא אותו עם התלמידים.

  • כיצד אתם מבינים את האמירה "לבל יימחה שמו מישראל"?
  • מה הסכנה כשמישהו מת בלי שהעמיד צאצאים?
  • באילו דרכים כיום מנציחים שמות?
  • מדוע אנו חשים צורך לקרוא על שם מישהו?

מי מניע את העלילה?
נבקש מהתלמידים לקרוא את פרק ב ולסמן בצבע אחד את הפעלים שמורים על פעולותיו של בעז ובצבע אחר את הפעלים המורים על פעולותיה של רות (ראו דף עבודה לסימון ופתרון למורה. נמצא גם בממערך השיעור). נשאל את התלמידים:

  • מי פועל יותר בפרק?

נקרין על הלוח את הפסוקים מסומנים. נשים לב לפעלים: לא רק שרות היא הפעילה ביותר בפרק, גם שאר הדמויות פונות אליה מדברות עליה ומפעילות אותה.

תרגיל כתיבה או נושא לדיון בכיתה:
נבקש מהתלמידים לחשוב מי לדעתם מניע את העלילה ולכתוב במחברת מדוע דווקא דמות זו מניעה את העלילה, ומה המהלכים שהיא עושה בפועל. אפשר להציע לכתוב את המהלכים בצורת תרשים. (אפשרויות: נעמי מלכתחילה מניעה את הסיפור ושולחת את רות למקום שהיא יודעת שבו יימצא הגואל; רות מניעה את העלילה כיוון שבפועל הולכת לשדה; בעז מניע כיוון שהוא פונה אל רות ועושה עמה חסדים; ואולי יש כאן צירוף מקרים, כלומר, התערבות אלוהית) נדון באפשרויות במליאת הכיתה.

כעת נחזור לחלק הראשון של פסוק כ – נבקש מהתלמידים לקרוא את תחילת הפסוק ונשאל:

  • לאור מה שלמדנו על הגואל ולאחר שהבנו שבעז הוא הגואל של רות, כיצד אתם מבינים את האמירה של נעמי? (מדבריה של נעמי עולה כי בעז דאג גם לחיים וגם למתים אך לא מצוין בפשט הכתוב כיצד)
  • מי הם אותם חיים ומי הם המתים? (לפי פירושו של הרב שטיינזלץ בעז עזר לבעלה ובניה כשהיו בחיים, ועתה הוא דואג גם לזיכרון המתים, או לחלופין: בעז דואג גם לנעמי ורות שנותרו בחיים וגם למתים אלימלך ובניו שהוא ימשיך את השושלת שלהם)

בדבריה של נעמי היא מזכירה את אלוהים.

  • מצאו הוכחות מתוך הטקסט שלאו דווקא אחת הדמויות היא המניעה את העלילה, שיש גם צירופי מקרים? (פסוק ג: "וַיִּקֶר מִקְרֶהָ" – הגעתה של רות דווקא לשדה של בעז מתוארת כמקרה, בעז הוא קרוב משפחתה של נעמי. אפשר גם לפרש את מעורבות אלוהים בברכה של בעז לרות בפסוק יב)
  • האם לדעתכם יש פה צירוף מקרים או מהלך שאחת הדמויות תכננה?

נסביר לתלמידים את המושג 'סיבתיות כפולה' ונראה כיצד היא באה לידי ביטוי בפרק.

  • מה לדעתכם נעמי ורות יעשו עכשיו לאחר הגילוי המרגש?

מבט לחיים

נשאל את התלמידים:

  • האם קרה לכם שהרגשתם שאינכם שולטים במתרחש וכי יש גורל או כוח אחר שמניע את האירועים?
  • האם היו צירופי מקרים שהפתיעו אתכם?
  • האם זאת תחושה מעודדת או מערערת?

ביהדות ישנה גישה המאמינה כי "אין סומכין על הנס" – כלומר, על אדם להיזהר ולא להסתכן לשווא בתקווה שיקרה לו נס.

  • האם אתם מסכימים עם הגישה הזאת?
  • האם לפעמים כדאי לסמוך על הנס, או לפעול כדי לשנות את גורלך?

לסיכום - מה היה לנו?

תוכן: עסקנו ברגע הגילוי של הפרק שבו אנו מבינים כי רות ליקטה בשדה של קרוב משפחתה על נעמי שיכול לגאול את הנשים. דנו בנושא של פעולות ומפעילים, מי מניע את העלילה וכיצד צירוף מקרים מופיע בפרק שלנו ובחיינו.
מיומנויות: פרשנות ימי הביניים, זיהוי פעלים.
מתודות: דיון בנושא צירופי מקרים, לימוד על חוק הגואל במקרא, זיהוי פעלים ופעולות של הדמויות בפרק.

אפשר עוד...

תיאור זמן במקרא:
נקרא את פסוקים כא-כג. רות בהמלצתה של חמותה ממשיכה ללקט בשדה של בעז עד כלות קציר השעורים וקציר החיטים. קציר השעורים מתחיל בעונת האביב ואחריו מגיעה עונת קציר החיטים, לרוב בסמיכות לחג השבועות. נשאל את התלמידים:

  • כמה זמן בערך ליקטה רות? (כשלושה חודשים, נקרין את התרשים)

נבקש מהתלמידים לחזור לפסוקים המתארים את המפגש של רות ובעז בשדה ונשאל:

  • כמה זמן ארך המפגש? (כמה שעות)
  • כמה פסוקים מתארים את המפגש הזה? (ג-יז – 14 פסוקים)

שלושה חודשים מתוארים בפסוק אחד, ואילו מפגש אחד של כמה שעות מתואר ב-14 פסוקים. נשאל את התלמידים:

  • מדוע לדעתכם המחבר בוחר לתאר כך? (כדי להמחיש את חשיבות האירוע)

על ייבום:
נחלק לתלמידים את דף העבודה העוסק במצוות הייבום המופיעה בדברים פרק כה פסוקים ה-ו (ראו פתרון למורה. נמצא גם בממערך השיעור). התלמידים יקראו את הפסוקים המבוארים בביאור הרב שטיינזלץ ויענו על השאלות.

העשרות
ממערך השיעור
מדרשים
ניבים וביטויים
תרבות ואומנות
סיפורו של מקום
ריאליה מקראית
סרטונים
צירוף מקרים
צירוף מקרים הוא מצב שבו בין שני מאורעות חסרי קשר נוצרת זיקה הנחשבת למעניינת. צירוף...
צירוף מקרים

צירוף מקרים הוא מצב שבו בין שני מאורעות חסרי קשר נוצרת זיקה הנחשבת למעניינת. צירוף המקרים הופך למעניין יותר כאשר הזיקה נוצרת בין שתי סדרות של מאורעות.

(מתוך ויקיפדיה)

דפי עבודה והעשרה לשיעור
ויקרא פרק כא פסוק כא מבואר
"כִּי יָמוּךְ אָחִיךָ וּמָכַר מֵאֲחֻזָּתוֹ, וּבָא גֹאֲלוֹ הַקָּרֹב אֵלָיו וְגָאַל אֵת מִמְכַּר אָחִיו". ביאור הרב...
ויקרא פרק כא פסוק כא מבואר

"כִּי יָמוּךְ אָחִיךָ וּמָכַר מֵאֲחֻזָּתוֹ, וּבָא גֹאֲלוֹ הַקָּרֹב אֵלָיו וְגָאַל אֵת מִמְכַּר אָחִיו".

ביאור הרב שטיינזלץ:
כִּי יָמוּךְ, ייעשה עני אָחִיךָ וּמָכַר חלק מֵאֲחֻזָּתוֹ לצורך מחייתו – וּבָא גֹאֲלוֹ, קרוב משפחתו, הַקָּרֹב אֵלָיו וְגָאַל, ישחרר, אֵת מִמְכַּר אָחִיו. קרובו זכאי לקנות שוב את השדה.

המלבי"ם
מלבי"ם אמרה "מִגֹּאֲלֵנוּ הוּא", והגואל צריך הוא ליבם, שבזה יגאל נפש המת לבל יימחה שמו...
המלבי"ם

מלבי"ם
אמרה "מִגֹּאֲלֵנוּ הוּא", והגואל צריך הוא ליבם, שבזה יגאל נפש המת לבל יימחה שמו מישראל.

קציר
מחמאה מפי בועז
"וַתֹּאמֶר אֶמְצָא חֵן בְּעֵינֶיךָ אֲדֹנִי… וְאָנֹכִי לֹא אֶהְיֶה כְּאַחַת שִׁפְחֹתֶיךָ" (רות ב, יג) – אמר...
מחמאה מפי בועז
"וַתֹּאמֶר אֶמְצָא חֵן בְּעֵינֶיךָ אֲדֹנִי כִּי נִחַמְתָּנִי וְכִי דִבַּרְתָּ עַל לֵב שִׁפְחָתֶךָ וְאָנֹכִי לֹא אֶהְיֶה כְּאַחַת שִׁפְחֹתֶיךָ." (פסוק יג)

אבל פן, "ארבע האמהות: שרה, רבקה, רחל ולאה", 1934 בקירוב. © באדיבות משפחת האמן

"וַתֹּאמֶר אֶמְצָא חֵן בְּעֵינֶיךָ אֲדֹנִי… וְאָנֹכִי לֹא אֶהְיֶה כְּאַחַת שִׁפְחֹתֶיךָ" (רות ב, יג) – אמר לה: חס ושלום, אין את מן הָאֲמָהוֹת [שפחות, מהמילה אָמָה] אלא מן הָאִמָהוֹת [שרה, רבקה, רחל ולאה].

(רות רבה, ה, ה. ביאור לפי ספר האגדה)
מתוך ספר האגדה מבית סנונית

  • מה ניתן ללמוד מההשוואה של רות לאימהות האומה?
  • קִראו את פסוק יא. יש שיאמרו כי על פי פסוק זה בועז אף משווה את רות לאבי האומה, לאברהם. על מה מתבססת טענה זו?
רות בעיני חז"ל
  "ויאמר בועז… למי הנערה הזאת" (רות ב, ה) – וכי לא היה מַכִּירָהּ? אלא...
רות בעיני חז"ל
"וַיֹּאמֶר בֹּעַז לְנַעֲרוֹ הַנִּצָּב עַל הַקּוֹצְרִים, לְמִי הַנַּעֲרָה הַזֹּאת." (פסוק ה)

מציורי התנ"ך של גוסטב דורה, צייר צרפתי בן המאה ה־19. הציור מתאר את המסופר במגילת רות. גוסטב דורה, מתוך סדרת ציורי התנ"ך

 

"ויאמר בועז… למי הנערה הזאת" (רות ב, ה) – וכי לא היה מַכִּירָהּ? אלא כיוָן שראתה [ראה אותה] נעימה ומעשיה נאים התחיל שואל עליה. 

להמשך המדרש

כל הנשים שוחחות [מתכופפות וכך נחשף חלק מגופן] ומלקטות, וזו יושבת ומלקטת, כל הנשים מלקטות בין הָעֳמָרִים [חבילות התבואה שנקצרה] וזו מלקטת מן הַהֶפְקֵר [ממה שנותר על הארץ בשדה], כל הנשים משחקות [מתלוצצות] עם הקוצרים וזו מצנעת עצמה – "ותשב מצד הקוצרים" ולא בתוך הקוצרים. שתי שִׁבֳּלִים לוקטת, שלושה – אינה לוקטת [בהתאם להלכה ששתי שיבולים הן בבחינת "לקט" המגיע לעניים, אך לא שלוש ויותר].

(מדרש רות רבה ד, ט, ותלמוד בבלי, מסכת שבת, דף קיג עמוד ב. ביאור לפי ספר האגדה) 
מתוך ספר האגדה מבית סנונית

  • חז"ל מתייחסים לשני מאפיינים עיקריים של רות, מה הם?
  • מה ניתן ללמוד מהמדרש של חז"ל על נקודת מבטם על נשים בכלל ועל רות בפרט?
תמול שלשום
רות עוזבת את הוריה, את ארצה ואת מולדתה ומחליפה את היציב ואת המוכר בעולמה באשר...
תמול שלשום
"...וַתֵּלְכִי אֶל עַם אֲשֶׁר לֹא יָדַעַתְּ תְּמוֹל שִׁלְשׁוֹם." (פסוק יא)

כריכת הספר: שמואל יוסף עגנון, תמול שלשום, הוצאת שוקן, ‏1998 . © כל הזכויות שמורות

רות עוזבת את הוריה, את ארצה ואת מולדתה ומחליפה את היציב ואת המוכר בעולמה באשר לא ידעה "תמול [אתמול] שלשום", כלומר קודם לכן. רות בעצם פותחת דף חדש, אך גם גוזרת על עצמה חיים של עוני וזרות.

להמשך קריאה

"תמול שלשום" הוא גם שמו של הרומן שהוציא ש"י עגנון ב-1945 ולימים זכה למעמד של יצירת מופת. הרומן מספר על חייו של הגיבור, יצחק קומר, מעלייתו לארץ ישראל בתקופת העלייה השנייה ועד מותו.

  • "כשאר אחינו אנשי גאולתנו בני העליה השניה הניח יצחק קומר את ארצו ואת מולדתו ואת עירו ועלה לארץ ישראל לבנות אותה מחורבנה ולהִבנות ממנה." כך נפתח הרומן של עגנון. משפט פתיחה זה טומן בחובו רמז על בחירתו של הסופר להעניק לספר את השם "תמול שלשום".
    מהו אותו רמז המשותף לרות ולגיבור הרומן של עגנון – יצחק קומר?
לַחֲסוֹת תַּחַת כְּנפָָיו
בתארו את הצטרפותה של רות לעם ישראל ולאלוהיו משתמש בועז במילים "לחסות תחת כנפיו". מליצה...
לַחֲסוֹת תַּחַת כְּנפָָיו
"יְשַׁלֵּם ה' פָּעֳלֵךְ וּתְהִי מַשְׂכֻּרְתֵּךְ שְׁלֵמָה מֵעִם ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בָּאת לַחֲסוֹת תַּחַת כְּנָפָיו." (פסוק יב)

צילום: אורי קולקר

בתארו את הצטרפותה של רות לעם ישראל ולאלוהיו משתמש בועז במילים "לחסות תחת כנפיו". מליצה זו חוזרת פעמים אחדות במקרא, כגון בדברי המשורר הפונה אל אלוהים ואומר: "ובצל כנפך אחסה" (תהילים נז, ב) או הבטחתו למאמין: "ותחת כנפיו תחסה" (שם, צא, ד) ועוד.

להמשך קריאה

מילים אלו זוכות לתשומת לב מיוחדת במדרש פסיקתא דרב כהנא:
אמר רבי אבון: גדול כוחן של גומלי חסדים שאינן חוסין… לא בצל כנפי הכרובים [=מין ממיני המלאכים] ולא בצל כנפי החיות [=חיות הקודש, אף הם יצורים שמימיים] ולא בצל כנפי שרפים. ובצל מי הם חוסים? בצילו של הקב"ה.
בפרק ג' רות תהיה זו שתשתמש במליצה דומה, כאשר תבקש מבועז "ופרשת כנפך על אמתך" (ג, ט).

גילה וכמן, מגילת רות : פירוש ישראלי חדש : הדי מגילת רות בארון הספרים היהודי לדורותיו, 2018, עמ' 82. © משכל

  • מה משמעות הביטוי "לחסות תחת כנפיו" היום?
מנוחת הקוצרים
היצירה מציגה הפסקת צהריים של איכרים בני זמנו של האמן במחוז CHAILLY, שנחשב באותה עת...
מנוחת הקוצרים
"וַיֹּאמֶר בֹּעַז אֶל רוּת הֲלוֹא שָׁמַעַתְּ בִּתִּי אַל תֵּלְכִי לִלְקֹט בְּשָׂדֶה אַחֵר וְגַם לֹא תַעֲבוּרִי מִזֶּה וְכֹה תִדְבָּקִין עִם נַעֲרֹתָי." (פסוק ח)

ז'אן-פרנסואה מילה, מנוחת הקוצרים, 1853-1851, מתוך ויקישיתוף, מאוסף Museum of Fine Arts, Boston

היצירה מציגה הפסקת צהריים של איכרים בני זמנו של האמן במחוז CHAILLY, שנחשב באותה עת לאסם התבואה של צרפת. גם תמונה זו, כמו המלקטות (ראו: רות א), מעידה על מחאה חברתית מעודנת. בשנות ה-50 של המאה ה-19 צרפת הכפרית נשלטת יותר ויותר ע"י אצילים נפקדים שרצו למקסם רווחים ולא דאגו לרווחת עובדיהם. 

להמשך קריאה

הצרור העלוב של הקוצרים בחזית התמונה, עומד בניגוד חריף לערמות החיטה הענקיות שבמישור האחורי. בועז של מייה אינו בעל הקרקע העשיר מהמקרא, אלא חוֹכֵר שעובד אדמה של איש אחר.
ביצירה זו, כמו ברבות אחרות, מייה מבטא הערכה לעבודה הקשה ולכבוד העצמי של הקיום הצנוע. התמונה דומה בדרך התיאור לתמונת המלקטות, אך שונה באופייה. בשונה מהמלקטות הדחויות, רות עומדת וידיה מלאות אלומות, ובועז מכניס אותה בתנועה רחבה ומזמין אותה "אל התמונה" ואל חבורת הקוצרים.

  • דרך האומנות שלו והשימוש בסיפור של מגילת רות, האומן הצרפתי מייה מבקש להעביר מסרים חברתיים. מהי הביקורת החברתית המבוטאת ביצירה?
הכניסיני תחת כנפך
ליבו של ביאליק היה קרוב אל "ארון הספרים היהודי" (שם כולל לספרות התורנית), והוא דאג...
הכניסיני תחת כנפך
"יְשַׁלֵּם ה' פָּעֳלֵךְ וּתְהִי מַשְׂכֻּרְתֵּךְ שְׁלֵמָה מֵעִם ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בָּאת לַחֲסוֹת תַּחַת כְּנָפָיו." (פסוק יב)

ליבו של ביאליק היה קרוב אל "ארון הספרים היהודי" (שם כולל לספרות התורנית), והוא דאג לשלב ביצירותיו מוּבָאוֹת רבות מתוכו. כך בשירו "לבדי": "כולם נשא הרוח, כולם סחף האור… ואני גוזל רך נשתכחתי מלֵב תחת כנפֵי השכינה". השכינה – הנוכחות האלוהית, המהות האלוהית הנשית מדומה לציפור המגינה על גוזליה בעזרת כנפיה. בשיר אחר, "הכניסני", ביאליק מבקש מדְמוּת אהובה, אם ואחות, לחסות תחת כנפיה.

למילות השיר

הַכְנִיסִינִי תַּחַת כְּנָפֵךְ / חיים נחמן ביאליק 

הַכְנִיסִינִי תַּחַת כְּנָפֵךְ,
וַהֲיִי לִי אֵם וְאָחוֹת,
וִיהִי חֵיקֵךְ מִקְלַט רֹאשִׁי,
קַן-תְּפִלּוֹתַי הַנִּדָּחוֹת.
וּבְעֵת רַחֲמִים, בֵּין-הַשְּׁמָשׁוֹת,
שְׁחִי וַאֲגַל לָךְ סוֹד יִסּוּרָי:

אוֹמְרִים, יֵשׁ בָּעוֹלָם נְעוּרִים –
הֵיכָן נְעוּרָי?
וְעוֹד רָז אֶחָד לָךְ אֶתְוַדֶּה:
נַפְשִׁי נִשְׂרְפָה בְלַהֲבָהּ;

אוֹמְרִים, אַהֲבָה יֵשׁ בָּעוֹלָם –
מַה-זֹּאת אַהֲבָה?
הַכּוֹכָבִים רִמּוּ אוֹתִי,
הָיָה חֲלוֹם – אַךְ גַּם הוּא עָבָר;
עַתָּה אֵין לִי כְלוּם בָּעוֹלָם –
אֵין לִי דָבָר.

הַכְנִיסִינִי תַּחַת כְּנָפֵךְ,
וַהֲיִי לִי אֵם וְאָחוֹת,
וִיהִי חֵיקֵךְ מִקְלַט רֹאשִׁי,
קַן-תְּפִלּוֹתַי הַנִּדָּחוֹת.

  • בשיריו של ביאליק "לבדי" ו"הכניסני" הוא משתמש במוטיב הכניסה מתחת לכנף ומציאת מחסה שם. במה המוטיב של ביאליק דומה למופיע בפרק ובמה הוא שונה?

קרדיט: אריק איינשטיין – הכניסיני תחת כנפך/מוזיקה ישראלית, 2011

בית לחם
  בית לחם – עיר בנחלת יהודה, מדרום לירושלים, בהרי חברון על גבול מדבר יהודה....
בית לחם
"וְהִנֵּה בֹעַז בָּא מִבֵּית לֶחֶם וַיֹּאמֶר לַקּוֹצְרִים ה' עִמָּכֶם וַיֹּאמְרוּ לוֹ יְבָרֶכְךָ ה'." (פסוק ד)

מפת בית לחם, 1899, מתוך ויקישיתוף. מאוסף הספריה הבריטית

מפת בית לחם כפי שדמיין אותה צ'רו, 1760. הספרייה הלאומית, אוסף המפות ע"ש ערן לאור

 

בית לחם – עיר בנחלת יהודה, מדרום לירושלים, בהרי חברון על גבול מדבר יהודה. צירוף השם "יהודה" לבית לחם ("בית לחם יהודה" – כך מופיע ברות א) נועד כדי להבדילה מיישוב נוסף בצפון הארץ – בית לחם הגלילית שבנחלת שבט זבולון (יהושע יט, טו).

בפרק ב מתואר שבועז יוצא מהעיר בית לחם אל חלקת השדה, כנראה כדי לפקח על הפועלים ולדרוש בשלומם.

  • לפי הפסוקים, היכן מצויה חלקת השדה ביחס לעיר?
מואב
  על פי המקרא, המואבים הם צאצאי לוט, בן אחי אברהם. בייחוס הנ"ל, שעל פניו...
מואב
"וַתֹּאמֶר רוּת הַמּוֹאֲבִיָּה אֶל נָעֳמִי אֵלְכָה נָּא הַשָּׂדֶה וַאֲלַקֳּטָה בַשִּׁבֳּלִים אַחַר אֲשֶׁר אֶמְצָא חֵן בְּעֵינָיו, וַתֹּאמֶר לָהּ לְכִי בִתִּי." (פסוק ב)

Jacob van Oost the Younger, לוט ובנותיו נמלטים אל המערה בה אירע המעשה, המאה ה 17-18, מתוך ויקישיתוף

מפת מואב, קרטוגרפיה: ד"ר אורנה צפריר ראובן

 

על פי המקרא, המואבים הם צאצאי לוט, בן אחי אברהם. בייחוס הנ"ל, שעל פניו נראה מכובד, יש טעם לפגם, שכן מוצא המואבים הוא ממפגש מיני בין לוט לבין בתו הבכורה: "וַתַּהֲרֶיןָ שְׁתֵּי בְנוֹת לוֹט מֵאֲבִיהֶן. וַתֵּלֶד הַבְּכִירָה בֵּן וַתִּקְרָא שְׁמוֹ מוֹאָב הוּא אֲבִי מוֹאָב עַד הַיּוֹם" (בראשית יט, לו-לז).
מעשיה האציליים של רות לאורך המגילה עומדים אל מול ההתנהגות המינית המופקרת המיוחסת למואבים במספר מקומות במקרא (וראו: במדבר כה, א).

  • לאורך הפרק רות מכונה בכינויים שונים המלמדים על היחס אליה: בתי, כלתה, נערה.
    מתי היא נקראת "הַמּוֹאֲבִיָּה"? שערו מדוע?
ארוחת פועלים במקרא
בועז מזמין את רות להצטרף לסעודת הצהריים של הקוצרים, דבר לא מובן מאליו. הוא מגדיל...
ארוחת פועלים במקרא
"וַיֹּאמֶר לָה בֹעַז לְעֵת הָאֹכֶל גֹּשִׁי הֲלֹם וְאָכַלְתְּ מִן הַלֶּחֶם וְטָבַלְתְּ פִּתֵּךְ בַּחֹמֶץ, וַתֵּשֶׁב מִצַּד הַקֹּצְרִים וַיִּצְבָּט לָהּ קָלִי וַתֹּאכַל וַתִּשְׂבַּע וַתֹּתַר." (פסוק יד)

יאן ויקטורס, בועז ורות, המאה ה-17, מאוסף הגלריה הלאומית של דנמרק, מתוך ויקישיתוף

בועז מזמין את רות להצטרף לסעודת הצהריים של הקוצרים, דבר לא מובן מאליו. הוא מגדיל ועושה וצובט לה קלי – כלומר מגיש לה את המזון בידיו שלו.
הפסוקים מלמדים אותנו על ארוחת הפועלים באותה העת, שכללה לחם ומטבל כלשהו. יש שיגידו שהכוונה ב"חומץ" היא ללַבַּנֶה, גבינה חמוצה. יש שיגידו שמדובר במאכל העשוי מצמח החִמְצָה, הלוא הוא החומוס האופייני למטבח המזרח-תיכוני.

עיבוד. על פי: גילה וכמן, מגילת רות : פירוש ישראלי חדש : הדי מגילת רות בארון הספרים היהודי לדורותיו, 2018, עמ' 86. © משכל

  • מה ניתן ללמוד מתיאור הסעודה על דמותו של בועז, בעל השדה?
מתנות בתבואה - לקט שכחה ופאה
לֶקֶט, שִׁכְחָה וּפֵאָה – מן המצוות החברתיות החשובות במקרא. התורה ציוותה על עובדי האדמה להשאיר...
מתנות בתבואה - לקט שכחה ופאה
"וַתָּקָם לְלַקֵּט וַיְצַו בֹּעַז אֶת נְעָרָיו לֵאמֹר גַּם בֵּין הָעֳמָרִים תְּלַקֵּט וְלֹא תַכְלִימוּהָ." (פסוק טו)

צילום: יוחנן בן יעקב, בית ספר שדה כפר עציון

צילום: יוחנן בן יעקב, בית ספר שדה כפר עציון

לֶקֶט, שִׁכְחָה וּפֵאָה – מן המצוות החברתיות החשובות במקרא. התורה ציוותה על עובדי האדמה להשאיר מעט מיבולם בשביל העניים, האלמנות, היתומים והגרים (הזרים) היושבים בתוכם.

להמשך קריאה

לקט, שכחה ופאה הם שלוש צורות של שיירים שהשאירו מן היבולים. לקט (ויקרא יט, ט) הוא השיבולים הנופלות מידי הקוצר בזמן הקצירה; שכחה (דברים כד, יט) היא עומר שנשכח בשדה; פאה (ויקרא יט, ט) היא התבואה שחייבים להשאיר בשולי השדה. כל אלה שייכים לעניים ולנצרכים, ואין לאסוף אותם ולאחסן אותם בגורן.

אילנה שמיר (עורכת), אביב חדש: האנציקלופדיה הישראלית לנוער – כרך 10

  • בועז מצווה על עובדיו לאפשר לרות ללקט גם "בֵּין הָעֳמָרִים", כלומר בין האלומות שכבר נאספו, ולהימנע מלהעליב אותה על כך – "וְלֹא תַכְלִימוּהָ". מה ניתן ללמוד מכך על מעמדו של העני הנזקק ללקט בשדה? כיצד נהגו בו לרוב?
גילוי של חסד
מה היה מיוחד כל כך ברות המואבייה?עודד הרוש מספר על מגילת רות ועל מעשי החסד...
גילוי של חסד
"וַתִּשָּׂא וַתָּבוֹא הָעִיר וַתֵּרֶא חֲמוֹתָהּ אֵת אֲשֶׁר לִקֵּטָה וַתּוֹצֵא וַתִּתֶּן לָהּ אֵת אֲשֶׁר הוֹתִרָה מִשָּׂבְעָהּ." (פסוק יח)

מה היה מיוחד כל כך ברות המואבייה?
עודד הרוש מספר על מגילת רות ועל מעשי החסד המתוארים במגילה.

  • מדוע מעשה של חסד הוא מעשה גדול כל כך?

קרדיט: עודד הרוש על מגילת רות, מעשי חסד ויציאה מאזור הנוחות/כאן-תאגיד השידור הישראלי, 2017

מגילת רות - סיפור של אהבה וטבע
המשוררת אגי משעול מספרת על מגילת רות, הספר שהוא האידיליה של המקרא, ספר שכולו יופי...
מגילת רות - סיפור של אהבה וטבע
"וַתֹּאמֶר רוּת הַמּוֹאֲבִיָּה אֶל נָעֳמִי אֵלְכָה נָּא הַשָּׂדֶה וַאֲלַקֳּטָה בַשִּׁבֳּלִים אַחַר אֲשֶׁר אֶמְצָא חֵן בְּעֵינָיו, וַתֹּאמֶר לָהּ לְכִי בִתִּי." (פסוק ב)

המשוררת אגי משעול מספרת על מגילת רות, הספר שהוא האידיליה של המקרא, ספר שכולו יופי וטוב.

  • במגילת רות, לפי המשוררת אגי משעול: "הטבע מחובר אל הדמויות. הטבע הוא לא רק אִילוּסְטְרַצְיָה (הַמְחָשָׁה), יש לו עלילה מקבילה לדמויות".
    ציינו נקודת חיבור בין תיאור הטבע לבין פועלן של הדמויות במגילה.

קרדיט: מקראנט, מטח